״מכונת מלחמה״: במשחק המלחמה הזה הצופה הוא הקורבן העיקרי

בידיים הנכונות, ובהתחשב במציאות של הזמן האחרון, סרט כמו ״מכונת מלחמה״ (War Machine), הפליטה האחרונה של נטפליקס, עלול להישמע כמו הדבר האחרון שהצופה הממוצע ירצה לראות. אבל אל חשש, מדובר בסרט אקשן מדע בדיוני שהקשר בינו לבין מלחמה מקרי בהחלט. למרבה הצער, גם הקשר בינו לבין המושג ״סרט״ נתון לוויכוח.

גיבור השממה והשיממון הוא אלן ריצ׳סון (המוכר במיוחד כ״ריצ׳ר״), חייל המוצב באפגניסטן, שאיבד את אחיו במארב של הטאליבן ונחוש להתקבל לגדוד הריינג׳רס למרות הטראומה, גילו המופלג ופציעותיו. למה? כי הוא ואחיו הסכימו שיעשו את זה ביחד, כמובן.

כי הרי ידוע שבצבא ארצות הברית החלטות אסטרטגיות ליחידות עילית מתקבלות על בסיס נדרי אחים. על מנת להתקבל ליחידה המובחרת, הוא ועוד עשרות כמוהו נדרשים לעבור מסע אימונים מפרך, שהשלב האחרון בו הוא תרגיל מסכם של הישרדות טקטית במעמקי היער.

האתגר במשחק המלחמה היערני הזה הוא להתחמק מיחידה אחרת, לבצע משימה מדומיינת ולהגיע חזרה לבסיס ללא פגע. אלא שאז דברים משתבשים באופן צפוי להחריד. האיום שמחכה להם במעמקי היער הוא ממש לא מה שהם ציפו לו, אבל הוא בדיוק מה שהצופה המיומן כבר הספיק לנחש עשר דקות קודם. האימון הופך מסימולציה של הישרדות להישרדות של ממש, והצופה – אם ישרוד בעצמו בכלל עד אמצע הסרט – ימצא את עצמו כקורבן העיקרי של מחדל קולנועי שאין בו אפילו רגע אחד של חסד.

לתפקיד הראשי ליהקו את אלן ריצ׳סון, שלא עושה הרבה חוץ מלהראות עצוב ומיוסר במיוחד. מדובר בשחקן עם פיזיקה מרשימה, אך ללא הבעות פנים הנראות לעין אנושית. אפשר היה לחסוך עוד כמה שקלים ולהביא במקומו מקרר עם ציור של סמיילי עצוב

הבשורה המרגיעה היא שלא צריך לחכות לבינה מלאכותית יוצרת כדי להתחיל לכתוב תסריטים, שכן יש בני אנוש שעושים זאת באופן מלאכותי ועבש במיוחד. איפה מתחילים בתיאור המחדל הביזיוני הזה? אפשר להצביע על השליש הראשון – שילוב עצלני בין מונטאז׳ אימונים שנראה בכל סרט ז׳אנר נשכח מאז שנות ה־80, לבין אקספוזיציות מרדימות על הגיבור המיוסר והמבודד. הכל רצוף במשפטים קלישאתיים, מיליטריסטיים ומפוצצי טסטוסטרון. דיאלוגים כל כך גרועים, שאפשר לחשוד שהתסריטאים פשוט פשטו על מחסן עודפים.

לתפקיד הראשי ליהקו את ריצ׳סון, שלא עושה הרבה חוץ מלהראות עצוב ומיוסר במיוחד. הוא מגלם את הדמות שאין לה מה להפסיד, זו שמבקשת תיקון, אך ברגע האמת נדרשת להיות הגבר שהיא יכולה להיות. מדובר בשחקן עם פיזיקה מרשימה, אך ללא הבעות פנים הנראות לעין אנושית. אפשר היה לחסוך עוד כמה שקלים בתקציב ההפקה ולהביא במקומו מקרר עם ציור של סמיילי עצוב – והתוצאה הייתה כנראה מרגשת יותר.

תפקידי משנה אין ממש. דניס קוויד צץ משום מה להופעת אורח שנמשכת סצנה וחצי, וכל השאר הם פשוט בשר תותחים. לכולם, אגב, אין שמות – הם נשללים מהם ומקבלים רק מספרים. זה חלק מהעניין שם במחנה האימונים, מה שהופך את החוויה המעצבנת לעוד יותר מבולגנת, כי צריך לזכור מי זה ״למי אכפת 64״ ומי זה ״ימות בהמשך 119״. מילא, לפחות המהלך הזה הולם, שכן דמויות אמיתיות לא נכתבו כאן. מדובר בסטטיסטיקה של גופות, לא בבני אדם.

לו היה זה סרט עם יומרה אמנותית, אפשר היה לחלץ מזה איזה ערך סמלי על מחיקת הפרט אל מול המכונה הצבאית, ועל היות החייל רק מספר סטטיסטי בשירות המערכת. אבל, ובכן, זה לא. זו פשוט דרך זולה לחסוך בדיאלוגים ובפיתוח דמויות.

אפשר היה לסלוח על הרישול אילו היה משהו לצפות לו בהמשך. אבל החלק השני תופס תפנית מדרמת חיילים סוג ב׳ סטייל ג׳י.איי.חרטא לגרסה אינפנטלית במיוחד של הטורף, כשאיום חוצני או טכנולוגי (זה באמת משנה?) מתחיל לצוד את החיילים האומללים בזה אחר זה.

למרבה הנוחות של התסריט, אין להם עם מה להילחם בחזרה. משום מה, הם נשלחו למבצע עם רובי דמה וכדורי סרק, מה שהופך את המנוסה לאופציה היחידה ולמשחק תופסת מדמם. גם כאן ״הושאלו״ מירב הסצנות והדימויים מתוך כל סרט אקשן מד״ב שנוצר אי פעם. הכל מוצג בפאתוס ובהירואיות אמריקאית מופרזת, בהילוך איטי ועם פיצוצים לכל עבר. זו כמעט פרודיה, אלא שחסרה בה המודעות העצמית הנדרשת והמטרה להגחיך (בכוונה, לא מתוך כשלון).

הבמאי פטריק יוז, שכבר הוכיח חיבה לפיצוצים נטולי דופק ונשמה, פשוט פשט את עורו של ״הטורף״ ודאג להסיר מהשלד שלו כל זכר למתח, אימה או תבונה בסיסית. עבור במאי שאחראי ליצירות מופת כמו ״בלתי נשכחים 3״ ו״שמור הראש ואשתו של המתנקש״ – הזבל הזה מציב רף נמוך חדש אפילו לעצמו. ולז׳אנר.

קלפים על השולחן: זה לא סרט שבאים אליו עם ציפיות גבוהות, כאילו הוא עתיד להיות מועמד לאוסקר; זהו B Movie שאמור לספק אסקפיזם ופאן. אלא שגם סרטים כאלו דורשים מינימום של כבוד עצמי.

״מכונת מלחמה״ הוא סרט שנכשל בכל פרמטר, ולא עושה דבר עם חומרי הגלם שלו מלבד לחזק את מעמדם הקלישאתי. מדובר בסוג של סרט שלא ברור מי אישר את הפקתו, אבל ברור לגמרי שמי שעשה את זה צריך להפסיק לעבוד. זהו מוצר לחובבים מושבעים של אקשן טראשי בלבד – וגם להם מגיע יותר.

---

מכונת מלחמה | נטפליקס
בימוי: פטריק יוז
107 דקות; אוסטרליה וארצות הברית, 2026
0.5 כוכבים