אנחנו בפרינט: המהדורה המודפסת של מגזין האופנה ARE

עמית: בוקר טוב עמית ורעות. מודה שזו חוויה חד פעמית שהמרואיינות והמראיינת עם אותן השמות (גם לי יש אחות בשם רעות). מה שלומכן?

רעות: בוקר טוב ושנה טובה! מה שלומך?

עמית: אני בטוב. מקווה שהשנה החדשה תהיה טובה בהרבה מזו שהסתיימה. אתן בהתרגשות גדולה. הוצאתן מגזין אופנה בפרינט…. תקשיבו – זה לא דבר מובן מאליו. ספרו עליו

עמית: מאז ומתמיד רצינו שיהיה למגזין האינטרנטי גם מהדורה מודפסת. כבר כמה שנים שאנחנו משחקות עם הרעיון בראש ומנסות להבין איך זה יקרה, מתי ומה יהיה בפנים

רעות: כדי להפוך את החלום למעשי, החלטנו לשאול את הקוראים מה דעתם, והביקוש היה הרבה יותר גדול ממה שחשבנו

עמית: אז בואו ספרו מה אתן עושות בשוטף, כשאתן אומרות מגזין אינטרנטי, למה אתן מתכוונות?

עמית: את מגזין ARE הקמנו לפני שמונה שנים, אחרי שהגענו להבנה שהמידע על תעשיית האופנה המקומית והבינלאומית לא מונגש לקהל הרחב בעברית. שתינו שותפות ומייסדות. אני אחראית על הרעיונות ורעות על הביצוע. אחרי שלא הצלחנו לבחור שם, זו היתה פשרה שאמא שלנו בחרה ולא התווכחנו. אני התעקשתי על who we are, בסוף הורידו אותי ל־ARE

רעות: המגזין האינטרנטי כולל נכון לעכשיו מערכת עם חמישה כותבים, שמסקרים את כל מה שקורה בתעשייה המקומית והבינלאומית. בשוטף עולות בו כתבות יומיות, יש לנו פודקאסט שהוא הראשון בארץ שעסק באופנה, אנחנו מוציאות ניוזלטרים ועוד

עמית: אז השאלה הבאה שמתבקשת היא – מה הרקע של שתיכן, פרט לכך שאתן אחיות, ואיך אמא קשורה לזה?

עמית: אני (29) ורעות (28) דור שלישי לאופנה ישראלית. סבתא שלנו עבדה בענף האופנה בשנות ה־60 וה־70, ואמא שלנו – איריס זאנטקרן – הייתה נערת ישראל, מיס אסיה ודוגמנית שעבדה עם המעצבים הכי חשובים בשנות ה־80.

אנחנו גדלנו על הסיפורים שלהן ולמדנו על התעשייה ממקור ראשון – גם דרך מערכות היחסים שהיו להן עם אנשי התעשייה, שעבדו איתן אז והיום. תמיד, כילדות צעירות פנו אלינו ושאלו אותנו שאלות על התעשייה. רק לקראת סוף השרות הצבאי, הבנו שבאמת קיים חוסר בייצוג תקשורתי של תעשיית האופנה הישראלית

רעות זאנטקרן: ״בחרנו שהמהדורה הראשונה תסכם את 2025, שהייתה שנה חשובה לתעשייה, ושילבנו במגזין את התכנים הכי חשובים שיצרנו. לצד זה התחלנו לעבוד על תכנים וחדשים. התעשייה המקומית כל כך מוכשרת, שממש לא קשה להוציא מגזין עם תוכן מדהים״

עמית: שמונה שנים אחרי חזרתן לפרינט. חתיכת אומץ. מה צריך לעשות בשביל להוציא מגזין אופנה בן 200 עמודים בצבע ובאיכות גבוהה?

עמית: גם אנחנו, כמו רבים, חשבנו שהפרינט מת. אני חשבתי שחוץ משתינו – זה לא מעניין אף אחד. רעות והצוות דווקא אמרו שאני טועה. ואז קיבלנו דרישה גם מבתי האופנה בחו״ל שאיתם אנחנו עובדות, שביקשו לראות גם מהדורה מודפסת; דרישה שהפכה את הדיון הזה לקצת יותר אמיתי

רעות: בשלב הזה החלטנו לשאול גם את הקוראים מה דעתם. אמרנו לעצמנו שאם תהיה היענות – אנחנו הולכות על זה. הביקוש והרצון היו מאוד גדולים. הודות לשירות שלנו בצבא, ביחידת ההסרטה של חיל האוויר, לשתינו יש הכשרה להפקה של כזה פרויקט – ככה שהיה ברור שזה אפשרי.

היה צריך רק להחליט איך וכמה. היה לנו הרבה מזל, וגם הכרות עם אנשי תעשייה שמבינים בתחום וחיברו אותנו לספקים הנכונים – שהיו נלהבים כמעט כמונו, ויצאנו לדרך

דגש על מעצבים ישראלים עצמאיים

עמית: ומה לגבי התכנים שבמגזין?

רעות: מרבית התוכן היה קיים. בחרנו שהמהדורה הראשונה תסכם את 2025, שהייתה שנה חשובה לתעשייה, ושילבנו במגזין את התכנים הכי חשובים שיצרנו במהלך השנה.

לצד זה התחלנו לעבוד על תכנים וחדשים. התעשייה המקומית כל כך מוכשרת, שממש לא קשה להוציא מגזין עם תוכן מדהים. רק היינו צריכות לתת לכישרון הגולמי של המעצבים, הצלמים והיוצרים את הפלטפורמה, ומהר מאוד נולד משהו מופלא

עמית: מסקרנת אותי האמירה על הקשר שלכן עם בתי אופנה בחו״ל. איך זה בא לידי ביטוי במגזין?

‏רעות: המטרה שלנו במגזין הייתה תמיד לתת במה לתעשייה הישראלית, אבל אי אפשר לדבר על אופנה בלי הקונטקסט של מה שקורה היום בעולם. לכן יצרנו קשרים עם בתי אופנה ומותגים צעירים מרחבי העולם, ואנחנו נוהגות לתת לקוראים סקירה רחבה של הנעשה גם בעולם. זה חלק בלתי נפרד מהתכנים השוטפים שאנחנו מציעות

עמית: במסגרת העבודה יצא לנו לסקר את שבועות האופנה בלונדון, בקופנהגן ובפריז, והשנה אפילו היינו בשבוע הקוטור, שאליו הוזמנו על ידי שאנל כדי לסקר את תצוגת הקוטור שלהם. זה היה אירוע ממש מרגש

עמית: ואכן, לשאנל יש נוכחות בולטת במגזין

רעות: מערכת היחסים שלנו עם שאנל התפתחה לאורך השנים, ואנחנו מתרגשות בכל פעם שהם רוצים לעבוד איתנו באופן אקסקלוסיבי

עמית: זו דעה לא פופולרית, אבל השנה האחרונה באופנה בעיניי הייתה מוגדרת לחלוטין על פי מה שקרה בשאנל. יש מי שיגיד שאני מגזימה, אבל היתה לנו הזכות גם להיות חלק מהתצוגה וגם לבקש מידע באופן ישיר מהאנשים שעובדים שם – והם נענו לכל בקשה ונתנו לנו הצצה מרתקת למאחורי הקלעים.

בשאנל אוהבים את הקהל בארץ ורואים בו נכס – וזה דבר שחשוב לציין. במהלך השנה סיקרנו את תצוגת הקוטור, ערכנו כתבות על מאחורי הקלעים ויצירת מערכות הלבוש למט גאלה, דיברנו על ההשקעות הירוקות שלהם (ערך ששני הצדדים מקדמים) וסיקרנו את ההשקות בארץ

עמית: יש במגזין כתבות על בתי אופנה בינלאומיים נוספים?

רעות: יש מגוון גדול. אנחנו עובדות עם סקיאפרלי, סלין, לודוויג דה סן סרנה, קוראז׳, ויקטור אנד רולף, דיור ועוד

עמית: תענוג. מי הישראלים שאותם אתן מסקנות? ובכלל, מה עוד במגזין?

עמית זאנטקרן: ״השנה האחרונה באופנה בעיניי הייתה מוגדרת לחלוטין על פי מה שקרה בשאנל. היתה לנו הזכות גם להיות חלק מהתצוגה וגם לבקש מידע באופן ישיר מהאנשים שעובדים שם – והם נענו לכל בקשה ונתנו לנו הצצה מרתקת למאחורי הקלעים״

עמית: מי לא? הדגש שלנו הוא תמיד להתמקד במעצבים ישראלים ועצמאיים. אנחנו כותבות על אגדות אופנה כמו דורין פרנקפורט או ירון מינקובסקי, ועל למעצבים צעירים פורצי דרך כמו אופיר איבגי, יובל אלוראי, יהורז ברונר ועוד

עמית: הבנתי שהמהדורה הראשונה של המגזין המודפס היא סולד אאוט

עמית זאנטקרן: אחרי שבוע. אנחנו עדיין לא מעכלות את העניין אבל מאוד מאוד מודות עליו

עמית: ממש. מה זה אומר לדעתכן על הפרינט? יש געגוע? אתן יודעות מיהו הקהל שרכש?

רעות: לפי התגובות יש געגוע עמוק ואנשים רוצים להיות חלק. חלק מהקוראים הגיעו לאירוע ההשקה שערכנו, אספו את העותק שלהם, פתחו אותו מולנו והריחו את הדפים – דבר כל כך מרגש שלא דמיינו שיקרה. הקהל דומה לזה של המגזין האינטרנטי – יש קוראים.ות צעירים שעדיין בצבא, ולעומת זאת קוראות וקוראים מעל גיל 60 שהתגעגעו לפרינט שהם מכירים מהילדות

עמית: לריח של פרינט (גם בספרים) אין שום תחליף. באיזה מחיר נמכר המגזין?

עמית: 120 שקלים

עמית: יש כבר תוכניות למהדורה הבאה?

עמית: באירוע שאלנו כל מי שהגיע מה הם היו רוצים לראות בהמשך. נכון לעכשיו הקהל בחר מהדורות דו־שנתיות, ורעות כבר מתכוננת לזה

עמית: אכן, נראה לי שבשלב הזה שווה לבחון את העניין עם מהדורות דו שנתיות. הרי להוסיף תמיד אפשר, אבל העיקר לעשות נכון. ואתן – מהן התוכניות להמשך? איפה אתן בעתיד הקרוב והרחוק?

עמית: כמו שאת מכירה אותנו… בואי נעבור את היום (-:

רעות: אבל רגע של רצינות – אנחנו מתכננות להגדיל את המגזין, את כניסות העוקבים ולהגיע לכל אוהבי האופנה בארץ

עמית: כמו שאתן יודעות, אני מאוד אוהבת אופנה. רוצות להגיד לנו עוד משהו?

עמית: אני אהיה רצינית אחרי שרעות היתה רצינית – האירוע והמגזין המודפס נתן לנו בוסט והבנה שאנחנו לא עובדות בחלל ריק. החלומות שלנו הפכו יותר ממשיים, ואנחנו עובדות קשה כדי להמשיך ולתת במה ליוצרים שאנחנו מעריכות בארץ ובעולם. אנחנו רוצות לראות את התעשייה המקומית פורחת וחוזרת לרגעי הזוהר שלה – כי היא טובה בדיוק ואולי אפילו יותר ממה שאנחנו רואים מעבר לים ❤️