כל מה שחשוב ויפה
הדס נסטל. צילום: מריה טרינידד גוטיירס
הדס נסטל. צילום: מריה טרינידד גוטיירס

יחפה מול נעלי עקב: הדס נסטל מפרקת ומרימה מחדש את הפלמנקו

במופע בכורה שיעלה בפסטיבל ימי הפלמנקו, הרקדנית והכוריאוגרפית הדס נסטל משלבת בין מסורת למחול עכשווי, ויוצרת מתוך תחושת ה״אין־בית שאחרי ה־7 באוקטובר״

יובל: הי הדס, בוקר טוב, מה שלומך בימים אלו?

הדס: שלומי טוב, תודה. בהתרגשות וציפייה לפסטיבל

יובל: מגניב. אנחנו מדברות על פסטיבל ימי הפלמנקו בתיאטרון ענבל, ויש לך שם עבודה חדשה: ADA. ספרי עליה בכמה מילים?

הדס: ADA היא יצירת מחול פלמנקו מודרני בשילוב אביזרים, שהיא עיבוד של חוויית הרילוקיישן שלי לספרד – לפני ה־7 באוקטובר ואחריו.

השם שלי הוא הדס. בספרדית Hada זה פיה, ואימצתי את ADA כשם שלי בספרד, וזה גם הפך לזהות נוספת עבורי. לעבור, לעבוד ולגור בספרד היה הגשמת חלום ילדות עבורי, ואכן הגשמתי אותו. אחרי ה־7 באוקטובר מדריד השתנתה, הכל התפרק לי: העבודה שם כמנהלת אמנותית בשלוחה של להקת מיומנה בספרד, החברים שהיו לי, הדירה שגרתי בה במדריד… כל המציאות השתנתה וחוויתי תחושה של ״אין־בית״. כשחזרתי לארץ, עיבדתי את החוויה הזו ליצירה בימתית

יובל: ורגע לפני העבודה החדשה – מתי הגעת לפלמנקו?

צילום: ישעיה פיינברג

צילום: ישעיה פיינברג

הדס: הפלמנקו הוא חלק בלתי נפרד מחיי. בגיל 5 ההורים שלי רשמו אותי לסטודיו למחול (סטודיו ״רותינע״ ברעננה, בהנהלת רותי ברנע). אמא שלי מספרת שרקדתי את כל הסגנונות, אבל הפלמנקו היה החיבור המיידי. אני עם נעלי פלמנקו מאז שאני זוכרת את עצמי.

בגיל 16 קיבלתי מלגה מהמורים של האקדמיה ב־Amor de Dios להשתתף בקורס פלמנקו של חודשיים, ואני זוכרת את החוויה של לרקוד במדריד: לא לדבר, אבל להבין ולהרגיש בבית – כמו כל הנשים והנערות באקדמיה. הבנתי שיום אחד אחזור לגור במדריד, וזה אכן קרה

יובל: נייס. ומה בין הפלמנקו שלרובנו יש בראש לבין הפלמנקו המודרני/עכשווי?

ידעתי בכל ליבי שאם אוכל לתלות את הבגדים שלי על קולב בארון – רק אז ארגיש בבית. הקולב הוא חלק בלתי נפרד מחוויית הרצון אל מול התלישות. ב־6 באוקטובר חתמתי על דירה ונכנסתי אליה, ואז קרה ה־7

הדס: הפלמנקו הוא דרך הביטוי, הוא הפלטה. ועליה יש המון צבעים – מסורתיים ועכשוויים. העכשווי בא לידי ביטוי במופע בקטעים של יחפנות ותנועתיות, גם על הרצפה.

הקטעים מבוססים על חוויות אישיות מספרד. בדרך לחתום על הדירה במדריד נשברה לי המזוודה. הייתי עם עגילים, איפור, מכנסיים וחולצה מחויטת – וכל המזוודה התפרקה באמצע הרחוב. זו הייתה חוויה כל כך חזקה שהכנסתי אותה למופע: היחפנות מול נעלי העקב

יובל: מה עוד קורה במופע?

הדס: במופע אני בדיאלוג עם מוזיקאים מדהימים: אופיר עטר ומרים לוי בשירה, עילאי בורלא בגיטרה, וניסן ראובן בכלי הקשה. אני בשיח איתם על הבמה – לפעמים רק עם השירה או רק עם הגיטרה, ועם ניסן אנחנו מנגנים יחד בדואט. ויש עוד הפתעות נוספות

יובל: מה לדוגמה?

הדס: מבחינת המחול העכשווי, אני רוקדת במשך קטעים מסוימים יחפה. המופע גם משלב קטעי וויס־אובר עם הקלטות שלי מדברת. לקח לי המון זמן למצוא דירה במדריד, התקשרתי להמון דירות והיה לי טקסט קבוע שחזר על עצמו.

בנוסף, אני משלבת עבודה תנועתית עם חפצים, ביניהם קולבים. ידעתי בכל ליבי שאם אוכל לתלות את הבגדים שלי על קולב בארון – רק אז ארגיש בבית. הקולב הוא חלק בלתי נפרד מחוויית הרצון אל מול התלישות. ב־6 באוקטובר חתמתי על דירה ונכנסתי אליה, ואז קרה ה־7

יובל: אז מעניין אותי הפוך: מה את משמרת מהפלמנקו המסורתי במופע?

הדס: יש במופע קטעי פלמנקו עם מוזיקת פלמנקו חיה ובלבוש פלמנקו מסורתי. הם מבטאים את המסע בספרד, את העבר, את החיבור הרגשי־נפשי לפלמנקו ואת תחושת השייכות

יובל: ואיך הקהל הישראלי מגיב לזה? אני מניח שזה אחרת מהקהל בספרד? לחיבור, הכוונה

הדס: אנחנו חיים בעידן הפיוז׳ן. גם בספרד וגם בארץ נעשים חיבורים בין עולמות התיאטרון, המחול והמחול הפיזי. גם בפלמנקו יש מגמת עלייה בשילובים עכשוויים ובשילוב אלמנטים מהמחול המודרני.

ההשראות שלי הן רוסיו מולינה וישראל גלבאן. את מולינה ראיתי בהופעה בארץ ובסביליה, והתגובה להופעה שלה בקהל הייתה זהה: מחיאות כפיים סוערות בעמידה. היא עלתה לבמה בסוזן דלל ורקדה עם נעלי פלמנקו בתוך קופסת עץ או סביב כוס יין, בתנועות פלמנקו ועכשווי יחד. פסטיבל ימי הפלמנקו ועמותת ״קרן עדי״ מאפשרים מקום ביטוי לכל סגנונות הפלמנקו הקיימים, ומזמינים אמנים שונים ומגוונים

birds

יובל: מה עוד את יכולה לספר על הפסטיבל ועל סצנת הפלמנקו העכשווי בארץ?

הדס: את הפסטיבל והעמותה אני מכירה עוד מהילדות שלי. השתתפתי בתחרות של הפסטיבל כילדה בת 16 וזכיתי במקום השלישי. זה פסטיבל מדהים שתומך ומקדם אמני פלמנקו כאן בארץ, ואני מאוד מתרגשת להעלות את היצירה שלי בבכורה במסגרתו

יובל: יפה. מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד שלא אמרת, לפני שניפרד?

הדס: אמנות היא דרך לחיבור. חיבור ותקשורת ביני לבין עצמי, חיבור עם עוד אנשים ועם הקהל, וחיבור ללבבות שמולי. אני שמחה ומצפה לחלוק את האמנות שלי ואת הסיפור שלי על הבמה


הדס נסטל | ADA
פסטיבל ימי הפלמנקו ה־32
תיאטרון ענבל, מרכז סוזן דלל
9.7 בשעה 20:30

מעבר לתוכן מרכזי, for shortcut key, press ALT + zמעבר לסגיר, for shortcut key, press ALT + x
Silence is Golden