תמר טל־אל // זה אני

אני תמר טל־אל, מאיירת ספרי ילדים ומחנכת בחינוך המיוחד, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני חושבת ומרגישה דרך דימויים. ציור בשבילי הוא דרך להבין אנשים, להתקרב, ולפעמים גם להגיד דברים שאין להם מילים.

לפני כחמש שנים הגעתי לבית הספר שכונתי שפירא בדרום תל אביב, שם פגשתי את רוני נצר. לא היה לנו מושג איך תראה הדרך, אבל היה חיבור מיידי. ב־1 בספטמבר פתחנו יחד את כיתת התקשורת הראשונה בבית הספר, עם הרבה חששות אבל עם לב פתוח ורצון אמיתי להיות שם עבור ילדים על הרצף האוטיסטי.

רוני ואני שונות, אבל בדיוק שם נוצר משהו משותף. היא מביאה עומק למילים ואני לעולם הוויזואלי. יחד, לאט לאט, גילינו שאנחנו יוצרות שפה – שפה שמחברת בין מילים לדימויים, בין פנים לחוץ. כזו שאפשר להבין גם ללא מילים. דרך העבודה עם הילדים גילינו לא רק את העולם הפנימי שלהם, אלא גם את שלנו. אני כיוצרת, כמאיירת וכאדם.

מתוך הרגעים הקטנים של היומיום בכיתה נולד גם הספר. הוא לא התחיל כרעיון לספר, אלא כאוסף של תחושות, מבטים וחוויות. רוני כתבה מילים מתוך רגישות עמוקה, ואני הוספתי ציורים ויצרתי רובד נוסף שאפשר להבין גם בלי מילים. ככה, ברגע פשוט של יצירה משותפת, נוצר הספר ״זה אני״.

ההשראה שלי הייתה ברורה מהרגע הראשון – הילדים עצמם – ילדים על הרצף האוטיסטי. עם קו חופשי, לא מושלם וחי. רציתי לשמור את האיכות הזו גם באיורים, ולהעביר דרכם מסר שמותר לטעות, שמותר לא לדייק

אחרי שנתיים של עבודה משותפת בכיתה שלנו (א׳-ב׳), הגיע רגע הפרידה מהילדים. זה היה רגע מורכב, ורצינו להשאיר להם משהו אישי. בכיתה כבר היה עולם שלם של כוכבים. זה היה משהו שעניין אותם ודיבר את העולם הפנימי שלהם. מתוך זה יצרנו לכל ילד כוכב משלו וסיפור אישי – ״כוכב יחיד ומיוחד״.

ישבנו והתבוננו בתהליך של כל ילד, חשבנו עליו ויצרנו עליו סיפור משלו. זה היה מרגש לראות איך הילדים פוגשים את עצמם דרך הסיפור, ואיך זה מחזק בהם תחושת ביטחון. מיד הבנו שזה לא יכול להישאר רק אצל הילדים שלנו. היה ברור שיש כאן משהו שיכול לגעת בעוד ילדים, בעוד משפחות, בעוד אנשי חינוך וטיפול. משהו עדין ואחר, אבל משמעותי. משם התחיל המסע של הספר.

הכול התחיל בכיתה, עם לוחות ודימויים של שמיים וכוכבים, שהפכו לשפה היומיומית שיצרנו יחד, מתוך מחשבה שתאפשר שפה וגישה נוספת לעולמם של הילדים. כשהתחלנו לחשוב על ספר אחד, המשכנו לעבוד יחד גם מעבר לשעות העבודה. בבית, בכיתה, בבתי קפה, הרבה זמן של יצירה משותפת. בתוך תקופה מורכבת כזו של מלחמה, העבודה על הספר נתנה לנו מקום של שקט ותקווה להתכנס אליו.

ההשראה שלי הייתה ברורה מהרגע הראשון – הילדים עצמם – ילדים על הרצף האוטיסטי. עם קו חופשי, לא מושלם וחי. רציתי לשמור את האיכות הזו גם באיורים, ולהעביר דרכם מסר שמותר לטעות, שמותר לא לדייק. שדווקא שם יש יופי.

בחרתי לאייר בפשטות, לפעמים עם כלים שאין עליהם שליטה מלאה, כדי לשחרר את עצמי. עברתי כמה סבבים עד שהפסקתי לנסות לשלוט ופשוט נתתי לדברים לקרות. בסוף עבדתי באייפד עם עט דיגיטלי, אבל שמרתי על תחושה ידנית – קווים דקים, לא אחידים, לפעמים כמעט רועדים, עם פלטת צבעים מצומצמת ורכה. השארתי הרבה מרווח ונשימה בדף, מתוך מחשבה על צורך בשקט ובהירות. חיפשתי קו פתוח, כזה שלא סוגר עד הסוף ומשאיר מקום לדמיון.

זה היה תהליך מאתגר עבורי. במובן מסוים עברתי תהליך דומה לזה שאנחנו מבקשות מהילדים לעבור – להסכים להיות בתוך אי ודאות. לאט הבנתי שהכוח נמצא דווקא בפשטות, ובחיבור העדין שבין המילים לאיורים, שכל אחד מהם מחזיק חלק אחר של אותו סיפור. מבחינתי, כיוצרת איורים, התוצר הסופי הוא הספר כמו שפוגשים אותו הקוראים, עם איורים עדינים ופשוטים שמלווים את הטקסט ברכות ומשאירים מקום לנשימה ולדמיון.

רציתי ליצור עולם שבו משהו הוא שלם, גם אם הוא לא סגור עד הסוף. זה חלק מהיופי שבו – מרחב פתוח להרגשה, לפרשנות ולחיבור אישי, כזה שבכל פעם מגלים בו עוד משהו קטן, מתוך השלמה ולא מתוך שלמות.

הקריאה בספר מבקשת לייצר מפגשים שונים, הוא פתוח ותמיד נשאר בו מקום להתפתחות וצמיחה. אחרי חמש שנים עם רוני, אני מרגישה שגם הדרך שלנו – הכתיבה והאיור – הביאה לתוכו לעיתים שקט ולעיתים סערה, כמו המסע של הכוכב. וזו רק ההתחלה של מסע שימשיך לגעת בעוד מקומות.

אנחנו מקוות שהספר ייתן תחושה של מקום. שכל ילד וילדה יוכלו לפגוש בו משהו מעצמם, גם את החוזקות וגם את המקומות המורכבים יותר. שברגעים שבהם אין מילים, הוא יעזור להבין ולהסביר. בשבילנו השפה החזותית היא גשר – אפשרות לפתוח, לגעת ולתקשר בדרך נוספת. הספר הזה הוא לא רק סיפור, אלא הזמנה לשיח רך ואמיתי.

אנחנו מקוות שהוא יזכיר שגם כשקשה, גם כשלא מדויק, גם כשמרגישים אחרת – יש לזה מקום. זה אנושי, זה חלק ממי וממה שאנחנו. ואולי, בשקט, הוא ישאיר שאלה פתוחה: מי אני… ומה אני עוד יכולה לגלות על עצמי?

–
זה אני
רוני נצר ותמר טל־אל
הוצאת מטר

---

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו