עיניים חכמות למדף העיוור: עמית צ׳צ׳ק מלמד חנויות פיזיות לראות

יובל: הי עמית, בוקר טוב אמריקה. מה שלומך ואיפה אני תופס אותך?

עמית: אני עובד במשרד הביתי (מאז ימי הקוביד), גר בקלוסטר ניו ג׳רזי

יובל: כמה זמן אתה כבר בארצות הברית? מה הביא אותך לשם?

עמית: אני פה כבר 11 שנים 😅 איך הזמן טס. הגעתי לפה עם שתי בנות פצפונות וקרן אישתי בעקבות החברת אנימציה והאפקטים שהקמתי כבר בארץ והזדמנויות עסקיות שנפתחו בניו יורק

יובל: כן, הזמן טס, איך שלא מסתכלים על זה. רגע לפני שנדבר על weR, החברה שייסדת ואתה עומד בראשה, מתי קרה המעבר מבוא נקרא לזה עיסוק אמנותי יותר לכיוון עסקי, טכנולוגי, מסחרי יותר? אני מדייק בתיאור שלי? זה היה בהדרגה או היה איזה טריגר ספציפי?

עמית: אני חושב שזה התחיל בהדרגה, אבל די מהר הפך למשהו מאוד ברור. ברילמושן תמיד אהבתי את השילוב בין צילום, תנועה וטכנולוגיה. מבחינתי VFX ו־AR הם עולמות מאוד קרובים בשניהם אתה לוקח שכבה דיגיטלית ומחבר אותה למציאות בצורה שאנשים יאמינו לה. ההבדל הוא שב־VFX זה קורה אחרי הצילום, בתוך פריים סגור. ב־AR זה קורה בזמן אמת, בתוך העולם הפיזי, כשהמשתמש זז והסביבה משתנה

עמית: בסביבות 2016 עבדנו על פרויקט VR, ושם זה ממש התחבר לי. הבנתי שזה לא גימיק, אלא כיוון אמיתי שהעולם הולך אליו. משם עשינו דמו ב־AR, ומשם הדברים התחילו לרוץ מהר.

אז מבחינתי זה לא היה לעזוב את העולם האמנותי ולעבור לעולם עסקי. זה היה לקחת את כל הניסיון הוויזואלי והיצירתי שלי, ולהפוך אותו לטכנולוגיה אינטראקטיבית, חיה, שיכולה להפוך למוצר אמיתי

יובל: בוא נפתח רגע טאב ונגיד מילה על AR, שזה augmented reality – מציאות רבודה. תן דוגמה לדבר הזה שכולנו נבין

עמית: ה־AR, או מציאות רבודה, זה מצב שבו אנחנו לוקחים את העולם האמיתי ומוסיפים עליו שכבה דיגיטלית. הדוגמה הכי פשוטה היא לכוון את הטלפון לסלון ולראות איך ספה חדשה תיראה אצלך בבית, בגודל אמיתי ובמיקום אמיתי עוד לפני שקנית אותה. או לכוון את הטלפון למדף בחנות ולקבל סימון על מוצר שחסר, מוצר שלא במקום, או הנחיה מה צריך לתקן.

היום זה מתחיל בעיקר מהטלפון, כי לכולנו יש מצלמה ומסך בכיס. אבל הכיוון הברור הוא משקפיים חכמים. במקום להחזיק טלפון ולהסתכל דרך מסך, המידע יופיע ישירות מול העיניים, בתוך העולם האמיתי, בצורה הרבה יותר טבעית ואינטואיטיבית

יובל: אמרת מקודם שכבר ב־2016 היה לך ברור שזה כיוון אמיתי שהעולם הולך אליו, אנחנו 10 שנים אחרי ואני לא רואה אימוץ נרחב של הטכנולוגיה – עדיין? מה החברה שהקמת עושה ואיך אתה רוצה לשנות את זה / חושב שזה ישתנה?

עמית: זו שאלה מאוד נכונה. אני חושב שב־2016 הרבה אנשים הסתכלו על AR כעל משהו צרכני או קצת גימיקי — משחקים, פילטרים, חוויות שיווקיות. ושם באמת האימוץ לא היה רחב כמו שדמיינו.

אבל הטכנולוגיה לא נעלמה, היא פשוט עוד לא התחילה בצורה הנכונה. הדבר היחיד שהתקרב לזה באמת הוא Apple Vision Pro מוצר מדהים טכנולוגית, אבל עדיין גדול, כבד, יקר ומסורבל בשביל אימוץ רחב.

ב־2016 הרבה אנשים הסתכלו על AR כעל משהו צרכני או קצת גימיקי — משחקים, פילטרים, חוויות שיווקיות; ושם באמת האימוץ לא היה רחב כמו שדמיינו. אבל הטכנולוגיה לא נעלמה, היא פשוט עוד לא התחילה בצורה הנכונה

מצד שני, היום כבר יש משקפיים חכמים כמו של מטא, ויש VR, ויש AI שמתחיל להבין את העולם סביבנו — סוג של צ׳אט ג׳י.פי.טי על העולם הפיזי. עכשיו תדמיין מה יקרה כשהדברים האלה יתחברו: משקפיים קלות, עם AI, מצלמה, ותצוגה שמוסיפה שכבה חכמה על המציאות.

אני חושב שאנחנו נראה כבר השנה דוגמאות ראשונות מהכיוון הזה ממטא, גוגל, סמסונג, סנאפ, ובתקווה גם מאפל בהמשך. ואז AR יפסיק להרגיש כמו ״מוצר״, ויהפוך לשכבה טבעית של מידע בתוך החיים והעבודה שלנו.

וזו בדיוק הסיבה שב־weR התחלנו מהטלפון. כי הטלפון הוא הכלי שנמצא בידיים של כולם. אנחנו משתמשים בו כדי לעזור לרשתות ולעובדים להבין מה באמת קורה בחנות: מה חסר, מה לא במקום, איפה יש פער במלאי, ואיך לתקן את זה מהר.

כשהמשקפיים יהיו מוכנות לשוק הרחב, אותה שכבת מידע תוכל לעבור מהטלפון ישירות לעיניים. אז מבחינתי זה לא ש־AR נכשל, הוא פשוט חיכה לחיבור הנכון בין חומרה, AI וצורך אמיתי

יובל: יש לי מה לשאול על המהות של זה, אבל רגע לפני מה זה אומר להבין מה קורה בחנות? תסביר? תן דוגמאות

עמית: כשאני אומר ״להבין מה קורה בחנות״, אני מתכוון לזה שהחנות הפיזית היום עדיין די עיוורת. באונליין אתה יודע כמעט הכול מה המשתמש ראה, על מה הוא לחץ, מה חסר, איפה הוא נתקע. אבל בחנות אמיתית, על המדף, הרבה דברים עדיין מתגלים בצורה ידנית: עובד צריך לעבור, לבדוק, לספור, לצלם, לדווח.

אנחנו מאפשרים לחנות לקבל סוג של ״עיניים חכמות״ על מה שקורה במדף. לדוגמה, עובד מכוון טלפון למדף, והמערכת יכולה לזהות שמוצר מסוים חסר, שמוצר אחר נמצא במקום הלא נכון, שיש פער בין מה שמופיע במערכת לבין מה שבאמת נמצא על המדף, או שהסידור לא תואם את התוכנית של הרשת. 

במקום שהעובד יצטרך לנחש או לעבור על רשימות ארוכות, הוא מקבל סימון והנחיה ישירה: כאן חסר מוצר, כאן צריך לתקן, כאן צריך לבדוק שוב. ובמקרים אחרים, המערכת פשוט מייצרת דו״ח אוטומטי כך שהנהלת החנות או הרשת יכולה לדעת מה חסר, מה צריך להזמין, ואיפה יש בעיה שחוזרת על עצמה.

בבדיקות שלנו זה יכול לחסוך עד 80% מהזמן שהעובד משקיע בבדיקות ידניות כאלה, וזה משמעותי מאוד, כי בקנה מידה של מאות חנויות ואלפי מוצרים, זה לא רק חיסכון בזמן זה שיפור בדיוק, בתפעול, וביכולת לקבל תמונת מצב אמיתית של מה שקורה בשטח

אנחנו מאפשרים לחנות לקבל סוג של ״עיניים חכמות״ על מה שקורה במדף. לדוגמה, עובד מכוון טלפון למדף, והמערכת יכולה לזהות שמוצר מסוים חסר, שמוצר אחר נמצא במקום הלא נכון, שיש פער בין מה שמופיע במערכת לבין מה שבאמת נמצא על המדף, או שהסידור לא תואם את התוכנית של הרשת

יובל: עם מי אתם עובדים היום?

עמית: אנחנו עובדים היום עם רשתות, מותגים ושותפים תפעוליים בעולם הקמעונאות. בישראל יש לנו פעילות עם סופר־פארם, ובעולם יש לנו שיתוף פעולה משמעותי עם RGIS, שהיא אחת החברות הגדולות בעולם בתחום ספירות מלאי ושירותי דאטה לקמעונאות, ועובדת עם רשתות כמו טסקו, ווייטרוז ורבות אחרות. אנחנו גם חלק מהאקוסיסטם של גוגל קלאוד, ולאורך הדרך עשינו בדיקות ופיילוטים עם גופים גדולים כמו וולמארט.

בסוף, כולם מתמודדים עם אותה בעיה: אין מספיק ודאות לגבי מה באמת קורה על המדף. הרשת רוצה לדעת מה חסר ומה לא מסודר, המותג רוצה להבין מה קורה למוצר שלו בנקודת המכירה, והשותף התפעולי רוצה לבצע את העבודה מהר ומדויק יותר. וזה בדיוק המקום שבו weR נכנסת

יובל: אז את זה אני לגמרי יכול להבין, אבל – ואולי זה עניין של גיל – כשאני חושב על AR בשגרה היומיומית שלי אני קצת מקבל סחרחורת… גם ככה אנחנו במסכים כל היום מותקפים בעודף אינפורמציה אז עוד שכבה של מידע? זה כי לא עשו את זה כמו שצריך עד היום? זה עניין של גיל? כל התשובות נכונות?…

עמית: אני לגמרי מבין את התחושה הזאת. גם אני לא רוצה עולם שבו הכול מכוסה בשכבות דיגיטליות, פרסומות, התראות ורעש. זה באמת יכול להיות סיוט. אבל בעיניי AR טוב הוא לא עוד שכבה של אינפורמציה שמעמיסה עליך. להפך, הוא אמור להוריד חיכוך.

תדמיין שבמקום להוציא טלפון, לפתוח אפליקציה ולחפש משהו יש לך משקפיים חכמים. קיבלת מייל, אתה עושה תנועה קטנה עם היד, ומופיע לך מסך (גדול או קטן) ליד היד, כמו טלפון רק בלי להחזיק טלפון.

או שאתה נמצא בחנות, מסתכל על מוצר, שולף אותו מהמדף, ובלחיצה קטנה עליו מקבל רק את המידע שרלוונטי לך: האם זה מתאים לך, מה ההבדל מול מוצר אחר, האם יש מבצע, האם זה מתאים להעדפות שלך.

וזה גם המקום שבו AI ו־AR מתחברים. היום AI מדהים בתוך המסך בצ׳אט, בטקסט, בתמונות, בקוד. אבל הוא עדיין די טיפש ביחס למה שקורה מחוץ למסך. הוא לא באמת יודע מה יש סביבך, על מה אתה מסתכל, איפה אתה נמצא, או מה אתה מנסה לעשות בעולם הפיזי.

AR יכול להיות הגשר הזה. הוא מחבר את ה־AI לעולם האמיתי. זה לא שהעולם כולו יהפוך למסך. זה יותר כמו לחבר את החיפוש באינטרנט והמסכים השונים ביחד עם היכולות של AI לעולם הפיזי, כך שהמידע הנכון יגיע אליך בזמן הנכון, במקום הנכון, ובהקשר הנכון.

אותו דבר בבית במקום לפטופ עם מסך גדול, בעתיד תצטרך רק מקלדת. במקום טלוויזיה ענקית על הקיר, תוכל לקבל חוויית IMAX בסלון ולצפות ביחד עם המשפחה. אז בעיניי זה לא עניין של גיל. זה עניין של מינון, עיצוב, ובשלות של הטכנולוגיה

יובל: מתי אתה מהמר זה יקרה?

עמית: זו באמת שאלת המאה בשבילי 😉 אני חושב שאנחנו כבר רואים את זה מתחיל. Apple Vision Pro הוא כמעט הצצה לעתיד, רק שבפורם פקטור הנוכחי הוא עדיין גדול, יקר וכבד מדי לשימוש יומיומי.

מצד שני, מטא כבר הראתה שיש ביקוש למשקפיים חכמים קלות ופשוטות. לדעתי הרגע האמיתי יגיע כשהעולם של Vision Pro יפגוש את העולם של משקפי מטא — משקפיים קלות, עם AI, מצלמה ותצוגה על המציאות.

ההימור שלי: זה מתחיל באמת סביב 2027, ומשם מתפתח דור אחרי דור. כמו אייפון 3G בדרך לאייפון של היום

יובל: טוב 2027 זה שנה הבאה אז עושה רושם שנהיה פה לבדוק את זה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת לפני שנפרדים?

עמית: אולי אסיים בזה שבעיניי הדבר הכי חשוב הוא שהטכנולוגיה לא תהיה עוד רעש, אלא כלי שבאמת עוזר. העתיד של AI לא יישאר רק בתוך הצ׳אט או המסך. הוא יתחיל להבין את העולם הפיזי סביבנו את החנות, המדף, המוצר, האדם ושם ייווצר הערך האמיתי