ליהי הוד: אני תמיד מתחילה מהאישה, לא מהשמלה

ליהי הוד לא תכננה להיות מעצבת שמלות כלה, ואולי זו בדיוק הסיבה שהצליחה. בחודש אפריל הציגה את קולקציית Unveiled בשבוע האופנה לכלות בניו יורק, אחד האירועים החשובים בעולם אופנת הכלות. הקולקציה, שכללה 17 דגמים חדשים, הציגה פריטים בכתב היד המאפיין שלה: שילוב בין רומנטיקה עכשווית, עבודת יד מוקפדת וצלליות דרמטיות אבל מאופקות.

עבור הוד, התצוגה בניו יורק היא חלק מתהליך רחב יותר. כמעט שני עשורים אחרי שפתחה את הסטודיו הראשון שלה בדרום תל אביב, היא ממשיכה להרחיב את פעילותה הבינלאומית. בחודשים הקרובים היא צפויה לפתוח בוטיק עצמאי בצ׳לסי, אחת השכונות המזוהות ביותר עם אופנה, אמנות ועיצוב במנהטן.

אחרי שנים של פעילות באמצעות בוטיקים ונקודות מכירה ברחבי העולם – זה יהיה הבית הקבוע הראשון של המותג בניו יורק. ״ניו יורק היא עיר שמאפשרת לחשוב בגדול״ היא אומרת. ״יש בה אנרגיה של עשייה. אנשים באים לשם כדי ליצור, כדי לזוז קדימה״.

קולקציית UNVEILED המשיכה את העיסוק של הוד לאורך השנים בנשיות, זהות וביטחון עצמי. דרך שמלות בעלות נוכחות פיסולית לצד עבודות תחרה, פנינים ורקמות יד, ביקשה הוד לעסוק ברגע שבו אישה אינה מסתתרת מאחורי הבגד, אלא מבטאת באמצעותו את מי שהיא.

אם בעבר כלות חיפשו בעיקר שמלה מרשימה, היום הן מחפשות הרבה יותר מזה: נוחות, אותנטיות, זהות וסיפור אישי. אני חושבת שהייתי חלק מהשינוי הזה, אבל מעולם לא ניסיתי לרדוף אחריו

כך, הבחירה לפתוח את התצוגה בדוגמנית בהיריון לא הייתה מקרית. בעולם שבו אופנת כלות מציגה לעיתים דימוי צר ואחיד של נשיות, הוד ביקשה הוד להרחיב את נקודת המבט ולהזכיר שנשיות מתקיימת במגוון צורות ושלבים בחיים. אל הדוגמנית ההרה הצטרפה ילדה שפיזרה עלי כותרת לאורך המסלול, ויחד יצרו השתיים רגע שעסק לא רק בחתונה, אלא גם בהתבגרות, בהמשכיות, ביצירה ובחיים עצמם.

התצוגה זכתה לתגובות חיוביות במיוחד מצד עיתונות האופנה והכלות הבינלאומית. מבקרים ציינו את האיפוק והביטחון שאפיינו את הקולקציה, ואת האופן שבו השמלות הצליחו להדגיש את האישה ולא להשתלט עליה.

כמובן שגם הבחירה לפתוח את התצוגה בדוגמנית בהיריון, ואחריה ילדה שפיזרה עלי כותרת לאורך המסלול, זכתה להתייחסות רחבה. עבור רבים מהצופים זה היה רגע שסימן את התפיסה שמלווה את עבודתה של הוד לאורך השנים: כלה אינה רק דמות ברגע החתונה, אלא אישה שלמה, בעלת סיפור, זהות וחיים מעבר לשמלה.

מעולם לא חלמתי להיות מעצבת שמלות כלה

בעוד ששמה של הוד מזוהה בישראל עם אופנת כלות עילית, עיקר הצמיחה של המותג בשנים האחרונות התרחש דווקא מעבר לים. לאורך השנים בנתה הוד נוכחות בינלאומית עקבית – השוק האמריקאי הפך למוקד מרכזי בפעילותה ושמלותיה נמכרות בבוטיקים ובסלוני כלות מובילים ברחבי ארצות הברית.

במקביל, המותג שלה פועל גם בשווקים נוספים, ביניהם קוריאה הדרומית, אוסטרליה ומדינות שונות באירופה. השילוב בין עבודת יד מוקפדת, רומנטיקה עכשווית ודיוק קוטוריסטי הצליח לחצות גבולות ותרבויות ולבסס את המותג כאחד היצואנים הבולטים של אופנת הכלות הישראלית.

בדרך שהובילה אותה עד לנקודה זו קשה למצוא תוכנית מסודרת או מסלול קריירה מתוכנן. להפך, זהו סיפור שנבנה מתוך אינטואיציה, עבודה קשה ושורה של החלטות שנעשו הרבה לפני שידעה לאן יובילו. ״מעולם לא חלמתי להיות מעצבת שמלות כלה, זה פשוט קרה״.

היא למדה עיצוב אופנה בשנקר, בתקופה שבה מלאכת היד, הגזרה והתפירה העילית עמדו בלב ההכשרה המקצועית. אחד הרגעים המכוננים בלימודיה היה קורס שמלות הכלה של רונן לוין, שאותו היא זוכרת עד היום. ״היה שם משהו מאוד רגשי ומאוד טוטאלי, אני עדיין חושבת שזה אחד הפרויקטים הכי יפים שעשיתי״.

אבל גם אחריו, היא לא תכננה לעסוק בתחום הכלות. כמו מעצבים צעירים רבים, המבט שלה היה מופנה החוצה לאירופה, לניו יורק ולבתי האופנה הגדולים. התחנה המשמעותית הראשונה הייתה ההתמחות בבית האופנה דיור בפריז. גם היום, שנים רבות אחר כך, היא מדברת על התקופה הזאת בהתפעלות. ״כשאת רואה מקרוב איך עובדים בבית אופנה כמו דיור, את מבינה מה המשמעות של מצוינות. לא רק ברמת העיצוב, אלא ברמת המחויבות לפרטים, לחומר ולתהליך. זו תפיסת עולם.

״ההתנסות בבית אופנה מהחשובים בעולם העניקה לי שיעור עמוק בעבודת יד, בסבלנות ובפרפקציוניזם. הקוטור הוא עולם אחר. רק שם הבנתי כמה זמן, מחשבה ומיומנות מושקעים בכל פרט קטן״.

אחרי ששבה ארצה, היא מספרת, הגיעה ההתפכחות. ״מצאתי את עצמי בתוך מערכות מסחריות שפועלות בקצב אחר לחלוטין. השנים שבהן עבדתי בחברות מסחריות גדולות, סייעו לי להבין שאני זקוקה למרחב שבו אפשר לפתח רעיון עד הסוף. מקום שבו לא הכול מוכתב על ידי לוחות זמנים או שיקולים מסחריים בלבד.

״אבל בדיעבד, אני רואה בשנים האלה בית ספר חשוב לא פחות מהלימודים עצמם. אלו שנים שהעניקו לי היכרות עמוקה עם תעשיית האופנה, אבל גם חידדו את ההבנה שאני מחפשת דרך אחרת. אני לא חושבת שאני בנויה למסגרות מאוד היררכיות. אני צריכה מרחב של חיפוש, של ניסוי וגם של טעויות. ברגע שהבנתי את זה – כבר היה לי קשה לחזור אחורה״.

לא היה אז אינסטגרם, לא היו קמפיינים. כלה אחת סיפרה לחברה שלה וכך הלאה. העבודה נעשתה בדירות פרטיות, אצל תופרות ותדמיתניות, בשעות הערב והלילה. מה שהחל כעיסוק צדדי הפך בהדרגה למרכז החיים המקצועיים שלי

עוד כשעבדה כשכירה, חברה התחתנה וביקשה שתעצב עבורה את שמלת הכלה. אחריה הגיעה חברה נוספת ואז עוד לקוחה. בלי פרסום, בלי תוכנית עסקית ובלי שאפתנות מיוחדת – היא מצאה את עצמה מסיימת יום עבודה וממשיכה ללילה נוסף של מדידות, תיקונים ותפירה.

איך שיווקת וקידמת את עצמך אז?

״לא היה אז אינסטגרם, לא היו קמפיינים. כלה אחת סיפרה לחברה שלה וכך הלאה. העבודה נעשתה בדירות פרטיות, אצל תופרות ותדמיתניות, בשעות הערב והלילה. מה שהחל כעיסוק צדדי הפך בהדרגה למרכז החיים המקצועיים שלי.

״יום אחד נסעתי עם אמא שלי בדרום תל אביב. בדרך חלפנו ליד חנות עתיקות שעליה היה תלוי שלט להשכרה. עצרנו ונכנסנו פנימה. הסתכלתי על המקום ואמרתי לאמא שלי ׳זאת החנות שלי׳. לא הייתה לי קולקציה מוכנה, לא תקציב משמעותי ואפילו לא תוכנית מסודרת לפתיחת עסק. לא שמלות, לא כפתורים, לא כסף בבנק. אבל למחרת כבר חתמתי על חוזה״.

במבט לאחור, גם היא מתקשה להסביר את ההחלטה. אבל מי שמכיר את דרכה מבין שזו בדיוק הדרך שבה היא פועלת – מתוך תחושת בטן חזקה, כמעט אינטואיטיבית, כשהאמונה הפנימית מקדימה את התוכנית העסקית.

אולי לא במקרה התחיל הסיפור דווקא בחנות עתיקות. לפני שנכנסו אליה שמלות כלה, איכלס החלל רהיטים ישנים, מזוודות ופריטי אספנות שאסף סוחר העתיקות חיים שחר שפעל במקום. הוד התאהבה מיד באווירה, רכשה חלק מהרהיטים והחפצים והפכה אותם לחלק מהסטודיו הראשון שלה. עד היום, יותר מ־15 שנה אחרי, חלק מהפריטים עדיין מלווים אותה בסטודיו שבו היא פועלת.

הסטודיו בדרום תל אביב היה חריג בנוף של אותם ימים. במקום סלון כלות מסורתי, יצרה הוד חלל שנראה יותר כמו בוטיק אופנה אירופי: רהיטי וינטג׳, אסתטיקה מוקפדת ואווירה אינטימית שהזמינה את הלקוחות להיכנס לעולם שלם. ״היה לי חשוב לבנות עולם, לא רק למכור שמלה. אני תמיד מתחילה מהאישה, לא מהשמלה. השמלות צריכות לשרת את האישה, לא להפך״.

עם השנים גיבשה הוד שפה עיצובית המזוהה איתה: רומנטיקה מאופקת, עבודות יד מורכבות, תחרות ובדים רכים. השמלות של הוד מצליחות להיות מרשימות ודרמטיות, אבל לא משתלטות על מי שלובשת אותן. הן מבקשות ללוות את האישה, לא להאפיל עליה. גם היום, כשהמותג שלה פועל בזירה הבינלאומית וממשיך להתרחב, נדמה שאותו רעיון שנולד בסטודיו הקטן עדיין מלווה אותה.

אולי זו הסיבה שהמותג שלה הצליח להתפתח, בתקופה שבה עולם הכלות השתנה באופן דרמטי. במהלך שני העשורים האחרונים הפכה ישראל לאחת הזירות המשמעותיות בעולם אופנת הכלות. מעצבים ישראלים כמו גליה להב, ברטה, מירה זווילינגר, לי גרבנאו, אלון ליבנה, ענבל דרור ועוד, ביססו לעצמם מעמד בינלאומי והפכו את ישראל למעצמה מפתיעה בתחום.

הכלות השתנו לאורך השנים שבהן את פועלת בזירה?

״חד משמעית כן. אם בעבר רבות מהן חיפשו בעיקר שמלה מרשימה, כזו שתייצר אפקט ויזואלי גדול, הרי שהיום הן מחפשות הרבה יותר מזה: נוחות, אותנטיות, זהות וסיפור אישי. אני חושבת שהייתי חלק מהשינוי הזה, אבל מעולם לא ניסיתי לרדוף אחריו. נשים מרגישות כשמשהו אמיתי. אי אפשר לזייף זהות״.

מה הדבר הבא?

״אני אף פעם לא מרגישה שהגעתי. בכל פעם שאני חושבת שסיימתי משהו, מתחיל הדבר הבא״.