ראש בית הספר לארכיטקטורה בבצלאל: אדר׳ עליאל קיי

אדר׳ עליאל קיי נבחרה לעמוד בראש בית הספר לארכיטקטורה בבצלאל. קיי תיכנס לתפקיד עם פתיחת שנת הלימודים הבאה, ותחליף את פרופ׳ אדר׳ אלס ורבקל שעמדה בראש בית הספר בשמונה השנים האחרונות.

קיי היא בוגרת בית הספר לארכיטקטורה בבצלאל בהצטיינות (2010) ומשלימה לימודי תואר שני בתכנית הבינתחומית באמנויות באוניברסיטת תל אביב. היא מלמדת בבצלאל החל מ־2012, ומ־2024 עומדת בראש מסלול לימודי היסוד בבית הספר לארכיטקטורה.

לצד ההוראה היא עוסקת במחקר, וחברה־שותפה ב״קבוצת המחקר לעירוניות אורתודוקסית״, הבוחנת באמצעות ניתוח מרחבי את המרחב האולטרה־אורבני בשכונות החרדיות של ירושלים. בנוסף היא יוזמת־שותפה של ״מעבדת המחקר פביליון בצלאל ע״ש הנרי אורבך״ – פלטפורמה רב־תחומית שחוקרת אדריכלות זמנית ועוסקת בתכנון מבני ציבור קטנים ובפרקטיקות עירוניות מבוססות אירוע, בשיתוף עיריית ירושלים.

היא נמנית עם מייסדי ״קבוצה וכו׳״, קבוצה יוצרת העוסקת באקטיביזם חברתי ובחקר המרחב הציבורי. כמו כן, השתתפה בתוכנית ארסמוס בלה וילט בפריז והוזמנה כאורחת בביקורות בפרסונס בניו יורק ובמכון ונטוורת׳ בבוסטון.

בנוסף לעבודתה האקדמית, קיי משמשת שותפה במשרד קיסלוב־קיי אדריכלים, ומובילה לאורך השנים פרויקטים רחבי היקף, ביניהם פרוייקט שיפוץ האנגרים 2 ו־3 בנמל יפו, תכנון קמפוס לאמנויות ברמת אפעל ובית הספר ״דרכים״ לחינוך מיוחד בחולון.

קיי היא זוכת פרס קרן אמריקה־ישראל ושני פרסי הצטיינות מטעם בצלאל. עבודותיה הוצגו בתערוכות בארץ ובעולם, ביניהן הביאנלה לאדריכלות ברוטרדם, שבוע העיצוב ירושלים, מוזיאון תל אביב לאמנות, בית הנסן ומוזיאון ישראל.

״תכנון הוא תהליך שבו מחשבה מקבלת צורה, עמדה נבחנת בתוך מציאות, ואחריות נעשית ממשית בעולם״, אומרת קיי לרגל המינוי. ״הסטודיו, בעיניי, אינו תרגיל; הוא המקום שבו סטודנט לומד לנסח קריאת מציאות ולייצר תגובה אדריכלית. האקטיביזם האדריכלי שנמשיך לקדם בכל התכניות הוא עמדה מקצועית שבמהותה התבוננות, ניסוח, פירוש ומעשה.

״לימודי אדריכלות הם לא הכנה לפעולה במרחב, הם תחילת הפעולה עצמה. ירושלים אינה רקע אלא תנאי אינטלקטואלי קבוע שמחייב ביקורתיות, סקרנות ואחריות יתרה. בעיר הזו – אדריכלות היא דרישה. בצלאל מקיים תרבות סטודיו נדירה ואינטליגנציה מצטברת של דורות, והמשימה שאני מציעה היא מעבר מצבירה להצהרה: להפוך את הידע הזה לשפה ברורה ואמיצה. כאן אנו נדרשים לחשוב את המרחב מתוך הבדל, מחלוקת וחיכוך, ובית הספר לא רק מדבר על חברה ישראלית מרובת קולות – אלא כבר מקיים אותה בתוכו״.