בוגרים 2026 // המחלקה לעיצוב אופנה, שנקר
תצוגת הגמר של המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר היא הרבה יותר מאירוע אקדמי. עבור רבים בתעשיית האופנה היא נחשבת לתצוגת הבוגרים המסקרנת ביותר של השנה, זו שממנה צמחו לאורך השנים רבים מהשמות הבולטים באופנה הישראלית. מדי שנה היא מספקת הצצה לדור המעצבים הבא ולאופן שבו הוא מגיב למציאות דרך אופנה, ולעיתים גם מסמנת מגמות ורעיונות שילוו את התעשייה בשנים הבאות.
בתום ארבע שנות לימוד, מחקר ופיתוח, הציגו השנה 35 בוגרות ובוגרים את קולקציות הגמר שלהם במוזיאון קמפוס הפניקס בראשון לציון. אם בשנים קודמות בלטו בעיקר חיפושים צורניים או טכנולוגיים, הרי שמחזור 2026 הפנה את הזרקור אל הסיפור האישי. אהבה, שבר, זיכרון, בית וזהות היו בין הנושאים שחזרו שוב ושוב על המסלול, לצד עיסוק במלחמה, בפוסט טראומה, באובדן, במורשת, במגדר ובאידיאלי היופי.
״השנה מוצגות קולקציות שבוחרות להישיר מבט אל המציאות, להשיל את המסכות ולתת מקום לאמת אנושית וחשופה״, אומר אילן בז׳ה, ראש המחלקה לעיצוב אופנה. ״הבוגרות והבוגרים מפרקים את הפנטזיה על מציאות מושלמת ובוחרים להעניק נוכחות לחוויות חיים בלתי נראות. הם מוצאים כוח ויופי דווקא באסתטיקה של הפגום והשבור ומציעים אופנה אנושית, אמיצה וכנה״.
לצד התמות האישיות, אפשר היה לזהות גם כמה מגמות בולטות: מספר גדול במיוחד של קולקציות לגברים שבחנו מחדש מושגים של גבריות וזהות דרך הלבוש; וכן קולקציית פלאס סייז, שבלטה על רקע תעשיית אופנה שעדיין ממעטת להעניק מקום למגוון רחב של מידות וגופים.
מיכל עבר הדני // American Delight
מיכל עבר הדני בוחנת את המיתוס של החלום האמריקאי דרך תרבות הצריכה, השפע והפיתוי. קולקציית הגברים שלה נולדה מזיכרונות ילדות של חופשות קיץ בארצות הברית, שהצטיירה כעולם נוצץ ועתיר אפשרויות. מתוך נקודת מבט זו היא בוחנת איך אידיאל ההצלחה מתחלף בתרבות של עונג, ראוותנות ו״כסף חדש״.
גם בשפה העיצובית מתקיים המתח הזה: פריטי לבוש אמריקאיים קלאסיים כמו חולצות פולו, ג׳קטים ופריטי דנים, עוברים פירוק והרכבה מחדש באמצעות חומרים המזוהים עם עולם היוקרה והפנטזיה. התוצאה היא קולקציה שמצליחה לנוע בין לבוש גברי אמריקאי מוכר לבין פנטזיה כמעט תיאטרלית על עושר, כוח ותשוקה.

מיכל עבר הדני. צילום: רפי דלויה

צילום: עדו לביא

צילום: עדו לביא
אורלי ווסה // HABESHA
אורלי ווסה בוחנת את הזהות של צעירים יוצאי אתיופיה בישראל, ואת האופן שבו הם מאמצים את תרבות ההיפ הופ האפרו־אמריקאית כמקור לשייכות, לביטוי עצמי ולנראות. במקום לראות בכך חיקוי תרבותי, היא מציעה קריאה מורכבת יותר של חיבור בין זהויות אתיופית, ישראלית ואפרו־אמריקאית.
השפה העיצובית נשענת על עולם הסטריט־וור, עם גזרות אוברסייז, אסימטריה, בדי ג׳ינס ופוטר, רקמות והדפסי פלוק ופויל. אלה מתגבשים לקולקציה המבקשת להעניק לגבר האתיופי־ישראלי נוכחות גאה ובטוחה, ולתרגם שאלות של שייכות, ייצוג ומורשת לשפה אופנתית עכשווית.

אורלי ווסה. צילום: רפי דלויה

צילום: עדו לביא

צילום: עדו לביא
אריאל זילברשטיין // זהות מאומצת
אריאל זילברשטיין בוחנת את הזהות כבחירה מודעת, ושואלת איך אדם מאמץ לעצמו תרבות ותחושת שייכות שאינן ממולדתו. נקודת המוצא שלה היא ילדות בבית תל־אביבי רווי השפעות של התרבות האיטלקית, ומתוכה נבחן המתח שבין הזהות שנולדים אליה לזו שבוחרים לעצב.
הקולקציה שואבת השראה מהקוטור האיטלקי של שנות ה־80 ומתורגמת לצלליות פיסוליות, מותניים מודגשים ונפחים דרמטיים. שימוש בצמר, עור ומשי יוצר בגדים המבקשים להפוך את הלבוש למרחב שבו הזהות משתנה, מתרחבת ונכתבת מחדש.

אריאל זילברשטיין. צילום: רפי דלויה

צילום: עדו לביא

צילום: עדו לביא
ניצן ביטאו // Wear the Journey
ניצן ביטאו בוחנת את החיים כמסע של זהות, נחישות ומימוש הבטחות, דרך סיפור חייו של אביה: מילדות בכפר באתיופיה, דרך ההצטרפות למחתרת והמסע הרגלי דרך סודן, ועד העלייה לישראל והגשמת חלומו להפוך לעורך דין. סיפורו האישי הופך למטאפורה למסע של התמדה, תקווה והגשמה.
הקולקציה מציגה מחויטים רכים לגברים בגוונים מדבריים, המחברים בין אלמנטים אתיופיים מסורתיים לבין לבושם של עורכי דין ושופטים. שילוב של סריגה, רקמה והדפסה עם עור, צמר, משי ובדים מסורתיים, יוצר דיאלוג בין מורשת תרבותית, זיכרון אישי ושפה עיצובית עכשווית.

ניצן ביטאו. צילום: רפי דלויה

צילום: נוי ערקובי

צילום: עדו לביא
מיאר ברכאת // סימני שייכות
מיאר ברכאת בוחנת את הלבוש כסמן של שייכות, זיכרון והמשכיות, מתוך מחקר על הזהות הדרוזית כתרבות שהשתמרה במרחב היסטורי משתנה. נקודת המוצא שלה היא דלת עתיקה בכפר ירכא – שריד של כנסייה ביזנטית, שהובילה את המעצבת למסע בעקבות שכבות של היסטוריה, תרבות וזהות.
הקולקציה משלבת בין לבוש דרוזי מסורתי לבין מלבושי דת וטקס מתרבויות שונות ששלטו באזור לאורך השנים. באמצעות פיתוח טקסטילים באריגה ובסריגה ושילוב של כותנה, צמר וניילון, היא מציעה פרשנות עכשווית למורשת תרבותית ולסימנים החזותיים שדרכם זהות ממשיכה לעבור מדור לדור.

מיאר ברכאת. צילום: רפי דלויה

צילום: נוי ערקובי

צילום: עדו לביא
נועה אטיאס // גט
נועה אטיאס בוחנת את המצב הסִפִּי שבין נישואין לגירושין – מרחב שבו הסוף כבר מורגש, אבל ההתחלה החדשה עדיין לא אפשרית. הקולקציה נולדה מסיפורי הנשים במשפחתה של המעצבת, מהמורשת היהודית מזרחית, ומהתבוננות בהליך הגירושין ובמחירה של העגינות.
בהשראת דמותה של רונית אלקבץ ויצירתה של סיגלית לנדאו, מציגה הקולקציה אישה הנמצאת במעבר בין כלה לעגונה. פלטת צבעים של לבן, שחור וירוק, לצד טכניקות של קשירה, כיווץ ושכבות, מבטאות את המתח המתמשך בין כליאה לחירות, בין פירוק לבין האפשרות להתחיל מחדש.

נועה אטיאס. צילום: רפי דלויה

צילום: נוי ערקובי

צילום: עדו לביא
נהר רוט // POV
נהר רוט בוחנת איך שינוי נקודת המבט יכול לשנות את האופן שבו אנחנו תופסים את הגוף האנושי. נקודת המוצא שלה היא ״אפקט המבט הכולל״ – השינוי התודעתי שחווים אסטרונאוטים המתבוננים בכדור הארץ מהחלל ורואים אותו קטן, שלם ושברירי. מתוך רעיון זה מבקשת רוט להפנות מבט חדש אל נשים במידות גדולות, ולבחון את הגוף מתוך סקרנות, התבוננות והערכה, ולא מתוך שיפוט.
הקולקציה מתרגמת את הרעיון לשפה עיצובית של מיפוי הגוף באמצעות גזרות ופיתוחי טקסטיל המדמים התעגלויות וחלוקה גיאומטרית. שימוש בצמר, משי ועור יוצר מערכת לבוש המתייחסת לגוף כאל נוף וכאל מרחב, ומציעה נקודת מבט חדשה על יופי, קנה מידה וייצוג.

נהר רוט. צילום: רפי דלויה

צילום: עדו לביא

צילום: נוי ערקובי
נעמה קפלן שרון // The Shape of Silence
נעמה קפלן שרון בוחנת איך בגד יכול להפוך למרחב תהודה אישי סביב הגוף, מתוך חוויית חייה של המעצבת עם לקות שמיעה והרצון לתת צורה למה שלא נשמע. הקולקציה עוסקת במתח שבין צליל לשקט, בין נוכחות להיעדר, ומבקשת לתרגם חוויה חושית לשפה חומרית.
באמצעות צלליות, חללים פנימיים וטיפול בחומר, לצד שימוש בלבן, בשקיפויות ובטקסטורות, מציעה הקולקציה מבט חדש על לקות שמיעה – לא כחוסר, אלא כדרך אחרת לחוות, לתקשר ולהיות בעולם.

נעמה קפלן שרון. צילום: רפי דלויה

צילום: נוי ערקובי

צילום: נוי ערקובי














