אזהרת טריגר: בר פלג בתערוכה בבית רדיקל

״כשאתה כתב אתה לא יכול להתבונן. אתה צריך לגשת, לשאול, לדבר״, אומר בר פלג. ״כשאני לוקח את המצלמה ובונה את המרחק ביני ובין האובייקט, זה מסייע לי לראות רבדים שלא הייתי רואה בשום צורה אחרת״.

ביום שישי (2.10) תפתח בבית רדיקל בתל אביב תערוכת היחיד הראשונה של פלג, ״אין שינוי בהנחיות״ (אוצר: תומר אפלבאום). פלג (36) הוא עיתונאי ״הארץ״, זוכה פרס אורי אבנרי לעיתונות אמיצה והפרס למצוינות עיתונאית של המכון הישראלי לעיתונות ולתקשורת. הוא לא למד צילום וגם לא עסק בו עד לפני שלוש שנים, אחרי 7 באוקטובר, כשגויס בעצמו למילואים.

״לפני כן הייתי מצלם בווידיאו כשהיו התרחשויות חדשותיות. כשהייתי יוצא לשטח עם צלם, הייתי מבקש ממנו לפעמים לצלם דברים ספציפיים שידעתי שאני אתייחס אליהם בטקסט. בסטילס לא צילמתי אף פעם.

״זה השתנה מאז 7 באוקטובר. לא בגלל אירועי היום עצמו, אלא בגלל שהתחלתי לצלם באותו הרגע. גויסתי למילואים מיד אחרי והצילום היה בהתחלה סוג של תרפיה, משהו להתעסק בו שם. צילמתי בעיקר תמונות הווי, אותי ואת החברים שלי. ביציאה הראשונה הביתה קניתי מצלמות חד־פעמיות שאיתן צילמתי. שלחתי לתומר אפלבאום את התמונות, והוא הציע לי לקחת את המצלמה שלו ולצלם איתה״.

בר פלג: ״למקומות האלה אני מגיע ככתב, לא כצלם, אבל לפעמים אין מה לעשות – אני יכול לכתוב מיליון מילים – אבל תמונה היא מה שעוזרת לי לספר את הסיפור באופן מושלם״

המצלמה, ניקון F100 אנלוגית, היא לדבריו של אפלבאום ״דגם קלאסי, הכי טובה שהיתה בזמנו והרבה עיתונאים היו משתמשים בה״. אפלבאום, צלם עיתונות שעובד גם הוא עבור ״הארץ״, הוא חבר קרוב של פלג והם עובדים זה לצד זה כבר שנים רבות. ״זו המצלמה שאני צילמתי איתה לאורך כל הלימודים וגם אחריהם. אחרי שנתתי אותה לבר הוא קנה עדשות והתחיל קצת להיכנס לעניינים הטכניים של צילום שהוא לא הכיר לפני כן״.

בשלוש השנים האחרונות מצלם פלג עם המצלמה של אפלבאום, בכל מקום שאליו הוא מגיע. ״אני מצלם, מפתח, ושולח לתומר תמונות נבחרות. לפני שלושה חודשים התחלתי לסדר את הארכיון של הפילמים, והבנתי שיש חומרים למשהו מעבר למה שפורסם בעיתונות. למקומות האלה אני מגיע ככתב, לא כצלם, אבל לפעמים אין מה לעשות – אני יכול לכתוב מיליון מילים – אבל תמונה היא מה שעוזרת לי לספר את הסיפור באופן מושלם״.

להאט בתוך אירוע מסחרר

בתערוכה יוצגו כ־70 צילומים משלוש השנים האחרונות – מעזה, מלבנון, מזירות נפילה של טילים בגוש דן, ממאבק משפחות החטופים ועוד, ולצידם יופיעו חלק מהטקסטים שכתב פלג כחלק מהסיקור. ״מה שנכנס לתערוכה הוא כל מה שהוא מלחמה־אוריינטד – מה שמאפיין באופן מובהק את קו הסיקור שלי בשנים האלה. החלטנו על הרבה עבודות, כי אנחנו רוצים לייצר את העומס בהתאם למה שעברנו כולנו בשלוש השנים האלה. טריגרים יהיו״.

לצידם יוצגו שלוש עבודות וידיאו: הראשונה, שהוצגה גם בתערוכת עדות מקומית האחרונה (2025), מתארת סצנות מ־12 הימים של המערכה עם איראן ביוני של אותה השנה. השנייה היא עבודה חדשה שעוסקת בעינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן צנגאוקר ששוחרר בעסקת החטופים האחרונה באוקטובר 2025.

״ביום סיומה של הפסקת האש ב־18 במרץ 2025, כשמתן היה עוד בשבי, כשישראל חזרה לתקוף בעזה באקט שכולם התנגדו לו, עינב כתבה פוסט בפייסבוק וקראה לתומכים שלה לחסום את המלחמה בגופם בגבול עזה. לא באו אחריה המונים, אבל אנשים הגיעו. זה היה האירוע שבו הגיעו משפחות חטופים הכי קרוב לעזה, ממש עד הגדר. עבודת הווידיאו מתארת את הדרך שלה לשם, את השיחות שלה עם חיילים תוך כדי ואת המהלך עצמו. זה אירוע שהיו בו צלמי סטילס, אבל תיעוד כזה בווידיאו עוד לא ראו ממנו״.

עבודת וידיאו נוספת היא כזו שמתארת נסיעות בצירים בעזה ובלבנון, במסגרת כניסות מאורגנות של עיתונאים לשטח שמאורגנות על ידי דובר צה״ל. ״הסיפור האמיתי בנסיעות האלה קורה בדרך כלל תוך כדי הנסיעה בג׳יפ. נוסעים בשיירה של האמרים, רכבים ונגמ״שים ואתה יושב ומדבר עם חיילים ובזמן הזה רואה את ממדי ההרס, עובר דרך כפרים שהיו ואינם, ודרך מקומות שלא האמנת שתדרוך בהם.

״הווידיאו מציג חמש דקות של נקודת המבט שלי בזמן נסיעות כאלה מכל מיני מקומות, כולל נסיעה מה־7 באוקטובר. הוא יוקרן על קיר נפרד, בפורמט אורך כמו בסטורי, כמעט בלי מילים״.

היה קשה לבחור מבין כל הצילומים?

״זה נשמע כאילו יש המון, אבל בסוף מדובר במצלמה אנלוגית אז צריך לקחת בחשבון שגם הפילמים מוגבלים. יש לי 36 או 24 תמונות בכל פילם, וזה מאפשר קצת להאט גם תוך כדי הצילום וגם בתהליך של הפיתוח. זה הרגיש לי נכון בתוך אירוע מסחרר בסדר גודל של המלחמה הזאת.

״במעבר על החומרים, תומר שם לב לכל מיני תמונות שאני בכלל לא זכרתי שצילמתי. לדוגמה, במלחמת 12 הימים עם איראן, בזירת נפילה בחולון. פגע שם טיל בבית ולידו עמדה אישה, אני לא יודע מי זאת – אם היא נפגעה, אם מישהו מבני המשפחה שלה נפגע, אם הבית שלה נפגע.

״היא ישבה בחוץ, סיגריה ביד אחת, כוס קפה על מכסה המנוע של האוטו – שהשמשה שלו מנופצת וזכוכיות מסביבה, במבט של קצת זעם או בוז. אם הייתי מצלם את התמונה הזו בלי הזכוכית המנופצת אפשר היה לחשוב שזו סתם אישה שהיתה עצבנית באותו הרגע. אבל היא זו שנותנת את הקונטקסט״.

תומר אפלבאום: ״אין שינוי בהנחיות הוא מונח שמשתמשים בו כשרוצים להגיד שהמצב לא נהיה יותר גרוע – המצב הגרוע הנוכחי פשוט יישאר. אנחנו נותרים בחוסר ידיעה ובפחד של מה היה קורה אם כן היה שינוי בהנחיות״

את הקשר עם בית רדיקל, שבו תוצג התערוכה – במהלך השבוע שבו מציינים שלוש שנים ל־7 באוקטובר, יצר פלג בעצמו. ״בימים האחרונים הבנתי, ואני גם קצת צוחק על זה, שבשני ימי השנה הקודמים ל־7 באוקטובר היו לי תחקירים גדולים שעבדתי עליהם. הראשון היה על הטבח בקיבוץ עלומים שנרצחו בו בעיקר עובדים זרים, והשני היה על הקיבוצים שהצליחו לבלום את המחבלים.

״הם העסיקו אותי שבועות לפני ציון יום השנה, וזה קצת גרם לי לשקוע בעבודה. זו כבר הפעם השלישית שאני רואה את אוקטובר באופק וקצת ירא ממנו, אז אני שמח שלפחות יש לי עבודה שקצת מעסיקה אותי״.

ביום הפתיחה של התערוכה יארח פלג לשיח את עינב צנגאוקר ואת עמוס הראל, הפרשן הצבאי של ״הארץ״, ובהמשכה צפויים אירועים נוספים סביב נושא המלחמה, צילום ועיתונות. ״עינב ועמוס הם שניים מהאנשים שדיברתי והתייעצתי איתם הכי הרבה במהלך תקופת המלחמה. באותו האירוע נקרין גם וידיאו שצילמתי של עינב ושל כמה בני משפחות חטופים נוספים, בכיכר החטופים בלילה שבו הודיעו על השחרור הצפוי. יש בו שיחות קורעות מצחוק״.

שם התערוכה, ״אין שינוי בהנחיות״, עלה באחת השיחות בין פלג ואפלבאום. ״הנחיות היא מילה נחמדה, קטנה, חמודה״, אומר אפלבאום. ״הנחיות לא נשמעים כמו חוקים אבל גם הן לא רופפות. הן האחות הרכה של ההוראות. יש במילה הזאת משהו פמיליארי, באהלן אהלן. גם כשראש הממשלה לא רוצה להתחייב במשהו – הוא מנחה.

״אין שינוי בהנחיות הוא מונח שמשתמשים בו כשרוצים להגיד שהמצב לא נהיה יותר גרוע – המצב הגרוע הנוכחי פשוט יישאר. אבל אנחנו נותרים בחוסר ידיעה ובפחד של מה היה קורה אם כן היה שינוי בהנחיות״.

אפשר מבחינתכם לראות בתערוכה איזשהו סיכום של תקופה?

״הלוואי״, אומר פלג. ״אבל אני לא רוצה להגיד את זה כי אני לא בטוח בזה. אני לתומי חשבתי שהמלחמה הסתיימה באוקטובר 2025. כל התערוכה הזאת היא טריגר, וכולה תהליך של עיבוד שאני עושה והקהל יעשה כשיגיע. כולנו עברנו את זה״. ״איזה סיכום?״, אומר אפלבאום. ״המלחמה עדיין פה. זה שלא יורים טילים ושחזרו החטופים זה לא אומר שהיא נגמרה. הצבא לא יצא מעזה, לא מלבנון ולא מסוריה. המלחמה עדיין קיימת״.

״באג׳נדה האישית שלי״, מוסיף פלג, ״אני חושב שצריך לזכור ולהזכיר את האירועים האלה כל יום, גם בעוד 70 שנה. בעיקר כשיש מי שבכוונת מכוון עושים כל מה שהם יכולים כדי להשכיח ולמחוק״.

---

בר פלג | אין שינוי בהנחיות
אוצר: תומר אפלבאום
בית רדיקל, מרחב 3426, התחייה פינת הרצל, תל אביב
פתיחה: 2.10; נעילה: 11.10