מה נקרא // ישיבת קריאייטיב

מי אני

אודי אביטל, הכותב של ״ישיבת קריאייטיב״: Museletter (עם מ׳) שנועד לחלוק קצת מהמחשבות שלי בתור איש קריאייטיב, לתת השראה לשיטות מחשבה ועבודה חדשות, ולחלוק סיפורים אישיים שעיצבו את הבחירות שלי היום. אני מנהל הקריאייטיב הראשי של Adge AI, בתפקידי הקודם הייתי מנהל הקריאייטיב הראשי של Meta בישראל במשך כמעט 9 שנים, ותוך כדי אני גם מלמד קורס בשם ״דון דרייפר מתאים את עצמו לטק״ בחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב.

הפרויקט שלי בסאבסטק די חדש, התחיל בחודש יולי, ועוסק במנעד רחב מאד של השראות קריאייטיב. אני באמת מנסה לחלוק המון דברים מעניינים: מתוכניות עבודה, היפותזות שנבדקו חלקית, תובנות ממטא, רעיונות ועוד. טקסט חדש עולה על בסיס שבועי, לפעמים. נרשמים כאן.

תוכן עניינים

אין לי פורמט ספציפי. אני כותב כמו שאני מדבר, עם סוגריים. תהליך הכתיבה שלי מתחיל כשאני חושב על נושא, מעלה אותו עם חברים שמבינים עניין או עם בת־זוגי; זה עוזר לי לראות בעיניים שלהם או לשמוע בקול שלהם מה מהדברים שאני אומר מדליק אצלם משהו. אם הם עונים ״זה ממש מעניין״ – אני יודע שזה עשוי לעניין עוד אנשים. אם הם עונים ״אבל אני חושב.ת ש… וגם קורה לי הרבה ש…״ – אני בטוח שזה יעניין עוד אנשים וייצר אצלם שיחה. אם הם לא עונים אז הם בפגישה.

אני נוגע (אחרי שאני שוטף ידיים) ביצירתיות שיטתית. לא ברעיון ספציפי אלא בסיסטמות או צורות מחשבה שמייצרות רעיונות טובים כמו מכונה. בישיבת קריאייטיב אני מנסה לשים פנס של אייפון על איך חושבים אנשים חושבים, וכפועל יוצא – על הרעיונות שלהם. אני חושב שתמיד הראש שלי עבד ככה, אבל זה ממש החמיר כשהצטרפתי למטא ב־2016 והייתי מוכרח לחשוב בסקיילים אדירים.

אני נוגע (אחרי שאני שוטף ידיים) ביצירתיות שיטתית. לא ברעיון ספציפי אלא בסיסטמות או צורות מחשבה שמייצרות רעיונות טובים כמו מכונה. בישיבת קריאייטיב אני מנסה לשים פנס של אייפון על איך חושבים אנשים חושבים, וכפועל יוצא – על הרעיונות שלהם

למה ניוזלטר

אני אוהב לכתוב, תמיד אהבתי. את הילדות שלי העברתי ככדורגלן בהפועל תל אביב. הייתי ממש טוב בזה ואחרי כל משחק רצתי לכתוב מה היה הסיפור של המשחק. בשנות ה־20 שלי פרסמתי כמה סיפורים קצרים וכתבתי פרסומות במקאן.

הקיץ, החלטתי לכתוב במסגרת ניוזלטר מכיוון שזה פורמט שמרגיש מחייב אבל במידה. בהתחלה רציתי לכתוב הכל בהודעות וואטסאפ אבל בא לי שאנשים יקראו בממשק שמכבד את העיניים שלהם ואת מושאי הכתיבה שלי. אני מאד אוהב את סאבסטק.

מאחורי הקלעים

התכנים מסודרים במסמך שאספתי לאורך שנים, עם עשרות רעיונות, מחשבות, איטרציות, והתחלות. שם המסמך הוא ״התחלות יש לי בלי סוף״. אני מחליט על הסדר לפי גיוון מהשבוע הקודם. הגיוון מאד חשוב עבורי.

חלק מהטקסטים יהיו כתובים כטקסט אינדיקטיבי, אחרים כסיפור קצר, ויהיו כאלה שיתנו הצצה להתכתבויות וואטסאפ. אני מנסה כמה שיותר מערכות כתיבה שונות שפותחות את השיחה בצורה נוספת. אין חשיבות לנפח הטקסט; פעם פירסמתי סיפור קצר של שורה אחת. זה ממש הצחיק אותי והרגיש לי נכון ובעל מספיק נפח כדי לבזבז דף שלם.

החדשות בהרחבה

איך לחשוב בעצמך על רעיונות של אחרים הוא נושא שאני מאד אוהב, ודיברתי עליו באירועים גדולים עם עשרות אנשי קריאייטיב מכל העולם. מאד מאמין בגישות שונות למקוריות.

החיבור בין עולם הקריאייטיב לעבודה בחברת טכנולוגיה עם מעל 3 מיליארד משתמשים, גרם לי לחשוב המון על השאלה האם יש גישה אינג׳ינירית ליצירתיות? גיליתי שזה לא קשור בכלל לטק, הגישה קיימת המון שנים.

יש בטקסטים המון אזכורים לאמנים, סופרים ומוזיקאים. אני אוהב מוזיקה וזה משהו שקיבלתי מהבית במגוון צורות רנדומליות; המרגשת ביותר מביניהן היא שאבא שלי היה ממלא תשבצים נושאי פרסים, שולח אותם על שמי וזוכה בדיסקים חדשים. ככה התעצב הטעם המוזיקלי שלי בין שנות ה־90 ותחילת ה־2000.

אולי יעניין אותנו גם

ניוזלטרים שבאים לי טוב: Unpolished של טוני טראיינה, העורך לשעבר של Hodinkee, שעוסק בשעוני וינטאג׳. OldJewishMan מצחיק אותי מאד ואני מקפיד לקרוא בימי שישי. בדלת פתוחה ובנפש חפצה של אדם פולצ׳ק בוייב מדויק ובכלל אדם בחור איכותי. אני אוהב לקרוא את האמורפיות של ריק רוּבין בֲThoughtforms & Innerworks.