״קו הצחיחות״: קרן זלץ מותחת את הזמן

ענבל: היי קרן, מה שלומך?

קרן: היי, הכול בסדר. תקופה עמוסה ומרגשת

ענבל: את מציגה כעת בכפר סבא תערוכת יחידה, זה תמיד מרגש 🤩 ספרי עליה קצת

קרן: התערוכה ״קו הצחיחות״ נפתחה לאחר עבודה של למעלה משנה וחצי (וכמה דחיות שנכפו עלינו בשל המצב). אני שמחה מאוד להציג בה עבודות שלי, במיוחד אחרי שבשנים האחרונות הייתי מושקעת בעיקר בתפקידי כאוצרת. התהליך החל כשהדסה כהן, אוצרת הגלריה העירונית כפר סבא, הזמינה אותי להציג במקום. ההזמנה הניעה אותי לחזור לחומרים שהצטברו אצלי לאורך השנים ולא הזדמן לי לגעת בהם. במרכז התערוכה עומד המרחב המדברי, בדגש על המדבר המקומי שלנו

ענבל: זו תערוכת צילום, אבל למעשה לא צילמת בה אף תמונה. איך את עובדת?

קרן: רוב העבודות בתערוכה מבוססות על צילומים שלא אני צילמתי, חוץ משתי עבודות שמקורן בצילומים שלי – צילום אחד שהפך לעבודת וידאו־סטילס, וצילום נוסף של נוף מדברי אמריקאי, שהוא היחיד שלא צולם בארץ.

מבחינתי אין באמת הפרדה בין צילום שצילמתי בעצמי לצילום שמישהו אחר צילם ואני בחרתי. ברגע שבחרתי אותו – הוא שלי. אני מחוברת אליו באותו האופן ומאמצת את הזיכרון שלו

קרן: שאר העבודות מתחילות מתוך האוסף שלי: גלויות ישראליות ישנות, שקופיות, מזכרות וצילומי תיירות של אנשים אנונימיים שאני אוספת וקונה. האוסף הזה התחיל להתגבש לפני יותר מעשור, ועם הזמן הפך לממוקד בחוויות של תיירות – חלקן ישראליות וחלקן מרחבי העולם.

אני סורקת את החומרים, מכניסה אותם לארכיון דיגיטלי ועובדת מתוכו. מבחינתי אין באמת הפרדה בין צילום שצילמתי בעצמי לצילום שמישהו אחר צילם ואני בחרתי. ברגע שבחרתי אותו – הוא שלי. אני מחוברת אליו באותו האופן ומאמצת את הזיכרון שלו

ענבל: בו בזמן, את עובדת עם החומריות שלו לא רק כצילום, אלא גם עם האופן שבו הוא קיים בעולם – הנייר, רוזטות הדפוס שמופיעות בהגדלה ועוד

קרן: נכון, העבודה שלי עם הדימוי היא לא רק פנימית, ברמת התוכן, אלא נוגעת גם בהחלטות החומריות לגבי אופן התצוגה שלו. אני נוהגת לעבוד עם חומרים שונים ומגוונים. בתערוכה הנוכחית, לדוגמה, חלק מהעבודות מודפסות על נייר פרגמנט, מתוך רצון לאפשר לאור לעבור דרכן ולהציג את הדימוי משני צדדיו.

בעבודות הקולאז׳, לעומת זאת, יצרתי תחושת עומק בין החלקים על ידי הפרדה לשני משטחים מודפסים – אחד שקוף ואחד אטום. מהלך נוסף מבוסס על הגדלת חלקי הגלויות לממדים גדולים, מה שחושף את תבנית הדפוס המקורית שלהן. התבנית הזו הופכת לחלק בלתי נפרד מפני השטח של העבודה, ומעניקה לה שכבה נוספת של דוגמה וצבעוניות.

בעבודה אחרת, מתוך דחף ניסיוני, גירדתי באמצעות סכין חיתוך פס עדין מציפוי הלמינציה של הגלויה, במטרה לגלות את הקרטון שמתחתיו. הסריקה וההגדלה של הפעולה הזו חשפו את הגריעה החומרית באור חדש ומפתיע

פוטנציאל סכנה נוכח

ענבל: מה מעניין אותך במדבר?

קרן: יש לי יחסים מורכבים עם המדבר. מצד אחד יש בנוף הבראשיתי הזה משהו מפעים, שיוצר חוויה רגשית של יציאה מהזמן. יחד עם זאת, הוא גם מעורר פחד, ויש בו פוטנציאל סכנה שנוכח תמיד. המדבר מהווה כ־60 אחוזים מהמדינה שלנו, וזה מקום שקשה לחיות בו – גם בגלל האקלים וגם במישור החברתי.

כמו כל דבר כאן, הוא טעון פוליטית, וכל מושג שנראה אובייקטיבי הופך מיד למסובך. גם השם של התערוכה, ״קו הצחיחות״, הוא מושג אקלימי שמסמן גבול לפי כמות המשקעים, אבל אצלנו אפילו קו כזה נתון לאינטרסים ומאבקים.

מעבר לכך, המדבר הוא מקום שאפשר להחביא בו סודות, וזו הסיבה שיש בו כל כך הרבה בסיסים ומתקנים צבאיים. ודבר אחרון: כשאני מסתכלת על גלויות ישנות, כל המקומות המיושבים בארץ השתנו לחלוטין. תל אביב, נתניה או טבריה כבר לא נראות ככה. אבל גלויות המדבר דומות להפליא לצורה שבה הוא נראה היום. יש למדבר קצב שינוי איטי, כמעט זוחל. המחשבה הזו מעניינת אותי, כי הצילום עבורי תמיד קשור קשר הדוק לזמן

ענבל: אני לגמרי מבינה את הקסם של המדבר, עבורי יש בו משהו עוצמתי, וגם אני עבדתי על הנושא דרך סריקות צילומים של אחרים (צילומי הנגב של פטר מירום). אבל ספרי עוד על הזמן שלך, כי נדמה לי שהוא לא הזמן הרגיל בצילום, של הרגע המכריע

קרן: עוד בשנים מוקדמות יותר, כשהייתי יוצאת לשטח כדי לצלם, העבודה שלי הייתה איטית מאוד. עבדתי עם מצלמת פורמט בינוני כבדה שלא מאפשרת צילום מהיד, וסוג כזה של צילום מכתיב השתהות והתכווננות אחרת. לא צילמתי הרבה אנשים, אלא בעיקר מקומות, ואת הרגע המכריע מצאתי בסופו של דבר דווקא בצילומים של אחרים.

המאמץ למתוח את הזמן של הצילום ליווה אותי גם בתערוכות קודמות. עשיתי זאת באמצעות עבודה בשכבות מרובות, או דרך פירוק של וידאו לתמונות סטילס במטרה להרכיב מהם דימוי יחיד. המתח בין הקפאה לתנועה, בין צילום לווידאו, דומה לאופן שבו אני זוכרת דברים: שברים של דימויים וקטעי תנועה קצרים. בהרבה מהעבודות שלי נוכחת תנועה מינורית, כזו שכמעט אי אפשר לראות, אבל בהחלט אפשר לחוש. אפילו בצילומי הסטילס אני אוהבת להזיז את הדברים קצת, כדי להפעיל את רוחות הרפאים שבתוכם

ענבל: כמו שעשית בעבודת הווידאו עם הצפלין במדבר?

קרן: בהחלט, זה צילום שצילמתי לפני משהו כמו 18 שנה(!) בזמן טיול באזור. בזמן נסיעה בכביש שקרוב יחסית לכור בדימונה, ובגלל שבאזורים האלה אסור לעצור או לצלם, פשוט צילמתי תוך כדי נסיעה, אז הכול יצא מטושטש ומרוח. רואים שם את הצפלין על הקרקע די מרחוק. החלטתי לא להדפיס את הצילום אלא להקרין אותו, ולהוסיף לו תנועה קטנה – מין התקרבות קלה ותזוזה איטית הצידה.

אני מחבבת אפקטים של עריכת וידאו. השתמשתי באפקט שנקרא Lens Flare, שמדמה את עיגול האור שחודר לעדשה (והיופי הוא שאני יכולה לבחור בתוכנה את סוג העדשה הספציפי שהוא ידמה). עיגול האור הזה שזז לאט נראה קצת חללי, או אפילו כמו פיצוץ שיורד למטה, וזה מוציא אותו מההקשר הרגיל של הבהק שמש

הגודל של החלל אִפשר לי לצאת מגבולות הסקאלה הרגילה של העבודות שלי, ולפנטז על קנה מידה גדול ועל מרחקים משמעותיים בין יצירה ליצירה. בעבודה שמתעסקת עם מרחב מדברי, הרגשתי שזה הדבר הנכון ביותר

ענבל: בעבודה ״קו רכס״, הדפסת על ניירות פרגמנט דימויי הרים שונים, מוגדלים מאוד. בצילום ההצבה נראה שהם מתחברים לקו רכס, אבל בפועל, בחלל, מכל זווית רואים משהו אחר, הקו מתפרק

קרן: כן, הגלריה העירונית בכפר סבא היא חלל נפלא, גדול ומעניין בחלוקה שלו. כשידעתי שאני הולכת להציג שם לבד, נכנסתי קצת לחרדה – לא ידעתי איך אצליח להשתלט על כל המרחב הזה. מצד שני, הגודל הזה אִפשר לי לצאת מגבולות הסקאלה הרגילה של העבודות שלי, ולפנטז על קנה מידה גדול ועל מרחקים משמעותיים בין יצירה ליצירה. בעבודה שמתעסקת עם מרחב מדברי, הרגשתי שזה הדבר הנכון ביותר: לייצר מתח מעניין בין העבודות, כך שלכל אחת יהיה את המקום והאוויר שלה.

העבודה ״קו רכס״ היא ניסיון לשבור את חלוקת החלל – היא מתחילה בחלק הקדמי ונמתחת אל החלל האחורי, ובמקביל היא מציבה אתגר של התבוננות. זהו מהלך הדומה לעבודות שיצרתי בעבר יחד עם חבר ושותף יקר, דיוי בראל – דימוי שמתחבר מנקודת מבט אחת, ומתפרק ברגע שזזים לכיוונים אחרים.

כך, יש רגעים שבהם הרכס מתלכד לכדי רכס אחד, למרות שמדובר בחלקים שונים לחלוטין מבחינה צבעונית וצורנית. כשהולכים בגלריה, הדימוי גם מתפרק וגם הופך לשטוח לחלוטין ברגע שרואים את הנייר מהצד – כקו דקיק אחד

ענבל: אהבתי מאוד את העבודה ״פאטה מורגנה״. היה מעולה בעיניי שהדפסת על שני ניירות שונים, האחד מבריק. ורק בהתבוננות נוספת הבנתי שהגמלים נמצאים רק בהשתקפות. איך יצרת את העבודה הזו?

קרן: זאת אחת העבודות הראשונות שיצרתי לקראת התערוכה והיא הייתה עבודת מפתח עבורי ועבור הדסה (שהייתה חלק בלתי נפרד מתהליך היצירה, וזה משמח לעבוד עם מישהו שמבין אותך). זאת גלויה שנקראת ״גמלים במדבר״ או משהו כזה אמורפי, בלי ציון מיקום ספציפי כאן בארץ, ורואים בה גמלים סביב שלולית מים.

התבוננתי בשלולית וראיתי את ההשתקפות שלהם שהזכירה לי יותר דינוזאורים מאשר גמלים. תהיתי מה יקרה עם אני אעלים את הגמלים, וזה מה שעשיתי – פשוט מחקתי אותם והשארתי את ההשתקפות שלהם כפי שהייתה.

המהלך הבא היה לשבור את הדימוי לשני חלקים, החלק של השמיים וההרים הרחוקים והחלק של האדמה והשלולית, כי רציתי שיתבוננו עליה מלמעלה. אז החלק העליון מודבק על הקיר אבל מאוד נמוך, והחלק של השלולית מונח על הרצפה, ומודפס על חומר מבריק כדי שזה ייראה קצת רטוב. הדסה קראה ליד שלי בתוך הדימויים ״היד הנעלמה״, וזו גם הפכה להיות מין פאטה מורגנה

ענבל: ספרי קצת על הקולאז׳ים השקופים, מה הוביל אותך בעבודה עליהם?

קרן: בשנים האחרונות יצרתי סדרה של עבודות קולאז׳ של אובייקטים שאני מוציאה מתוך גלויות. סדרה מוקדמת יותר התמקדה במבנים שונים, ממקומות שונים בארץ, שאני עורמת למקבצים שנראים כמו שאריות של תפאורה שהוצאה החוצה.

הפעם יצרתי קולאז׳ים אחרים, שיש בהם שלושה־ארבעה אלמנטים לכל היותר,, והם יוצרים נווה מדבר קטן, אואזיס. מה שחוזר בהם הוא דקלים, קקטוסים, סלעים ומקורות מים קטנים. אשליה של מקום לנוח בו אבל גם מקום מתעתע ושבור, כמו בפואמה של ט.ס. אליוט שליוותה אותי בתערוכה: ״תֵּל צְלָמִים נְתוּצִים, בַּמָּקוֹם בּוֹ הַשֶּׁמֶשׁ קוֹפֵחַ״

ענבל: יש עוד הרבה עבודות יפות ומעניינות בתערוכה, שלא נספיק להתייחס אליהן כאן. בפתיחת תערוכה הסטודיו מתרוקן ויש מקום להתחלות חדשות – יש לך כבר מחשבות לאן?

קרן: אצלי הבית רק מתמלא 🙂 המגירות מתפוצצות מחומרים שמחכים לצאת לאור. אני חושבת שהאוסף יוליד את הדבר הבא, גם אם הוא לא יהיה נוכח באופן פיזי, המחשבות עליו והדימויים שצפים ממנו ילוו התחלות חדשות. זה מה שמעניין לראות, איך דברים שהשתמשתי בהם חוזרים למגירות ואני מגלה פתאום בתחתית משהו ששכחתי ממנו. וגם קצת לנוח, המדבר מעייף

ענבל: בהצלחה קרן, מחכה לראות מה יולידו המגירות בעתיד!

---

קרן זלץ | קו הצחיחות
אוצרת: הדסה כהן
הגלריה העירונית, גאולה 12, כפר סבא
נעילה: 28.7