המאסטר מרים לצעירה, והיא עונה לו: אריאל גיל גרינוולד ורועי רוזן בגלריה דב

״המהלך התחיל מתוך ניסיון שלי להסתכלות חדשה על גוף העבודות של רועי״, אומרת אריאל גיל גרינוולד, שמציגה בימים אלה לצד רועי רוזן בתערוכה ״קריאה ומענה״ בגלריה דב החדשה בנווה שאנן, תל אביב. נקודת המוצא של המהלך היתה עבודת הווידיאו של רוזן (שמציג במקביל תערוכת יחיד בגלריה רוזנפלד), ״להסביר את החוק לקוואמה״ (2020), שגרסה מקוצרת שלה נכללת גם בסרטו ״קפקא לקטנים״.

בעבודת הווידאו בת ה־23 דקות, הרצאה של תיאורטיקנית משפטית (בגילומה של חני פירסטנברג), שחוקרת את הדרכים שבהן הדין הצבאי הישראלי בשטחים הכבושים מתמודד עם הבעיה של הגדרה, שיפוט וענישה של ילדים פלסטינים. כתגובה לעבודה, כתבה גיל גרינוולד טקסט, שנכתב מנקודת המבט של המאהבת הצעירה של הדוברת – טקסט שבמקור היה אמור לשמש כסוג של טקסט אוצרותי.

״הייתי סטודנטית של רועי. סיימתי את הלימודים במדרשה ב־2023, והוא היה משמעותי מאוד עבורי בתור מורה. יצא לנו לשמור על קשר אחרי הלימודים, ושיתוף הפעולה התחיל בכלל מרעיון שאני אאצור לו תערוכה בגלריה תער, שבה הצגתי תערוכת יחד בעצמי בפברואר האחרון, באוצרותה של שחר יהלום (גם היא היתה מרצה שלי במדרשה). שחר היא זו שעודדה אותי לפנות לרועי. כשינעם סיפר לי על הגלריה החדשה, הוא הציע לארח את התערוכה בו ולשלב בה גם עבודות שלי״.

ינעם הוא ינעם צימבליסטה, אמן וידאו צעיר, בוגר לימודי התואר השני ב־RCA ונכדה של האמנית המנוחה עפרה צימבליסטה. גלריה דב החדשה, שקרויה על שם סבו (בעלה של עפרה), היא גלריה־אחות הסמוכה לגלריה צימבליסטה שפתח אביו, המוזיקאי חן צימבליסטה, לפני קצת יותר משנה, ומבוססת על האוסף הרחב שהשאירה אחריה עפרה, בשילוב עם עבודות ופרויקטים של אמנים עכשוויים.

ינעם צימבליסטה: ״הדגש בגלריה יהיה תערוכות ופרויקטים לאמנים ואמניות מבטיחים. אם הגלריה הגדולה היא כזו שמארחת אמנים מבוססים יותר, פה יש מקום להתנסויות״

״לסבא דב היה מפעל לציוד בתי חולים״, אומר צימבליסטה. ״אבל הוא היה לגמרי מעורב ביצירה של עפרה. בלעדיו היא לא היתה מה שהיתה. לגמרי מגיע לו חלק בפרויקט המשוגע הזה״. הגלריה החדשה והקטנה יותר היא כזו שפתוחה לרחוב, בתקווה שגם תשפיע על הרוח התרבותית בשכונה המורכבת. ״הדגש בה יהיה תערוכות ופרויקטים לאמנים ואמניות מבטיחים. אם הגלריה הגדולה היא כזו שמארחת אמנים מבוססים יותר, פה יש מקום להתנסויות.

״הדיאלוג הבין־דורי, שקצת התגבש בזכות התערוכה הזו של אריאל ורועי, הוא גם כזה שאני מכוון אליו בתערוכות הבאות. יש פה פורמט מוצלח של מאסטר ואמנית מבטיחה – המאסטר מרים לצעירה והיא עונה לו״.

״גם לרעיון של תערוכה זוגית רועי הסכים בנדיבות רבה, מה שהתחיל את הדיאלוג בינינו״, אומרת גיל גרינוולד. ״אני התחלתי בניסיון להסתכל הסתכלות רוחבית על גופי העבודות שלו. מה שתפס אותי היו שאלות בנושאים של התבגרות, הזדקנות והחרדה שמגיעה איתם, נושא שנוכח גם בעבודת הווידיאו. כששיתפתי את רועי הוא שלח לי דימויים של שתיים מהעבודות הגדולות שמוצגות בתערוכה ׳אבל ילדות׳ ו׳ציפור מתרחקת׳ – עבודות שיצר בשנת 1985, כשהיה בן 22״.

איך מתוך כל גופי העבודות והנושאים שרוזן עסק בהם במהלך השנים נתפסת דווקא לאלה?

״אלה נושאים שעסקתי בהם בעצמי עוד לפני כן, והתחברתי אליהם במקור דרך עבודת הווידיאו, שבה התיאוריטקנית שעוסקת בגדול בשאלה של הדין הישראלי הצבאי בשטחים ביחס לשפיטה וענישה של ילדים פלסטינים, גולשת להרהורים שקשורים להתבגרות, לזקנה, למיניות. הטקסט שכתבתי בתגובה, מנקודת המבט של אותה מאהבת צעירה, הוא יותר בירוקרטי ופחות רגשי.

״במקביל, גם תמיד עבדתי עם ילדים, ומעסיקה אותי ההבנה לגבי זה שאתה כבר לא ילד, ההבנה שאתה אחראי והרצון לא להיות בעמדה הזאת – הבנה שקורית בעצם עד מתי שנותנים לך להיות ילד״.

שני ירחים

אחרי ששיתף אותה רוזן בשתי העבודות שלו מתחילת דרכו, יצרה גיל גרינוולד עבודת טקסט נוספת, שגם ״נתנה רמז מטרים למוטיב שחוזר בתערוכה של שני ירחים. באחת העבודות של רועי, מתוך סדרת ׳חיה ומות כאווה בראון׳ (1995), מופיעים שני ירחים, שבמקרה גם אני יצרתי בשתי עבודות הדפס שמוצגות בתערוכה – בלי להיות מודעת לזה.

״המוטיב הזה מכניס לשיח את הממד של הלילה, רגע שבעיני הוא גם נקודת מפגש בין מבוגר לילד, שגם מתחבר אצלי לסיפורים שהמבוגרים מספרים לילדים לפני השינה – סיפורים שלא בהכרח מותאמים לילד, לפחות לא כאלה שנכתבו בעבר. לילה הוא גם החלק ה׳מפלצתי׳ של היממה. אם אתה ילד אתה בדרך כלל נמצא בלילה בבית, שהוא המקום הבטוח, אבל עדיין נכנסים אליו הדברים הלא בטוחים״.

בבחירת העבודות שלו העניק רוזן לגיל גרינוולד, לדבריה, חופש מוחלט. ״זה מעיד על נדיבות גדולה, בעיקר כשמדובר באדם שיוצר פרויקטים מובחנים ומאורגנים, ובתערוכה הזו יש עבודות מסדרות שונות ומתקופות שונות. את השם ׳קריאה ומענה׳ הוא זה שהציע, בהשאלה ממושג מוזיקלי. אותי השם הזה ריגש״.

אריאל גיל גרינוולד: ״זה דימוי שהמקור שלו הוא במשחק המחשב סימס, שאני בתור ילדה הייתי משחקת בו – בונה בתים ומשפחות ושולטת בחיים שלהם. יש בו מחשבה על בית, על מה שלך ומה לא שלך, ומה זה אומר עבור ילד לגנוב אוכל מהמקרר״

עבודות נוספות של רוזן הן רישומים מתוך סדרת ״הסוחר העיוור״ (1989-1991), כאלה שלא נכנסו לספר שפרסם באותו השם והוא מכנה אותם ״הרישומים הדחויים״. ״הציורים שהוא צייר במסגרת הפרויקט הזה נעשו בעיניים עצומות. גם זה מתקשר למקום המשחקי, הילדי, ובתוך כל זה משחקי ילדים הם גם משחקי מלחמה״.

הרישומים מוצגים על לוח עץ גדול שצבוע בכחול, שעליו עבדה גיל גרינוולד בחצר של המדרשה בסשנים ארוכים של צביעה ושיוף, מה שמבדל אותם מיתר העבודות בתערוכה ומעניק להם ״במה״ נפרדת. לצד הרישומים של רוזן מוצגים עליו גם עבודות של גיל גרינוולד עצמה: טקסט קצר שקשור לעבודה של רוזן שדווקא לא מוצגת בתערוכה, מתוך אחד הפרויקטים האחרונים שלו, ״לוסי חולה״. ״הטקסט עוסק בנפילה שלו במדרגות הלולייניות שיש לו בעלייה לסטודיו, תיאור של מרחב ביתי אבל כזה שיש בו סכנה״.

עוד מוצג על לוח העץ הדפס מונופרינט של ילד גונב אוכל מהמקרר, ״דימוי שהמקור שלו הוא במשחק המחשב סימס, שאני בתור ילדה הייתי משחקת בו – בונה בתים ומשפחות ושולטת בחיים שלהם. יש בו מחשבה על בית, על מה שלך ומה לא שלך, ומה זה אומר עבור ילד לגנוב אוכל מהמקרר״.

העבודה, כמו כל העבודות של גיל גרינוולד בתערוכה, נעשתה בהדפס רשת בשילוב טכניקות נוספות, בסדנת בעלי מלאכה ביפו, שבה היא עובדת ומלמדת את טכניקת ההדפס. ״אלה הדפסי רשת לא במובן הקלאסי, כי יש בהם עבודה עם צבעי מים כשהרשת פתוחה, ומשחקים נוספים שאני עושה באזורים מסוימים בעבודות. עצם זה שיש לי את האפשרות לעבוד בסדנה מעניק לי הרבה חופש״.

בעבודה אחרת, דימוי של תינוק ישן חרוט על מצע שחור ומוצג בקופסת אור, גם במקרה הזה תהליך שהתחיל בהדפס. ״הדפסתי מלבן שחור על שקף ואז חרטתי את הדימוי עם סכין. להציג אותו בקופסת אור לא היתה הכוונה המקורית, אבל כשעבדתי איתו על שולחן אור כדי לראות את הדימוי, הבנתי שככה גם צריכה להיות העבודה״.

העבודה בחלל החדש, אומרת גיל גרינוולד, העניקה לה חופש מוחלט. ״יכולתי לעשות מה שרציתי, וגם הבטחון שהעניקו לי באופן שבו גם בעצם אצרתי את התערוכה היה שונה מההתנהלות הפורמלית המקובלת בתערוכות. הרעיון של החלל החדש וגם של התערוכה הראשונה הוא למתוח את הגבולות״.

---

אריאל גיל גרינוולד ורועי רוזן | קריאה ומענה
גלריה דב, שיבת ציון 36 תל אביב
נעילה: 4.7