אורלי מירקין לא מבינה איך אפשר להיות היום לא־פוליטית?

״אנחנו בתקופה היסטורית, ואני לא מצליחה להבין איך אפשר לא לעשות כלום״, אומרת אורלי מירקין. ״יש בי אכזבה וכעס על אנשים שלא משתמשים בכוח שלהם למטרות טובות. תמיד תפסתי מעצמי מעורבת פוליטית, אבל בחמישה חודשים האחרונים אני מרגישה כאילו עשיתי תואר שני בממשל. כמות הידע שצברתי לא נתפסת״.

נכון שאנחנו חיים בתקופה שבה כמעט אף אחד כבר לא עושה משהו אחד בלבד, אבל במקרה של אורלי מירקין זה קיצוני במיוחד. ברזומה שלה אפשר למצוא שנים ככתבת, עורכת ומראיינת – ב״וואי בעשר״ של yes, ב״אנשים״ של קשת, בגיא פינס, באולפן שישי ובערוץ i24; בימאית דוקו וכתבות מגזין חדשותיות שיצרה שני סרטים על מסעות נשים לאומן (בערוץ 10 וברשת 13); מרצה בתחומי התקשורת; משפיענית אקטואליה ומארגנת קבוצות של סיורי אמנות.

לכל אלה מצטרפת הפעילות הנוכחית שלה בפוליטיקה המקומית – כאשת קריאייטיב וסושיאל של שלושה חברי כנסת ממפלגת יש עתיד – נאור שירי, קארין אלהרר ויסמין פרידמן סאקס – שלושתם רצים בבחירות הקרובות תחת ״ביחד״, הרשימה המשותפת למפלגות יש עתיד בראשות יאיר לפיד ולמפלגה בראשות נפתלי בנט.

בחודשים האחרונים היא מתזזת בין מסדרונות הכנסת וברחבי הארץ, בניסיון להנגיש לקהל הרחב מידע שמטרתו היא, בסופו של דבר, להביא לשינוי. ״גם לפני הרבה שנים, כשהייתי מראיינת בעיקר סלבס, הייתי זאת שאמונה על לראיין גם ׳סלבס של שכול׳. אבא שלי הוא נכה צה״ל ממלחמת יום כיפור, גדלתי בבית הלוחם ואמא שלי היתה אחות בטיפול נמרץ. בכל מקום שבו עבדתי תמיד ידעו שאני יכולה להתמודד עם הנושאים האלה בגלל האקלים שבתוכו גדלתי.

״המעורבות החברתית והפוליטית תמיד הייתה בי. אפילו סרט הגמר שלי בתיכון עסק בקצין שנאבק כדי לקבל הכרה כנכה צה״ל. בהמשך נעשיתי מעורבת יותר פוליטית, עד שבשלב מסוים החלטתי לא רק לדבר על הדברים, אלא גם להיכנס פנימה ולנסות להשפיע״.

כל סטיקר שאני רואה ברחוב, כל שם שנזרק לאוויר – אני מכירה את כולם. פגשתי את ההורים ואת הסבים והסבתות, את האלמנות, את החברות, את מי שנשארה בהיריון. פעם הכרתי את כל הסלבס, היום אני מכירה את כל המשפחות השכולות

הקהילה שבנתה לעצמה בארבע השנים האחרונות, שמונה היום מעל 20 אלף עוקבות ועוקבים באינסטגרם, רבים מהם גם הולכים אחריה, פיזית, לאירועים וסיורים, התקבצה כהתגלגלות טבעית אחרי שעזבה את תפקידה כעורכת במערכת של גיא פינס.

1. ״זמן קצר אחרי התחלתי לעבוד באולפן שישי. תמיד הייתי אדם מאוד מערכתי, והרגשתי שכל אמירה אישית שלי עלולה להתפרש כאילו היא מייצגת גם את המערכת שבה אני עובדת. ברגע שכבר לא הייתי שכירה אלא פרילנסרית, ולא הרגשתי חלק מהמערכת באותו אופן, הרגשתי יותר בנוח להגיד את מה שאני באמת חושבת.
3. ״כשעובדים בטלוויזיה יש תמיד ישיבות בוקר וקבוצות ווטסאפ שבהן עוברים על העיתון היומי, ובעצמי אני גם קוראת עיתון כל יום מגיל שש. קצת לפני שהתחילה ההפיכה המשטרית, התחלתי להעלות את ההגיגים שלי יחד עם העיתון היומי, כל יום באינסטגרם. עשיתי שם בעצם מה שעשיתי בטלוויזיה – בוחרת את הדברים שרלוונטיים לי ומנתחת אותם כמו חוקרת תקשורת. לאט לאט התחיל להתקבץ קהל שחיכה לעיתון הזה כל בוקר״.

במקביל, באותה התקופה בערך, החלה גם לארגן סיורי אמנות מודרכים. ״אחותי ואני אוהבות אמנות מאז ומתמיד. הקהל שהתחיל לעקוב אחריי הודות לעיתון ראה אותי גם מסתובבת בתערוכות והתחילו להגיע בקשות לצאת איתי לסיורים. התחיל איזה מהלך של חינוך, התחילה להיבנות קהילה.

״זה התחיל ממקום של אהבה לאמנות – הזמנתי את העוקבות שלי לבוא איתי לראות אמנות אם אין להן עם מי ללכת. לאט לאט המוזיאונים התחילו לשים לב לעוף המוזר שנכנס לתמונה. זה לא היה בגלל שאני מבינה באמנות, אלא בגלל שאני חושבת שזו עוד דרך להסתכל על המציאות שלנו ושהיא אומרת הרבה על החברה שלנו. כמו שאני אוהבת לראיין אנשים, ככה אני אוהבת להבין דרך אמנות ותרבות את מה שקורה״.

תפקיד בתיעוד של ההיסטוריה

כשהחלה ההפיכה המשטרית, היא שמה לב שלראשונה אנשי תקשורת מביעים את דעתם. ״עד אז העיתונות התחפשה לאובייקטיבית. כשהתחילה ההפיכה, לא הייתי מקושרת לאף גוף תקשורת. אנשים התחילו להעביר אליי סרטונים ואני העברתי לאנשי תקשורת. תוך כדי לייב באינסטגרם שעשיתי עם שי־לי ליפא על ספר חדש שהוציאה, הודיעו על פיטורי גלנט, אז יצאתי לרחוב והמשכתי בלייב כדי שאנשים יראו ויבואו איתי להפגין״.

אחרי 7 באוקטובר המשיכה ביתר שאת לעסוק באופן אינטנסיבי בסיפורים של נרצחים, חטופים, פצועים, משפחות ועוד – בהתחלה באולפן שישי, ואז כשעברה לעבוד ככתבת מגזין במהדורת יום שישי של ערוץ i24.

״היום, כל סטיקר שאני רואה ברחוב, כל שם שנזרק לאוויר – אני מכירה את כולם. פגשתי את ההורים ואת הסבים והסבתות, את האלמנות, את החברות, את מי שנשארה בהיריון. פעם הכרתי את כל הסלבס, היום אני מכירה את כל המשפחות השכולות.

״הרגשתי שאני עושה גם תפקיד היסטורי לתעד את הדבר הזה, בטח אם אין ועדת חקירה שתחקור את האירועים. זה גם מה שאני מסבירה היום לתלמידים במגמות תקשורת שאני מרצה בפניהם – שיש להם תפקיד בתיעוד של ההיסטוריה, שאין אף אחד שיעשה את זה במקומם״.

בהתחלה הם לא הבינו מה אני רוצה, והסברתי שמה שחסר הוא אנשים בני 40 שמבינים רשתות חברתיות אבל גם מבינים פוליטיקה, כאלה שיכולים לתת להם רעיונות אחרים מאלה של בני ה־25 שעובדים במחלקות הסושיאל

גם עכשיו, כשהיא מסתובבת עם חברי כנסת ברחבי הארץ, היא עדיין עמוק בתוך האירוע. ״באחד הימים עם נאור שירי ראיתי סטיקר של חייל שנפל והכרתי כי פגשתי את אחיו התאום, והתחלתי לבכות. אני מרגישה שהאנשים האלה לא נותנים לי מנוח, ובגלל זה אני לא מסוגלת לא לעשות כלום. אני אעשה מה שאני יכולה כדי שהמצב פה ישתנה״.

לפני שנה, כשהשתתפה בתוכנית של הסוכנות היהודית לנשים מובילות בחברה הישראלית, היא הכירה את המנכ״לית של יש עתיד. ״היה בינינו חיבור, אבל היה לי ברור שבשביל ללכת לעבוד עם פוליטיקאים אני לוקחת פסק זמן מהחדשות״.

אחרי שחזרה ממסע בבלקן עם 25 אימהות שכולות של נרצחי הנובה, התחילו קיצוצים ב־i24. ״החלטתי שאני אכנס לאירוע, ושאני מעדיפה לעשות שינוי משמעותי ביש עתיד, שהרגשתי שהלב שלהם במקום הנכון, מאשר לספר סיפורים בטלוויזיה.

״אני פניתי אליהם. בהתחלה הם לא הבינו מה אני רוצה, והסברתי שמה שחסר הוא אנשים בני 40 שמבינים רשתות חברתיות אבל גם מבינים פוליטיקה, כאלה שיכולים לתת להם רעיונות אחרים מאלה של בני ה־25 שעובדים במחלקות הסושיאל. אמרתי שאני מרגישה שאני יכולה לעזור״.

היא התחילה במחלקת הדיגיטל של יש עתיד. לא הרבה אחרי שנכנסה לעבוד שם, קרה האיחוד עם נפתלי בנט. ״בהתחלה גם אני לא הבנתי את האירוע, אבל הבנתי שאני שלמה עם זה, אחרת לא הייתי נשארת.

״כשמסתובבות בכנסת, לצד חברי הכנסת האופוזיציה, אפשר לראות בעיניים את השחיתות, את חוסר המוסר ואת גניבת כספי הציבור. הח״כים באופוזיציה הם מצד אחד כמו ילד שמחזיק את האצבע בסכר, ומצד שני כולם כותשים אותם כל הזמן ושואלים איפה האופוזיציה״.

בחודשיים האחרונים היא עובדת נקודותית עם חברי הכנסת נאור שירי, קארין אלהרר ויסמין פרידמן סאקס, כשהמטרה היא בגדול לעזור להם לספר את הסיפור שלהם בצורה יותר מתקשרת. ״אני יכולה להגיד להם על מה צריך לדבר עכשיו, מה עובד, איפה לחתוך. דוברים ועוזרים בני 20 לא יצליחו לשכנע אנשים בני 40. אני יודעת איך לפנות אל הקהל המבוגר יותר״.

איך הגיבו קהילת העוקבות שלך על המעבר?

״הרבה מהן סופר מעריכות ואומרות תודה. היו לא מעט שהיו מאוכזבות מהאיחוד של יש עתיד עם בנט, ואני חושבת שאני כן גורמת להן להסתכל על זה אחרת. אני לא יודעת אם אשנה את הבחירה שלהן אבל יותר חשוב לי שכל מי שיכולה לעשות משהו – תעשה. אני מעודדת אותן ללכת לעבוד ביום הבחירות, להיות מזכירות קלפי.

״לפעמים אני תוהה איך אני, אורלי, שהיתה מעלה סטוריז על ג׳יי לו, נהייתה מישהי ששולחת לינקים לאנשים מחו״ל כדי שיוכלו לברר אם הם רשומים בפנקס הבוחרים ויכולים להגיע להצביע בארץ. יש כאלה שמגדירות את עצמן כלא־פוליטיות, אבל איך אפשר להיות לא פוליטית? את משלמת 6,000 שקל בחודש מיסים והחרדים מקבלים הטבות בסך 4,000 שקל בחודש. איך זה לא פוליטי?.

״גם היום, באינסטגרם שלי, אני מביעה תמיכה בכל גוש השינוי ולא רק במפלגה אחת. לא מזמן, כשהליכוד טענו שיאיר גולן לא היה בשטח ב־7 באוקטובר, כתבתי: ׳בטח שהוא היה. תדברו עם אבא של שני גבאי, שהיה איתו ברעים׳״.

את הקושי והסטרס שבעולם הפוליטי היא משווה לגיוס לצבא. ״זה בהתחלה הלם של עולם חדש. חשבתי שאני יודעת עד כמה זה מורכב, אבל הפוליטיקה של הפוליטיקה קשה מאוד. ממישהי שעושה יום צילום או שניים בשבוע וכותבת תסריטים בבית נהייתי אחת שנוסעת לימים שלמים בכנסת. התפוצץ לי נים בעין, התפרצה לי שלבקת חוגרת, הזוגיות שלי הסתיימה ונתפס לי הגב. אבל אני חושבת שזה יותר חשוב.

״השיא של הקושי הגיע בשבוע שעבר, בשבוע האחרון של הכנסת שיש בו חקיקה מסביב לשעון כדי לנסות למנוע להעביר כמה שיותר חוקים. אמרתי שאני לא חוזרת הביתה והולכת לישון על השטיח במשרד. אחרי שהתחלתי להתגרד אמרו לי שזה שטיח מתקופת דליה איציק״.

אז איך את מוצאת את הכוחות?

״אני מאמינה בדבר. יש בי משהו שאומר שזה רק עד הבחירות ואז זה יירגע, אבל אני רוצה שאנשים יראו ויידעו. אני אנסה במקום הקטן שלי לעשות משהו שיחלחל. יש גם משהו של להיות במקום הזה, את נמצאת בחדר עם שבעה אנשים ואז מגיעה הביתה ופותחת מהדורה והאנשים האלה הן החדשות. את נמצאת במקום שבו הכל קורה.

״אני רוצה ויכולה להעביר את זה הלאה. אני מראה את מאחורי הקלעים, את הדילים הקטנים. מבחינתי זה דוקו, זו האמנות שלי. הכנסת היא עולם מרתק. אולי יום אחד ייצא מזה הוא דוקו על הכנסת״.

יש לך מחשבות על ללכת בעצמך לפוליטיקה?

״אני לא פוסלת את זה. כולם שואלים אותי מה יהיה אחרי הבחירות, ואני עונה שאני נהנית מהעולם הפוליטי, למרות המחיר הפיזי (והנפשי, והאישי) ששילמתי, אני לא מתחרטת על זה. כשאני בחוץ המועקה שלי הרבה יותר גדולה, ואם אני עושה משהו המועקה יורדת. אם אחד האנשים שאני מאמינה בהם יקבל תפקיד בכיר אולי אלך איתו. המטרה היא לעשות כל דבר שייתן לי להמשיך לממש את זה.

״דווקא עכשיו, כשאני רואה שיש לי יכולת להעביר מידע ולעזור לאנשים להבין דברים, מתחשק לי לשבת בפאנלים בטלוויזיה, להשמיע את הדעות שלי ולעזור לאנשים להסתכל על המציאות קצת אחרת, גם מתוך הידע הרב שצברתי. זאת ממש שליחות. וגם, בסוף זה הכל אישי. זו קלישאה – אבל ככה זה. אני מרגישה את זה בקהילה שיצרתי ובעובדה שאני יכולה לדבר עם כולם״.