אמריקנה: ⁠מסע קולנועי בחיפוש אחר החופש

התערוכה טום וסלמן: בגדול, המוצגת בימים אלו במוזיאון תל אביב, היא נקודת המוצא לסוף שבוע קולנועי ״אמריקנה״ המוקדש לאמריקה של שנות ה־60 וה־70 של המאה ה־20. יצירתו של וסלמן צמחה מתוך תרבות חזותית רוויה בדימויי גוף, פרסום וצריכה, בחברה האמריקאית שעברה באותן שנים תמורות חברתיות ותרבותיות עמוקות.

תוכנית הסרטים מבקשת להרחיב את המבט על העולם שמתוכו נוצרו עבודותיו, באמצעות מבחר יצירות המגלמות את רוח התקופה: תרבות הנגד; הספקנות כלפי מוסדות וסמכויות; השינויים בתפיסות של מיניות, נשיות ומגדר; המאבקים למען זכויות האזרח; והביקורת החברתית והפוליטית שאפיינה את ימי מלחמת וייטנאם.

טום וסלמן במוזיאון תל אביב. צילומים: אלעד שריג

״אמריקנה״ היא תוכנית מסע. מסע קולנועי נועז באמריקה בחיפוש אחר החופש, העובר דרך תחנות של התפכחות ופרנויה, בתקופה שכולה יצירתיות, ביקורת וקריאת תגר. המסע מתחיל בתערוכה ״טום וסלמן: בגדול / מאוסף מרי וחוזה מוגרבי״, שאצרה שחר מולכו. התערוכה, כשמה כן היא, גדולה, מפתה ונועזת. היא מושכת אותנו, הצופים, כמו דבורים אל פרח, ממגנטת אותנו אל הדימויים בצבעוניות, והשפע, הטומנים בחובם עולם שלם של אסוציאציות, תשוקות והבטחות.

הפרטים שבתערוכה הם כמו רמזים המובילים אותנו מאולם התערוכה אל אולם הקולנוע, מדימוי למוטיב ומיצירה אחת לאחרת. השפתיים המוגדלות, המשוחות בשפתון, דמות האישה הבלונדינית, נוכחותה הבולטת ונועזותה המינית, דמויות אייקוניות כמו וג׳ון פ׳ קנדי, הטלפון כמכשיר של תקשורת ואינטימיות, שלטי פרסום ומותגי צריכה אמריקאיים ולצדם תחושת אי־השקט, המתח והסדקים המבצבצים מתחת לפני השטח של החלום האמריקאי.

״אמריקנה״ היא תוכנית מסע. מסע קולנועי נועז באמריקה בחיפוש אחר החופש, העובר דרך תחנות של התפכחות ופרנויה, בתקופה שכולה יצירתיות, ביקורת וקריאת תגר.

הדימויים והמוטיבים האלה מקבלים ביטויים קולנועיים מרתקים בסרטים שבחרתי לתוכנית: הצגת הקולנוע האחרונה (פיטר בוגדנוביץ׳, 1971) בוני וקלייד (ארתור פן, 1967), השיחה (פרנסיס פורד קופולה, 1974), הבוגר (מייק ניקולס, 1964), אדם בעקבות גורלו (דניס הופר, 1969) מדיום קול (הסקל וקסלר, 1969), הפנים של נובמבר (רוברט דרו, 1963), מופע הקולנוע של רוקי (ג׳ים שרמן, 1974) אליס לא גרה פה יותר (מרטין סקורסזה, 1974) ו־Gimme Shelter (דייוויד מייזלס, אלברט מייזלס ושרלוט זוורין, 1970). זהו מפגש בין סרטים עלילתיים לסרטים תיעודיים פורצי דרך, שבהם הגבולות בין תיעוד לבדיון מיטשטשים, ומאפשרים מבט ישיר על אמריקה ועל רוח התקופה.

ישראל זה לא אמריקה

ביציאה מהתערוכה של טום וסלמן ממתינה לנו עבודתו של דוד טרטקובר, ״ישראל זה לא אמריקה״. החיבור שמולכו מציעה יוצר מפגש טעון ומסקרן: בין המשיכה אל הפנטזיה האמריקאית לבין המבט המקומי, ובין מה שאנו מבקשים למצוא באמריקה לבין מה שאנו מבקשים להבין על עצמנו. למפגש הזה מצטרפת הקרנה בחלל אלטרנטיבי על מסך ענק, של שני פרקים מכוננים בסדרת המופת מד מן.

שני הפרקים, Babylon ו־The Hobo Code, כמו מתכתבים ישירות עם התערוכה בשלל היבטים: התקופה, הדימויים, והסיפור שהם מספרים, סיפור שעוסק גם ביחסים המורכבים בין ישראל לאמריקה וליהדות אמריקה, ושמקבל משנה תוקף בזמן הזה. לפני ואחרי הקרנת הפרקים יהיה אפשר לבקר בתערוכה, שתיפתח אך ורק למשתתפי האירוע, כך שלמבקרים יתאפשר סיור אינטימי בתערוכת הדגל של המוזיאון.

כל אחד מהסרטים שנבחרו למסע הקולנועי פותח מרחב אחר של התבוננות. חלקם נפרשים על פני המרחבים האמריקאיים הגדולים; אחרים נעים מן המרחב הציבורי אל המרחב הפרטי, והבדיוני שזולג למציאות. הדרכים האמריקאיות והמרחבים הפתוחים הם לעיתים סמלים של הבטחה ושל אפשרות, ולעיתים תפאורה למסע אל תוך תודעה סדוקה. מולם ניצבת תרבות הנגד, על צורות הביטוי הקולנועיות שפיתחה ועל ניסיונותיה לערער על הסדר הקיים, לפרוץ גבולות ולדמיין מציאות אחרת.

בוני וקלייד. צילום: Warner Bros. Entertainment

אדם בעקבות גורלו. צילום: Sony Pictures Entertainment

הצגת הקולנוע האחרונה. צילום: Film Bank

מד מן. צילום: yes

הסרטים שנבחרו יוצרים יחד פסיפס היסטורי ותרבותי של תקופה שבה נסדקו האידיאלים הישנים, והקולנוע הפך לא רק לאמצעי לסיפור סיפורים, אלא גם לכלי להתבוננות ביקורתית במציאות ולתיעוד רוחה המשתנה של אמריקה. כך, לדוגמה, הפנים של נובמבר, המתעד את הלווייתו של הנשיא ג׳ון פ׳ קנדי, ו־Gimme Shelter, הנחשב בעיני רבים ל״סרט הרוק הגדול ביותר שנעשה אי פעם״, מתעדים שניהם אירועים היסטוריים בזמן התרחשותם ובאופן ישיר. במובנים רבים, שניהם לוכדים את סיומה של תקופה ואת ראשיתה של תקופה אחרת.

לצידם, סרטים עלילתיים כמו בוני וקלייד, אדם בעקבות גורלו, השיחה, אליס לא גרה כאן יותר ו־הבוגר, מציגים גיבורים וגיבורות,  קונפליקטים ודילמות חברתיות ומוסריות שערערו על המוסכמות ההוליוודיות וכמותן לא נראו על המסך לפני כן. הם הציעו מבט חדש, אם בעריכה, בצילום או שימוש בפסקול, כחלק בלתי נפרד מהשפה הקולנועית.

התכנית ״אמריקנה״, שנעה בין התערוכה לקולנוע, היא הזדמנות נהדרת לצפות בסרטי מופת של תקופה חד פעמית על המסך הגדול, עם הקדמות במבחר מהסרטים מאת אוצרים במוזיאון וחוקרי קולנוע שיעמיקו בהקשרים תרבותיים ואמנותיים, ולחוות בעוצמה את האמנות של טום וסלמן – מדמויות המפתח של הפופ־ארט האמריקאי בשנות ה־60.

קרין ריבקינד סגל היא המנהלת האמנותית של אמריקנה – סופשבוע סינמה במוזיאון תל אביב לאמנות, 22-24.10