BOLERO X: מהסטודיו בקוריאה לבמות האופרה בעולם

עשרות רקדנים זזים בחושניות על הבמה, כישות אורגנית אחת, חיה ונושמת, לצלילי המוזיקה המוכרת של הבולרו של ראוול בין התמזגות מוחלטת עם הקבוצה לשמירה על אוטונומיות, כל רקדן שומר על האינדיבידואליות שלו. קשה להסיר מהם את העיניים, למרות שמדובר במסך הקטן של הטלפון הנייד. 

וזה לא במקרה: הקשר בין מוזיקה וריקוד לבין האלגוריתם של טיקטוק ואינסטגרם כבר ברור, מספיק לראות בשנה האחרונה מה קרה עם ריי (Where Is My Husband) או עם טיילור סוויפט (The Fate of Ophelia). אבל במקרה של יצירות מחול האתגר גדול יותר, ונדמה שאם יש עבודה אחת שהצליחה לפרוץ את המחסום זו העבודה Bolero X של שחר בנימיני, שלמרבה השמחה תעלה בהמשך החודש לראשונה על במת האופרה הישראלית בשיתוף תזמרות המהפכה ולא פחות מ־50 רקדנים.

״זה די קרה במקרה״, מספר בנימיני על הרעיון לעבודה. ״הייתי בדרום קוריאה בסוף הקוביד, והייתי צריך ליצור עבודה ללהקה גדולה של 80 רקדנים. הרעיון היה לבוא עם עבודה וחומרים קיימים שלי שעשיתי ללהקה שלי שיש בה רק שבעה רקדנים, להתחיל לשחק עם החומרים שלי ולראות מה קורה. זו הייתה סוג של סדנה שבסוף הם עולים על הבמה והייתי צריך ליצור משהו עם התחלה, אמצע וסוף. 

התחתלתי לשחק עם המוזיקה, שפחות התחברה לי לעבודה שהייתה כמו דואט בתוך להקה של שבעה רקדנים. ראבל, סטרווינסקי, צ׳ייקובסקי, עניין אותי לראות איך מסה של אנשים, מוזיקה קלאסית והחומרים המאוד עכשוויים מתחברים, מה קורה שם במפגש הזה״.

ומה קרה?

״התחלתי להגיב בצורה איטנטואיביטית לבולרו ולשנות מיד את החומרים, זה הרגיש לי מסקרן בווייב. מאז לא שחררתי ופשוט המשכתי עם זה עוד ועוד ועוד, המוזיקה ממש השתלטה עליי. זאת המילה. זה ממש לא היה כזה מובהק בהתחלה״.

כן, זו לא בחירה מובנת מאליה.

״כן, אני זוכר את הפרצופים שקיבלתי מהאסיסטנט שלי: לא, איכס, מה אתה עושה, זה לא הכיוון. אבל היה שם משהו חדש עבורי שעניין אותי ונכנסתי לטראנס עם עצמי. עד היום לא נמאס לי מהמוזיקה הזאת, זה משהו יוצא דופן. אני יכול לשמוע אותה כל יום, כמה פעמים ביום, וזה עדיין יפעיל אותי״.

נטו תגובה השראתית 

הערב שיעלה בנימיני בליווי תזמורת חיה, יורכב משלושה חלקים. בחלקו הראשון של הערב יצר בנימיני יצירה הנשענת על התבוננות מחודשת בשאלות של קצב, גוף וקבוצה, כפי שהתגבשו ברגעים מכוננים בתולדות המחול המודרני. ליצירה, בביצוע רקדני להקת הבית למחול ונגני תזמורת המהפכה, נכתבה מוזיקה תזמורתית מקורית מאת אריאל בלומנטל.

בחלקו השני של הערב יצר בנימיני יצירה המתבוננת מחדש ברעיונות של מרחב, דימוי ותחושה, כפי שהתפתחו ברגעים מכוננים במוזיקה ובמחול של ראשית המאה ה־20. לסיום הערב תבוצע BOLERO X –  גרסה כוריאוגרפית למבנה המוזיקלי האיקוני, הנשענת על עיקרון של חזרתיות, הצטברות והעצמה הדרגתית – במהלך תנועתי הבנוי על קצב אחד ודפוס תנועתי מתפתח, ההולך ומשנה את צבעיו ועוצמתו לאורך הזמן.

״גדלתי לבית שמוזיקה לא הייתה בו דבר, לא גדלתי לעולם של מחול. אבל מאז שהייתי נער צעיר, בן 14-15-16, התחלתי להקשיב למוזיקה קלאסית ולפתח איתה מערכת יחסי אהבה שנאה. עד היום יש לי ממש היסטוריה עם יצירות ספציפיות שאני חוזר אליהן כל כמה שנים כדי להבין מה מערכת היחסים שלי איתן. כמובן שהיום יש לי הרבה פחות חסמים לעבוד עם המוזיקה הזו.

אני זוכר את הפרצופים שקיבלתי מהאסיסטנט שלי: לא, איכס, מה אתה עושה, זה לא הכיוון. אבל היה שם משהו חדש עבורי שעניין אותי ונכנסתי לטראנס עם עצמי. עד היום לא נמאס לי מהמוזיקה הזאת, זה משהו יוצא דופן. אני יכול לשמוע אותה כל יום, כמה פעמים ביום, וזה עדיין יפעיל אותי

״בערב הזה אני עובד עם אריאל בלומנטל, מלחין מדהים, אנחנו עושים לזה סוג של דקונסטרקוציה ממש מעניינת. בחלקים מסויימים זו נטו תגובה השראתית – בלי מלודיות או שכבות שתזהה מהיצירה המקורית, זה הדהוד של העולם הזה. חלק זה זיכרון ילדות חזק שנוגע לעצב שאני לא יודע אם הוא מגיע מהגלגול הזה או מגלגולים אחרים, שהרגשתי שאני רקדן, כוראוגרף״.

איך היה לך לעבוד בפעם הראשונה עם כל כך הרבה רקדנים?

״יש יוצרים שזה מאוד מפרה ומדליק אותם, זה בא להם אולי יותר בטבעיות, ויש כאלו שזה ממש מלחיץ אותם. זו אופרה אחרת לעבוד עם 80 רקדנים ולדעת שאתה צריך להפעיל את כל הדבר הזה. 

״במקרה שלי זה ההתגלה כקומפורט זון; לא סתלבט רגל על רגל ומשהו שקורה מעצמו, אבל כן משהו שנותן לי כוחות שלא ידעתי שהיו בי. זה מרגש אותי, נותן לי השראה, הזמן עוצר מלכת. אתה מתחיל את הבוקר בחזרות ובפעם הבאה שאתה מסתכל על השעון פתאום חמש בערב. זו מדיטציה מדהימה שאני שותה אותה כמו מים. זה עושה לי טוב להיות עם הרבה אנשים בסטודיו.

״אין לזה באמת חוקים. אם בעבר הייתי עובד על סולו או דואט וזה היה יכול להיות נורא כבד, לא מתקדם, אתה מסתכל על השעון וכל דקה זה נצח, פה זה משהו מעבר לגבולות המוכר. עוד תדר ממש מדהים״.

ומבחינת תהליך עם הרקדנים?

״בהתחלה מן הסתם יש את הרקדנים שאני יותר נמשך לעבודה איתם, שזה יותר מיידי, הם שם והם איתי ואני עובד יותר איתם וזה מחלחל לשאר הקבוצה. בשלבים יותר מתקדמים אתה רואה את הבן אדם ה־89 שהוא לא ממש איתנו, אבל אתה בשלב של היצירה שאתה יכול לתת יותר מעצמך ולהסביר יותר מעצמך ולתת להם יותר חומר עם מה לעבוד, לכוון אותם, לעשות להם סוג של קואצ׳ינג.

״זה באמת תהליך, ובמחול תהליכים הם יחסית ארוכים, עד שזה קורה בסוף. ככלל לא מעניין אותי שכל הרקדנים יבצעו את התנועה אותו הדבר, אחרת התוצאה היא מכונה לא מעניינת. כל הדבר המרגש זה לראות עיר של אנשים שמתקבצים ומדברים ביחד בשפת המחול, מדברים בניב ספציפי שלהם, ובתוכם כל אחד מבטא את מה שהוא רוצה לבטא.

״השאיפה היא שכל רקדן יצליח לבטא את עצמו בתוך השפה הזו עד שכולם יוכלו להרגיש שהם קבוצה, ושהתנועה היא מה שמאחד אותם. בסוף המשמעות של האינדיבידואל היא תמיד ביחס לקבוצה; אין לו שום משמעות בלי הקבוצה ולהפך. זה מה שמרגש״.

איך עושים את הדבר הזה של רן דנקר 

בגיל 18 התקבל בנימיני ללהקת בת שבע, ולדבריו העבודה עם אוהד נהרין, כוראוגרף הבית ואז גם המנהל האמנותי של הלהקה, שינתה לו את החיים. ״הגעתי ללהקה סוג של משום מקום מבחינת עולם המחול, לא למדתי בעירוני א׳ או במסלול, והוא זיהה בי איזה כישרון והיה מוכן לקחת את הסיכון. רקדתי בלהקה עד גיל 25, זה היה הבית האמנותי שלי שלמדתי בו הכי הרבה על עצמי – גם מבחינת ביצוע, אינטרפרטציה, מה אני רוצה או לא רוצה לעשות בתור יוצר״.

מה לקחת משם ומה התפתח מאז? 

״ככל שאני יוצר עצמאי יותר זמן, ועברתי דרך מקצועית שבמהלכה היו עוד חוויות מעצבות, זה הפך תמהיל של גם מפה וגם מפה וגם מפה.אתה יוצר את מי שאתה כיוצר. בבת שבע הייתי מאוד צעיר, למדתי וספגתי כל כך הרבה, אבל זה משהו שלא יחזור על עצמו – האינטנסיביות והספוג שהייתי. זה מנוע מאוד חזק״.

לפני מספר שנים החל בנימיני לנהל אמנותית את להקת הבית למחול, שהתחילה את דרכה כלהקה קטנה של שמונה רקדנים. ״הבנתי שהדרך היחידה לעשות את הבולרו בארץ היא לאחד כוחות ולשתף פעולה עם האופרה – עם תזמורת המהפכה שהביאה את אריאל והפגישה ביננו, עם עירוני א׳ והסדנה למחול בגעתון שאני עובד איתם שנים. זו הייתה הדרך היחידה לעשות משהו בקנה מידה גדול כזה בארץ״.

מעניין אותי להצליח להביא את האותנטיות שלי ואת הייחודית שלי, גם כשאני עובד עם סזה וגם כשאני עובד על מופע מוזיקה/מחול עם רן דנקר, ומנסה לחשוב איך עושים את הדבר הזה של רן דנקר שרוצה להיות רקדן בלהקת מחול, והוא גם זמר

במקביל בנימיני משתף פעולה גם עם יוצרים אחרים כמו רן דנקר, הזמרת SZA, שבוע האופנה בשנגחאי ועוד. ״אין מבחינתי הבדל בין פרויקט אישי לשיתוף פעולה. תמיד הרגשתי שמי שפונים אליי רוצים לעבוד איתי כי הם אוהבים את האמנות שלי ואת מה שאני עושה. אף פעם לא הרגשתי שאני נותן שירותי כוראוגרפיה למישהו. 

״אני לא מרגיש שמשהו עמוק משתנה בי, זה תמיד אני שיוצר אמנות, אני עושה את מה שאני עושה. מעניין אותי להצליח להביא את האותנטיות שלי ואת הייחודית שלי, גם כשאני עובד עם סזה וגם כשאני עובד על מופע מוזיקה/מחול עם רן דנקר, ומנסה לחשוב איך עושים את הדבר הזה של רן דנקר שרוצה להיות רקדן בלהקת מחול, והוא גם זמר״. 

איך באמת?

“יש משהו במחול שנותן את האקסטרה בהופעה של מישהו שהוא על במה. זה קורה יותר בחו״ל, fka או רוסליה – פחות רקדנים שמלווים מאחורה אלא ממש חלק אינהרנטי מהמופע. אבל קשה לי להסתכל על זה ממקום אובייקטיבי. 

״בסוף התהליך, כשבאתי למופע של רן דנקר, ראיתי רקדנים רוקדים מאחורה והוא שר, אבל אנשים שבאו אלי אחר כך אמרו לי שזה היה משהו שונה שהם לא ראו בעבר. אני בתוך הדבר, עושה את הדבר שהוא שלי, והוא עושה את הדבר שהוא שלו – ובסוף אנשים הרגישו שזה לא רגיל. 

״זה מתחבר לשאלות של מהי במה, מה זה מחול; זה נמצא באנרגיה של איך מנגישים את הדבר הזה, כמה נפח זה תופס מהמופע כשהרקדנים הם קצת שחקנים, קצת זמרים, לרגע קברט, לרגע מופע פרפורמנס.

״לפני שהמופע מתחיל כולם מתחממים יחד עם הנגנים, זו דרך אחרת to hang על הבמה, וזה גם הכי בקטנה ובשבילנו זה כאילו כלום, אבל בסוף זה משהו יותר חדש, שלא היה לו את הווייב הזה״.

ושבוע האופנה בשנגחאי? 

״עבודה שלי פתחה תצוגה עם רקדניות שגם היו הדוגמניות, והמשיכה לראנווי עם סוג של מופע מחול. עם סזה אולי נמשיך לעוד עבודה משותפת, אבל כרגע אני מתרכז יותר בעולם הקלאסי ובעולם של האופרה. כשאני מסיים את ההופעות כאן בארץ אני מעלה את הבולרו איקס באופרה של פריז ואז נוסע לדרזדן ליצירה חדשה עם מוזיקה של באך בלייב״.

אני לא יכול שלא לשאול על ההתקבלות שלך כישראלי בתקופה מאוד מורכבת.

״זה מרגיש לי יותר מתחת לפני השטח, עד היום לא אמרו לי בפנים שלא רוצים להזמין אותי. אני יכול לשער שכן זה קרה בלי שיגידו לי, אבל אם זה קרה אני לא יודע מזה. זה ברור שבשנים הקרובות לא נחזור לפסטיבלי המחול הגדולים כמו פעם, זה תהליך איטי והיציאה ממנו איטית. 

״באופן אישי כאמן אני מאוד עסוק. העובדה שבית האופרה של פריז הזמין אותי? היו לי אפס ציפיות. בסוף כולם מכירים את כולם, אנחנו בקשר שנים עד שיש הזדמנות, וכשיצרו איתי קשר הייתי ממש ממש מופתע״.

---

BOLERO X | שחר בנימיני
תזמורת המהפכה | להקת הבית למחול
מנצח: רועי אופנהיים; מלחין: אריאל בלומנטל; ניהול מוסיקלי: רועי אופנהיים וזהר שרון
בית האופרה – משכן לאמנויות הבמה, תל אביב
25-29.5