מתן רויזמן: הבישול הוא משל לשיקום

מרב: הי מתן. נתקלתי בספר/חוברת שלך, KOOKBOOK, במקרה, במטבח של טלו בצהלה. במבט ראשון לא היה לי ברור מה אני רואה – זה לא נראה כמו ספר בישול/מתכונים רגיל. פתחתי, דפדפתי, הסתקרנתי…

מתן: איזה כיף לשמוע

מרב: כשיצאתי להתחקות אחר הספר והכותב שלו (אין קרדיט על הכריכה) הגעתי לדף נחיתה של הספר – ומשם אליך. המסתורין עדיין קיים. מה הסיפור של הספר הזה? 

מתן: לסיפור הזה יש כמה פנים שמתחברות לסיפור האישי שלי באופנים שונים. הראשון הוא הכובע היזמי, השני הוא כובע הבשלן והשלישי הוא כובע הפצוע

מרב: נתחיל עם הכובע הראשון ונתקדם

מתן: במהלך עשר השנים האחרונות הבנתי שאני אוהב לפתור בעיות. לא רק למצוא ״נקודות כאב״, אלא ממש ליישם את הפתרון שלהן. זה מאתגר, זה מעודד חשיבה, זה מעודד פעילות ובעיקר מספק כשמצאת פתרון לבעיה אמיתית, בין אם היא שלך או של אחרים. עשיתי את זה בעברי במשרד ראש הממשלה, עשיתי את זה כמנהל מוצר בחברת סטארט־אפ, עשיתי את זה כעצמאי וגם להנאתי ולמען חבריי וקרוביי 

מתן רויזמן והוגו. צילום: מ״ל

דימוים מתוך הספר KOOKBOOK של מתן רויזמן

מרב: איזה בעיה או צורך זיהית פה שדרשו פתרון?

מתן: הנגשה של בישול והכנת מנות לקהל שלא בהכרח מכיר, יודע או אפילו רוצה לגשת למקום הזה של הכנת אוכל. נגיד, אשתי היקרה נהנית לארח. את ממש רואה את האור בעיניים שלה כשהיא שומעת או קובעת עם חברים לאירוח אצלנו. חושבת על מנות, חושבת על עיצוב הבית והשולחן, חושבת על כמויות. זה ממש עושה לה טוב בנשמה. אני נהנה מזה שהיא נהנית, אבל עיניי פחות בורקות כשאני חושב על אירוח. זה פשוט פחות מספק אותי

מרב: מזדהה מאוד איתה, אבל גם מבינה אותך. מתי חל השינוי אצלך? 

מתן: כשעברנו לדירה החדשה שלנו. בעבר בישלתי מנות בסיסיות: למדתי להכין שניצל מחבר בדירת רווקים, למדתי להכין דגים ותפוח אדמה בתנור במערכת יחסים קודמת, אבל כשעברנו לגור בדירה החדשה, משהו באווירה גרם לי לנסות. רציתי לעשות לאשתי ולבת שלי טוב.

כשהעליתי את הרעיון לבשל מול אשתי ראיתי את אותו ברק בעיניים (יכול להיות שהיא טמנה את הרעיון בראש שלי ואני רק חושב שאני יזמתי את זה). מיד שלחתי הודעה לחבר שלי, טבח מדופלם, וביקשתי ממנו שיתן לי מתכון לסטייק. אשתי פחות אוהבת להתעסק עם בשר ועוף, אז אמרתי שזה הספוט שאני יכול להשלים.

הייתי די מופתע כשהחבר שלי הקליט לי שלוש הודעות קוליות של 30 שניות כל אחת למתכון פשוט לסטייק אנטריקוט. הייתי ספקן, אבל עשיתי את מה שהוא אמר אחד לאחד. זה הצליח. יצא מצויין. ולא רק שאני נהניתי, גם אשתי (יכול להיות שהיא סתם רצתה לספק אותי כדי שאני אמשיך להכין דברים 🙂). אז ניסיתי שוב ושוב – ואנשים אהבו

מרב: וכאן אני מניחה נכנס הכובע של הבשלן

מתן: נכון. ביקשתי מהחבר שלי עוד ועוד מתכונים והתחלתי לנסות עוד דברים. חוויתי הצלחות, כשלונות אבל בעיקר הלכתי על דברים פשוטים שאני יכול לשחזר פעם אחר פעם. להגיד שנהניתי ברמה של פתחתי שולחן טסטים לחלות בשישי? לא. אבל כן הבנתי שיש מקום שאני יכול להכין אוכל טעים ועל הדרך לעזור בבית ולשמח את אשתי וחבריי.

ובסוף, לצערי, מתחבר לסיפור הכובע השלישי, של הפצוע. כמו כל מדינת ישראל בערך, התגייסתי בשבעה באוקטובר למילואים. אני משרת מגיל 18 ביחידת עוקץ כלוחם ומפקד צוות לכלבים לאיתור חללים. עשיתי את זה בסדיר, בקבע ובמילואים לאורך מבצעים רבים כמו עופרת יצוקה, צוק איתן ואירועים אחרים. המלחמה האחרונה תפסה אותי במקום אחר, כאבא. ההתמודדות מול המראות הקשים חדרה לבטן הרכה כמו סכין שלא ציפיתי לה. את הסבב הראשון סיימתי לאחר כ־130 יום ומיד התחלתי טיפול. לא כי רציתי, אלא כי הבנתי, מהסביבה שלי בעיקר, שככה אני לא יכול להמשיך. 

לאחר שנה וחצי של טיפול ושיקום התחלתי לנסות: לנסות להרים פרוייקטים, לנסות לפתור בעיות, לנסות לחזור למקום הנוח שלי, איפה ששחיתי בו לפני. אחד הרעיונות הראשונים היה לנסות לבשל, רק כדי לעזור בבית, לשמח את אשתי, לכפר על הקשיים והכאב שהבאתי איתי הביתה

מאמצע 2024, אני בשיקום. ניסיתי לחזור לתפקיד שלי בהייטק אבל לאחר חצי שנה של חוסר התמצאות, הירדמות, דיכאון, פלאשבקים תדירים וקשיים רבים אחרים, הבנתי יחד עם המנכ״ל שאני לא יכול להיות שם. ניסיתי לחפש את עצמי. ניסיתי להשתקם. לאחר שנה וחצי של עידוד, שיקום, טיפול ובעיקר חזרתיות רבה על מנטרות של הגברת ושחזור תחושת המסוגלות, התחלתי לנסות.

לנסות להרים פרוייקטים, לנסות לפתור בעיות. לחזור למקום הנוח שלי. איפה ששחיתי בו לפני. אחד הרעיונות הראשונים היה לנסות לבשל. רק כדי לעזור בבית, לשמח את אשתי, לנסות לכפר על הקשיים והכאב שהבאתי איתי הביתה. חזרתי לאותן הקלטות של חבר שלי. ניסיתי והצלחתי

מרב: ואז התחברו לך כל הכובעים?

מתן: כמו כוכבים שמתיישרים. ראיתי שאני יכול לשחזר את המנות פעם אחר פעם. מיד ניסיתי להבין אם יש עוד אנשים כמוני – שלא רוצים או מפחדים לנסות. שלא בטוחים במקומם. שסתם בא להם לנסות. והבנתי שיש. דיברתי עם אנשים, חקרתי וראיתי שיש צורך וביקוש אמיתי

מינימום טקסט, מקסימום הבנה

מרב: איך נולד הרעיון של לעשות ספר בישול גרפי, כמו חוברת הרכבה של איקאה?

מתן: השלב הבא היה לחשוב על דרך להנגשה של הפתרון. מניסיוני, כמנהל מוצר ויזם, אני מאמין גדול בלהתגלח על ניסיונם של אחרים וללמוד מפוסטמורטומים של גדולים ומנוסים ממני. חשבתי על מהי חווית המשתמש הטובה והפשוטה בעולם להנגיש דברים מורכבים להמון.

הפתרון קפץ לי מול העיניים יום אחד כשהרכבתי איזו שידה חדשה מאיקאה. הוראות פשוטות, רהיט מורכב, תוצאה מובטחת פעם אחר פעם. שיחקתי קצת עם הקונספט מול ג׳מני וראיתי שיוצאת תוצאה מגניבה. לקחתי את אותו מתכון לאנטריקוט ויישמתי את זה עליו. הייתי מרוצה מהעיצוב ושלחתי לחברים. תחילה בקבוצה של החברים מהבית, לאחר מכן בקבוצה של נכי צה״ל וראיתי שאנשים מתלהבים. 

החלטתי להקצות לזה זמן וכסף מתוך רצון אמיתי לעשייה ולשיקום. וככה החלטתי לעשות מארז עם חוברת ומספר פריטים נוספים. העיצוב הוא נקי. מבוסס על  דיאגרמות ואיורים. מינימום טקסט, מקסימום הבנה. לאחר כמה וכמה גרסאות, יצאתי עם המארז לאוויר העולם. תחילה חילקתי, אחר כך הקמתי אתר, הרצתי פרסומות וכל הזמן אספתי ריג׳קטים

מרב: ואז גם העזת ושמת אותו על המדפים במטבח של טלו

מתן: החיבור למטבח של טלו הגיע דרך המטפלת שלי, שגרה ליד. היא אמרה: למה שלא תנסה למכור את זה שם. לקח לי זמן. הלכתי הלוך ושוב מול החנות כמה שבועות עד שהעזתי להיכנס. חוויה מלחיצה ומנכיחת קשיים. בסוף נכנסתי והתקבלתי בזרועות פתוחות ומהממות על ידי טלו והצוות המדהים שלה – וכאן העולמות שלך ושלי נפגשים… 

לאחר הרצה של כמה שבועות אצל טלו, קיבלתי עוד ועוד פידבקים מלקוחות ועכשיו אני מוציא מארז מעודכן שמכיל חוברת מתכונים המוגשים בעיצוב סקנדינבי נקי וברור, כובע שף לחוויה, פינצטת שף ככלי חיוני לבישול, טיגון והקפצה, ומרקר כדי לסמן את השלבים שעברת בחוברת

מרב:: מגניב. איך יצרת את האיורים לספר?

מתן: את האיורים נתתי לג׳מני לעשות. היו כמה וכמה ניסיונות עד שאהבתי את התוצאה. הלכתי על מראה נקי, עם קונטרסט טוב, היררכיה ברורה של איפה העין צריכה להיות בכל שלב. כל המתכונים מאוירים באותו אופן ובאותה שיטתיות האופיינית לעיצוב הזה

מרב: מה משך אותך דווקא לשפה של איקאה?

מתן: זאת שיטה שהצליחה לחברה עצומה להנגיש דבר שהוא לא מובן מאליו כמו הרכבת רהיטים מסובכים לאדם מן המניין שעובד במשרד או בכל מקום אחר שהוא לא הרכבת רהיטים. אני יודע שאני לא הנדימן בכלל ואני מצליח להרכיב כל מה שאבחר מהליין של המוצרים שלהם.

בנוסף, אני פשוט אוהב עיצוב כזה. אני אוהב את הקווים המיושרים והנעימים. את הקונטרסט בין הכיתוב והפונט לבין האיורים. את התמצות לרמה האפשרית הפשוטה ביותר לכל שלב. זה כיף, זה נקי ומרענן. זה עושה נעים בעין

מרב: מממ… תלוי למי… אותי הוראות הרכבה של איקאה מלחיצות. זה סיוט בשבילי. מרגישה הכי מטומטמת כשאני עומדת מולן

מתן: לגמרי מסכים, לא עם זה שאת מטומטמת 🙂, אלא עם זה שזה לא לכל אחד. אני יודע שיש קהל שלם של אנשים שרוצים לבשל – ממוטיבציה פנימית או חיצונית – ולא מצליחים להתמודד עם המדיום הזה של ספרי בישול. לחלקם עובד צפייה בסרטונים, לאחרים לא.

החוברת הזאת מאפשרת לחובבי בישול לשתף את עולם התוכן שלהם עם אנשים שלאו דווקא מתחברים למדיום הקונבנציונלי. זאת מתנה שמתווכת בין העולם הווירטואלי למוחשי בצורה נקייה ומסודרת ונותנת לאנשים שאולי נכשלו בעבר ומאסו לנסות לחזור לאותה שנייה ספציפית בסרטון בו מדברים על זמן ומעלות אפייה, או כל סיבה אחרת – הזדמנות שנייה להתאהב

לא הכל צריך להיות מסובך

מרב: הבחירה שלך בשפה חזותית נקייה, טכנית ומדויקת נובעת אולי גם מהצורך שלך לעשות סדר בעולם שנהיה לך כאוטי מאז הפציעה? קצת בהירות מול כל החושך?

מתן: מעניין. יכול להיות. לא חשבתי על זה. אני בכללי אוהב סדר, בכל דבר בחיים. הסדר מאפשר למוח שלי קצת להירגע ולא להיות מגורה כל הזמן בדברים שלא במקום. כנראה שזה גם קשור איפשהו לעומס החושי והקקפוניה של החיים שאחרי הפציעה. מעניין. אעלה את זה בפגישה הבאה עם הפסיכולוגית

מרב: בספר יש 10 מתכונים. איך בחרת אותם? 

מתן: את המתכונים גיבבתי מזיכרון, מחבר שלי, מהמלצות של אשתי ובעיקר דברים שניסיתי בעבר והצליחו. החלטתי על קונספט lean (רזה ונקי) של עשרה מתכונים לארוחה: יש מנה ראשונה, יש פסטות, יש בשר, שניצל וקינוח – הקיט הבסיסי וההולם לכל אדם שרוצה להכין אוכל טוב ומשביע שיגרום לו לחווית הצלחה

מרב: היו מתכונים שהיה קשה לתרגם לשפה חזותית?

מתן: כן. היו כמה מתכונים שפשוט ויתרתי עליהם כי לנסות לאייר אותם בצורה פשוטה זה לא היה אפשרי. בסוף צריך לתמצת ויז׳ואל למינימום טקסט ויש דברים שהם פשוט מסובכים מידי למדיום הזה, או שדורשים תמלול שאפשר לתת רק בסרטון או במתכון מפורט להפליא. מה גם שהם נופלים בפילטר ה״קשה לחזור עליהם בצורה מוצלחת פעם אחר פעם״. 

מה שכן, בחוברת שילבתי מתכונים טיפה מסובכים יותר וגישרתי על הפער הזה בפריסה של המרכיבים, זמן ההכנה ודרגת הקושי בצורה מאויירת בתחילת כל מתכון. מתכונים כמו קציצות עוף, או פסטה סלמון בחמאת לימון יכולים להיות מסובכים יותר, אבל עדיין פשוטים מספיק כדי שיוכלו לעבור מסך בצורה הוויזואלית הייחודית הזאת

מרב: אתה מוצא שיש דמיון בין הרכבת רהיט להכנת ארוחה?

מתן: בעיניים שלי, זה יכול להישמע כמו חילול הקודש לחובבי בישול או אניני טעם, אבל יש דברים דומים בצורה שבה אפשר להנגיש את הנושא הזה. צורת ההנגשה של הרכבת רהיט מסובך בצורה פשוטה היא לא משהו שלא ניתן לדמות לתחומים אחרים בחיים שלנו. לא הכל צריך להיות מסובך. יש פרות קדושות שאפשר לשחוט על חשבון הרחבת המעגל של חובבי המזון והבישול

מרב: מה הכוונה?

מתן: אני מרגיש שיש נטייה או רתיעה של אנשים משינויים של פרדיגמות. אני ממש לא מחשיב את עצמי כמישהו שיכול לחוות דעה על העולם הקולינרי ושיטותיו. אני יושב עם אשתי לראות מאסטר שף ואני נפעם מהידע והכישורים המטורפים של כולם שם. באמת ארטיזנים. אבל תמיד אפשר להנגיש את העולם הזה בצורה שונה ומאתגרת פרדיגמות

מרב: אצלי בישול נתפס כמשהו יצירתי וחופשי. חוברת כזאת הופכת עבורי את הפעולה האינטואיטיבית למשהו טכני, כמו הרכבת רהיט של איקאה 

מתן: זה נשמע מאוד קלישאתי אבל זה כיף לאתגר את המחשבה. זה כיף לחשוב על זוויות חדשות. זה כיף לחבר ולקרב אנשים חדשים לתחומי העניין שלך. אני חובב מירוצי פורמולה 1 מגיל צעיר (אני בן 37). זכיתי לראות את מיכאל שומאכר נוהג בפרארי ב־2003. כשנטפליקס יצאה עם הסדרה הדוקומנטרית שלה על הפורמולה, זה הכניס המון מעריצים חדשים לתחום.

כביכול, אותם אנשים הגיעו מהדרמות והכאוס שמאחורי הקלעים ולא בגלל היכולות המוטוריות או ההתפתחות הטכנולוגית של כל אחת מהקבוצות באליפות. יש אנשים שזה הרעיד את עולמם. אני חושב להיפך. מלבד עליית המחירים לכרטיסים למירוצים, זה לא השפיע לרעה. אפילו להיפך, יש מקום לכולם וזה כיף שאפשר לפתוח בשיחה עם אנשים חדשים ששותפים לאהדה של עולם התוכן שלך

״היכולת להתמקד בצורה כמעט מדיטטיבית בחוויה הטעימה של מנה היא מאתגרת מאוד. אבל כשהיא קורית, אתה יכול לסמן לעצמך עוד שלב שעברת, עוד מחשבה שהצלחת לנקות מהראש, עוד מקום שממנו צמחת
ולא הידרדרת…״ 

מרב: פה אני מסכימה איתך לגמרי. לקראת סיום אני רוצה לחזור איתך לכובע של הפצוע ואולי לסגור כאן מעגל ולהבין את הקשר שבין בישול לטראומה אצלך. המלחמה והפציעה שינו את מערכת היחסים שלך עם המטבח? הבישול מעניק לך היום איזושהי תחושת ביטחון? איזה מקום הוא תופס בחיים שלך היום?

מתן: יש קשר בין הגברת תחושת המסוגלות לבין השיקום. יש הצלחה בהכנת מנה – שהאנשים הקרובים אליך אוהבים. יש כישלון בפקשוש של מנה. יש אומץ בלנסות. יש את התעוזה בלשים את עצמך על הצלחת/המדף בחנות/המרואיין במגזין. כל הדברים האלה תורמים לשיקום. גם הטוב וגם הרע. לפני שנה לא הייתי חולם לדבר איתך. אני רחוק שנות אור מהמקום שהייתי בו לפני. אני גם לא אחזור אליו. זאת עובדה שנותנת לי פטיש 5 קילו לראש כל יום. אבל כל התקדמות היא מבורכת. 

הבישול הוא משל לשיקום מבחינתי. היכולת להתמקד בצורה כמעט מדיטטיבית בחוויה הטעימה של מנה היא מאתגרת מאוד. אבל כשהיא קורית, אתה יכול לסמן לעצמך עוד שלב שעברת. עוד מחשבה שהצלחת לנקות מהראש. עוד מקום שממנו צמחת ולא הידרדרת… לחייך ולגרום לאנשים אחרים לחייך. מחשבה יוצרת מציאות

מרב: מרגש. יפה גם לראות איך פציעה לוקחת אותך למסעות אחרים, לא צפויים. מי חשב לפניה שתוציא ספר בישול…

מתן: לגמרי. אני מנסה את מה שאפשר ויוצא מאזור הנוחות כל פעם מחדש. גם אם באופן כפוי. אבל בסוף זה יתפוס

מרב: מהמם… הוצאת ספר מקסים, אחר, שונה, יפה ובהחלט מערער על פרדיגמות. נדמה לי שאתה לא חתום עליו. אין קרדיט יוצר/מחבר. למה בעצם?

מתן: אני יודע שמה שאנחנו עושים פה קצת סותר את מה שאני הולך להגיד, אבל רציתי להוכיח לעצמי שיש לי את היכולת הזאת עדיין. לפתור בעיות אמיתיות ולהביא לעולם דברים שאנשים צריכים, אוהבים, נמשכים אליהם. לא רציתי לשים את הפנים שלי בפרונט כי לא רציתי להצליח בגלל חסד של אנשים למצב שלי. מסיבות חוקיות של הפלטפורמות השונות יש אזכור לשם שלי באתר ובאחורי החוברת, אבל רחוק מלהשתמש בעצמי או במצב שלי כמותג. ותודה!

מרב: תודה לך. תרצה לומר משהו לסיום?

מתן: מקווה שבאמת אנשים יאהבו ויקבלו תמורה מהספר. תודה לך על העניין בפרוייקט הזה וימים שקטים לכולנו

מרב: אמן. בהצלחה מתן. בכל חזית

מתן: תודה רבה

KOOKBOOK
להזמנות
להשיג גם במטבח של טלו | וייסבורג 17, צהלה

ערכת הספר kookbook