גיא הרן: בנגב כבר יש יינות ברמה עולמית

מרב: בוקר טוב לאיש היין רב הפעלים והתארים גיא הרן. איפה אני תופסת אותך?

גיא: באומבריה, איטליה

מרב: מניאק… כשאהיה גדולה אני רוצה להיות גיא הרן…

גיא: הגענו לכאן לחודש אשתי (המיקסולוגית והגסטרונומית מור קורל – מ״ס) ואני, עובדים על כמה פרויקטים מעניינים; יכול כבר לשתף שניים מהם. עובדים על גרסה איטלקית לספר ״יומן יין״ (שיתמקד בצפון איטליה) וגם על ריטריטים של Wine & Wellness. אישתי בדיוק חזרה לפני שבועיים מתאילנד, עברה הכשרה של מורה ליוגה

מרב: חלום. שלח לינק לריטריט הראשון 🙂

גיא: 👌🏻

מרב: אנחנו נפגשים כאן בנסיבות משמחות, מרגשות והיסטוריות. השבוע נולד אזור יין חדש בישראל: נגב. ההכרה של הנגב כאפלסיון נשענת על מחקרים מקצועיים שהראו שליינות המדבריים שמופקים בנגב יש ״טביעת אצבע״ ייחודית (מינרלית, רעננה). אתה משושיבני האירוע יחד עם קרן מיראז׳, שמובילה את פיתוח הנגב כאזור תיירות יין בינלאומי. 

לפני שנצלול לעובי המהלך – בוא נניח קצת תשתיות. המונח ״אפלסיון״ נשמע כמו משהו מאוד אירופאי. מה זה בכלל? 

גיא: אפלסיון הוא בעברית ״כינוי מקור״. מדובר על מותג אזורי – מותג ששייך לאזור כולו, לא לייצרן ספציפי. בדומה לשמפניה, קיאנטי או עמק נאפה שבארצות הברית. המותגים הללו יכולים להיות גם למוצרים חקלאיים אחרים שלא עשויים מענבים, למשל: טקילה, אגוזי לוז מאזור פיימונטה או פרמז׳נו רז׳אנו

מרב: מה המשמעות של לקבל אפלסיון, למה ולמי זה חשוב?

גיא: קודם כל זה חשוב לצרכני היין, למי שקונה את הבקבוק. כשמגיעים לחנות יין רואים לעיתים קרובות מאות ואלפי בקבוקים. כדי שנדע למה לצפות – בלי צורך להכיר את כל אחד מהיינות שבעולם, מה שלא אפשרי – יש סימון והסימון הזה עוזר לנו לדעת מאיפה היין מגיע. זה מעיד על סגנון היין.

תחשבי למשל על מוזיקה. אם את אוהבת ג׳ז ולא אוהבת מוזיקה קלאסית, תדעי לחפש מוזיקה שמתאימה למה שאת אוהבת. ייתכן שהבוקר התעוררת עם חשק למוזיקה ים תיכונית ובערב, כשאת מארחת חברים, תרצי משהו קצת יותר פופי ומרים. בקיצור, החלוקה לסגנונות עוזרת לנו, הצרכנים, לדעת לפני שפותחים את הבקבוק מה הסגנון הצפוי ובהתאם להבין איזה בקבוק יין בא לנו לפתוח היום בצהריים עם חברים אל מול הים, או מחר בערב רומנטי עם בן/בת הזוג

מרב: אז מה לצפות מבקבוק שבקרוב תודבק עליו התווית ״נגב״? אפשר בכלל לדבר על סגנון יין מדברי מובהק ומשותף לכל יינות הנגב? יש משהו באופי המדברי שנכנס גם לאופי של היין?

גיא: בהחלט! כחלק מהמחקר ומהחומרים שהוגשו למשרד המשפטים כדי לקבל את ההכרה באזור, עשינו טעימה מקצועית של יין שהוביל היינן דרור אנגלשטיין. כ־20 טועמי יין מקצועיים, סומליירים וייננים התכנסו לטעום את אותם זני ענבים (סירה באדומים ושנין בלאן בלבנים) כדי לבחון את ההנחה שליין מהמדבר יש אופי ספציפי מובהק (אגב, המחקר הזה, כמו גם מחקרים רבים נוספים, הוגשו במסגרת מסמך של קרוב ל־150 עמודים למשרד המשפטים שאישר את הגדרת האפלסיון)

מרב: מרתק

״אחרי טעימה של כמה עשרות יינות, גילינו שיש מובהקות לאופי הייחודי של יין מהנגב: ריחות של פירות בשלים, אלכוהול נמוך יחסית לישראל, פחות מרירות ותחושת יובש בפה (טאנינים) ובגדול: יינות שכיף לשתות ומתאימים מאוד לאקלים הים תיכוני שלנו״

גיא: אחרי טעימה של כמה עשרות יינות מהנגב וגם מחוץ לנגב, יינות שכולם עברו תהליך יינני דומה, כך שההבדל המהותי שביניהם היה הטרואר – גילינו שיש אופי מובהק ליין מהנגב

מרב: מהו?

גיא: בגדול יינות מהנגב מאופיינים באלכוהול בינוני־נמוך, פירותיות בינונית גבוהה עם הרבה פירות אדומים בשלים, טאנינים נמוכים עד בינוניים וסיומת בינונית־ארוכה

מרב: ועכשיו להדיוטות בבקשה 🙂

גיא: זה אומר יין עם ריחות של פירות בשלים, אלכוהול נמוך יחסית לישראל, פחות מרירות ותחושת יובש בפה (טאנינים) ומאוד בגדול: יינות שכיף לשתות ומתאימים מאוד לאקלים הים תיכוני שלנו. בסוף, חלק מהעניין הוא לשתות יין מקומי (ולאכול אוכל מקומי). הם הכי מתאימים בדרך כלל לאקלים, למטבח האזורי ולאופי של בני האדם שחיים כאן

קהילה תוססת של יקבים וכרמים

מרב: ההכרה בכינוי המקור היא מהלך מדהים שעבדתם עליו קשה והרבה – ארבע שנים לפחות, ואתה יודע שאני עוקבת באדיקות. איך הכל התחיל?

גיא: בשנת 2020 נאלצנו להקפיא את הפעילות של החברה שלי Vinspiration (חברת תיירות יין בינלאומית – מ״ס) מכיוון שאי אפשר היה להוציא טיולים לחו״ל בקורונה. חבר יקר, דוד פינטו, היה בדיוק בשלבי הקמה של יקב פינטו בירוחם והזמין אותי להאקתון שמטרתו פיתוח תיירות בירוחם. בערב של הכנס מצאתי את עצמי במאהל בדואי, שותה בירה מירוחם וליידי אישה מרשימה שסיפרה לי שהיא רוצה לפתח את הנגב דרך תיירות. הבנו ביחד שתיירות בנגב נכון לקדם דרך תיירות חקלאית ובראשה תיירות יין ומשם יצאנו לדרך

מרב: אני מניחה שהאישה המדהימה היתה ניקול הוד סטרו, מנכ״לית קרן מיראז׳

גיא: נכון. היא הביאה הרבה אנרגיות וגב כלכלי לעניין וכבר בדצמבר 2020 ערכנו כנס ראשון של יקבי הנגב, שאליו הגיעו נציגים של 12 יקבים. נועה שוורץ (שניהלה אז את מועדון היקבים והכרמים של הנגב מטעם קרן מיראז׳) גויסה ע״י הקרן לניהול הפרויקט ואני ליוויתי אותו בצד המקצועי, מראשיתו. 

יזמנו כנסים מקצועיים ליקבי הנגב, הבאנו קורסים והכשרות לנגב, הוצאנו סיורים מקצועיים של ייננים וכורמים מהנגב לאיטליה ולספרד, הבאנו כספים וסיוע מקצועי ליקבים ביחד עם חממות משרד התיירות ומעו״ף – ובעיקר יצרנו קהילה תוססת של יקבים וכרמים מהנגב שפועלים ביחד להגשים את החזון של הפיכת הנגב לאזור יין מובחן שמייצר יינות איכות, מושך אליו תיירות ודרך זה מייצר משרות, מפתח כלכלית וחברתית את הנגב כולו. 

ההכרה בכינוי המקור היא אבן דרך חשובה ומשמעותית אבל הדרך עוד ארוכה ואנחנו ממשיכים לפעול במרץ ולפתח את הנגב

מרב: ההכרה הזאת הגיעה 6 שנים אחרי שאזור היין ״יהודה״ הוכר רשמית כאפלסיון בשנת 2020 – אזור היין הראשון בארץ שקיבל הכרה. גם במהלך הזה היית מעורב. שאפו. בוא נעשה קצת סדר. כמה אזורי יין יש בישראל?

גיא: אז ברשותך, כמה מילים קצרות על כל הנושא של אזורים גיאוגרפיים מוגדרים

מרב: קדימה 

גיא: התחום הזה הוגדר רשמית באמנת ליסבון מ־1958, שהגדירה את הנושא של מותגים מקומיים (כינויי מקור). ישראל הצטרפה לאמנה בשנות ה־60 כדי לשמור על המותג הגיאוגרפי החשוב שלנו באותן השנים: תפוזי יפו. 

באוגוסט 2020 נוצר כינוי המקור השני של ישראל, יהודה, שהוא כינוי המקור הראשון שעוסק באזור יין. ב־ 4.3.2026 התקבלה רשמית ההכרה באזור הנגב, שהוא כינוי המקור השני בישראל בהקשר של יין והשלישי בסה״כ. לצערנו, במהלך השנים, כינוי המקור יפו, בהקשר של תפוזים, איבד מערכו וכיום הוא כמעט ולא קיים

מרב: כמה אזורי יין יש בארץ?

גיא: תלוי את מי שואלים. אין גוף רשמי בישראל שהגדיר מפת יין רשמית. יש מפת כרמים שמקדם משרד הבריאות, על בסיס המפה שיצרו IPEVO ושנדרשים בה תיקונים (IPEVO הוא גוף מקצועי של ייננים, כורמים, אגרונומים ואנשי מחקר בענף היין הישראלי שמטרתו לקדם ידע מקצועי, שיתופי פעולה, מחקר וסטנדרטים בענף היין והכרם בישראל. אחד הפרויקטים הבולטים של הארגון היה יצירת ״מפת היין של ארץ ישראל״, שחילקה את הארץ לכ־15 אזורי יין על בסיס טרואר, אקלים, טופוגרפיה וריכוזי כרמים – מ״ס)

מרב: בספר ״יומן יין״ (שכתבת עם רוני ססלוב, דיוויד סילברמן ואיתמר גור) חילקתם את הארץ לשישה אזורים: נגב, יהודה, גליל, גולן, מישור החוף, שדרת ההר (יו״ש)

גיא: נכון, והמפה הזאת אומצה על ידי מועצת גפן היין. חילקנו את המדינה בהתייחס ליקבים, כרמים ואזורים מוכרים. המפה שלנו מוכוונת לתיירות יין בעוד שהמפה של IPEVO מוכוונת לכורמים וייננים

מרב: מה המשמעות של חלוקת המדינה לאזורי יין? 

גיא: יש הרבה משמעויות ליצירת אזורי יין בישראל, לדוגמה: אחת מהדרישות ליצירת אזור יין היא שיש פעילות אזורית משותפת של היצרנים. בנגב וגם ביהודה קיימת התאגדות אזורית שפועלת ביחד כדי לקדם את הנושא. התאגדות כזו מעלה את איכות היין ואת תיירות היין האזורית, מייצרת סטנדרטים ומקדמת את המותג האזורי

מרב: זה ניסיון לעשות קצת סדר בתחום?

גיא: נכון להיום אין סדר ברור בנושא. אחד הדברים למשל שנדרשנו לעשות בנגב היה להגדיר את גבולות הנגב. נדמה לכולנו שהמדינה הגדירה גבולות של אזורים בצורה ברורה אבל כשנכנסים לנושא מגלים שלנגב יש גבולות שונים, התלויים במשרד הממשלתי הספציפי שאותו שואלים

מרב: אז מהם הגבולות שהוגדרו באפלסיון נגב?

גיא: מאזור קרית גת ועד אילת, כולל הצד המזרחי של הנגב: ערד, ערבה וכו׳…

״בנגב יש כיום יותר מ־60 יקבים וכרמים, ואנחנו רואים תנופה אדירה בנטיעות ובהקמה של יקבים חדשים. ממש לפני חודש יצא לאוויר העולם יין ראשון של יקב חדש בנתיבות, ״יקב נתיב״, שמייצר כ־50,000 בקבוקים בשנה״

מרב: כמה יקבים יש באזור הזה?

גיא: בנגב יש כיום כ־60 יקבים וכרמים, ואנחנו רואים תנופה אדירה בנטיעות ובהקמה של יקבים חדשים. לדוגמה: ממש לפני חודש יצא לאוויר העולם יין ראשון של יקב חדש בנתיבות, ״יקב נתיב״, שמייצר כ־50,000 בקבוקים בשנה. כשהישראלי הממוצע מדבר על יקב הוא מדבר על שמות של יצרנים שונים, כאלה שרואים על הבקבוק. כשסופרים ככה מגיעים ל־40 יקבים שמוכרים את היינות שלהם לצרכנים, אבל זה משתנה וגדל כל הזמן

מרב: מדהים. מה הסיבה לאינפלציית היקבים?

גיא: יש מספר סיבות לתנופה הזו. עצם זה שיש עבודה משותפת, פיתוח, סיוע מקצועי ושיווק אזורי, גורם ליזמים, חקלאים וייננים לבחור להקים יקבים וכרמים בנגב.

גיא: כדי שיקב יוכל לשים מדבקה של אזור הנגב על הבקבוק הוא נדרש לכך שהיקב נמצא פיזית בתוך אזור הנגב ושהענבים מגיעים מהנגב. התוצאה היא שיש אינטרס להקים יקבים בנגב לכורמים שעד עכשיו גידלו ענבים ושלחו אותם ליקבים מחוץ לנגב כדי שיהפכו אותם ליין, למשל. תוצאה נוספת היא שלכורמים בנגב יש אינטרס למכור ענבים דווקא ליקבים בנגב ולא ליקבים שמחוץ לנגב (כיום, עדיין, רוב הענבים שגדלים בנגב נמכרים ליקבים שלא נמצאים בנגב).

בסוף, המטרה היא לפתח את הנגב באמצעות יין ותיירות יין, לגרום לזה שצעירים ירצו לעבור לנגב, לייצר משרות ופרנסה איכותית ולחזק דרך זה את מדינת ישראל כולה שלמעלה ממחצית השטח שלה הוא הנגב. ההשפעה הזו כבר הוכחה ברחבי העולם. 

בהקשר הזה שווה להזכיר אזור יין באיטליה שנקרא ברולו, אזור שהיה עני מאוד עד לפני כ־50 שנים ובזכות החקלאות – ובעיקר היין – הפך לאחד מהאזורים העשירים באיטליה, כזה שצעירים חוזרים לגור בו ולשגשג

אזור יין אמיתי, לא גימיק

מרב: במשך שנים התייחסו ליין המדברי קצת כאטרקציה אקזוטית. היו שצקצקו וזלזלו. מתי אתה התחלת להרגיש שהנגב הוא הרבה יותר מגימיק, שהוא אזור יין אמיתי ממש? 

גיא: הנגב היה אזור יין מרכזי כבר לפני 1500-2000 שנים, בתקופה שבה הביזנטים יצרו בנגב יותר מ־2 מיליון ליטר יין בשנה! בעת החדשה חזרו לגדל ענבי יין בנגב רק בשנות ה־90 והיקבים הראשונים בנגב הוקמו רק בסביבות שנת 2000. 

יער יתיר של יקב יתיר קיבל בשנת 2006 את הציון 93 שהיה בזמנו הציון הגבוה אי פעם שניתן ליין ישראלי ממגזין בינ״ל חשוב. הקפיצה הגדולה הייתה בעשור האחרון ובמיוחד מאז תחילת הפעילות שלנו ב־2020. לפני כשנה קיבל יקב רמת נגב ציון 97 על האקסודוס גרנד רזרב שלו, שנבחר ליין הטוב בתחרות של דיקנטר, מתחרויות היין החשובות בעולם, מה שלטעמי משלים את ההוכחה שניתן לייצר בנגב יינות ברמה הגבוהה ביותר.

יקבים, כורמים, סומליירים וצרכני יין גילו את הסוד בעשור האחרון וביחד עם ההכרה באזור היין הרשמי הנגב עבר למרכז הבמה בישראל ולאט לאט גם תופס את מקומו בעולם. רק לאחרונה התחיל יקב ראשון מהנגב אי פעם (יקב פינטו) לייצא יינות למקסיקו ישירות

״החלום שלי הוא שבריטי או אמריקאי ממוצע יגיד לעצמו: אני רוצה לצאת לטיול יין וקולינריה ומתלבט בין טוסקנה לישראל. הדרך לשם עוד ארוכה, אבל כמו שאמר דוד של אבא שלי: אם תרצו, אין זו אגדה!״

מרב: העולם מתעניין ביין מהמדבר?

גיא: מאוד. מבחינה מקצועית יש המון עניין – משלחות מקצועיות של כורמים וייננים לומדות מהנגב. בכלל, ההמצאות החקלאיות (אגרוטק) שמגיעות מהנגב משנות את העולם. לדוגמה: ספרד הגדילה את תפוקת היין שלה ב־30 שנים האחרונות ביותר מ־30% בזכות פיתוח ישראלי שהגיע מהנגב: הטפטפות

מרב: גאוני. גם מבחינה אקלימית יש עניין בחקלאות המדברית, כי העולם מתחמם והולך לשם

גיא: בדיוק

מרב: הזכרת קודם את פינטו, שיינות שלו כבר נמכרים במסעדת מישלן בפריז, שזה מרגש ממש, אבל… מבין עשרות יקבי מועדון הנגב – לא כל היינות אחידים ברמתם ובאיכותם; יש פערים גדולים בין היקבים

גיא: גם באזורי יין אחרים בעולם אין אחידות באיכות היין. אנחנו שומעים על יינות בורדו הענקיים שנמכרים באלפי יורו לבקבוק, אבל המחיר הממוצע של יין מבורדו הוא כ־30 שקלים והאיכות מאוד מגוונת. 

אין ספק שבנגב יש כבר יינות ברמה עולמית! הזכרנו את האקסודוס גרנד רזרב של יקב רמת נגב שזכה בתור היין הטוב ביותר בתחרות דיקנטר, זו תחרות בין לאומית וזה היין הישראלי היחידי אי פעם שזכה בפרס הזה! גם יקבים כמו יתיר, פינטו, ננה, ליבנה, גלאי, מואה ועוד ועוד מייצרים יינות בסטנדרטים גבוהים מאוד וחד משמעית ברמה עולמית

מרב: ובכל זאת, יש לי תחושה שהיינות הטובים של הנגב עוד לפנינו

גיא: כן, יש עוד הרבה תהליך של למידה ופיתוח. לכורם/יינן יש בחיים, אם יש לו מזל, סדר גודל של כ־50 בצירים, שזה 50 הזדמנויות לייצר יין איכותי. מועדון היקבים והכרמים של הנגב גורם לזה שהמחקר והפיתוח של היין הוא משותף להרבה יקבים וככה נוצרת מכפלה של ידע, כך שאותן 50 הזדמנויות הופכות למאות של הזדמנויות. העשייה הייננית בעידן המודרני בנגב קיימת רק קרוב ל־30 שנה. אני בטוח שה־30 שנים הבאות יביאו התפתחויות, שיפורים ולמידה שיולידו יינות איכותיים עם אופי מובחן של הנגב

מרב: לקראת סיום  ובנימה אישית – אני רוצה לשאול אותך מה הכי מרגש אותך במהלך?

גיא: מבחינתי המהלך הזה הוא חלק ממהלך גדול של להפוך את מדינת ישראל ליעד לתיירות יין וקולינריה. החלום שלי הוא שבריטי או אמריקאי ממוצע יגיד לעצמו: אני רוצה לצאת לטיול יין וקולינריה ומתלבט בין טוסקנה לישראל. הדרך לשם עוד ארוכה, אבל כמו שאמר דוד של אבא שלי: אם תרצו, אין זו אגדה!

מרב: כמי שמתעסק בתיירות יין, לא מתסכל אותך שאין כאן תיירות?

גיא: שאלה טובה וכואבת. ענף התיירות בישראל עובר תקופה קשה וארוכה. כתוצאה מזה הרבה עסקי תיירות הפסיקו לפעול, מורי דרך החליפו מקצוע וחברות תיירות נסגרו. כשהמצב המלחמתי ירגע פה סוף סוף, תהיה לנו הרבה מאוד עבודה לבנות מחדש חלקים גדולים בענף התיירות הישראלי

מרב:: גלה לנו מהו אזור היין הבא בישראל שנמצא על כוונת האפלסיון?

גיא: הגיע הזמן שהגליל יהפוך לאזור רשמי, עם שיתוף פעולה של יצרנים, במטרה לחזק את האזור הכל כך יפה וחשוב הזה, שבמיוחד בימים אלו זקוק לזה

מרב: אתם כבר עובדים על זה?

גיא: משהו מאוד ראשוני

מרב: יופי. שיהיה בהצלחה עם זה ובנגב כמובן

גיא: תודה. יש עוד הרבה הפתעות שמתפתחות בנגב, שווה להמשיך לעקוב ולבקר!

---

נגב – יין מהמדבר