כל מה שחשוב ויפה
מושיקו גמליאלי. צילום: אסף קרלה
מושיקו גמליאלי. צילום: אסף קרלה

מושיקו גמליאלי: שפים שקטים וביישנים זה לא דרמה

לרגל עליית העונה השלישית של הטבח, היועץ הקולינרי של הסדרה, השף מושיקו גמליאלי משתף: ״הביקורת הכי גדולה עליי כיועץ היא שאני משתף פעולה עם סדרה שלא מוציאה את השפים בצורה מדהימה״

מרב: בוקר טוב שף

מושיקו: בוקר אור מרב

מרב: מה שלומך?

מושיקו: עייף. חחח. אתמול הצלחתי ללכת לישון ב־23:00 ואני עדיין עייף 

מרב: זה שעון החורף… נורא

מושיקו: אני עמוס. אוהב להיות עסוק. אוהב עומס ואוהב להתלונן

גורי אלפי וגל תורן, הטבח. צילומים: חן הוד

יעל אלקנה ומושיקו גמליאלי

גמליאלי בבר פרונטו. צילום: אסף קרלה

מרב: ברור. אני הלכתי לישון אתמול מאוחר אחרי שצפיתי בשני הפרקים הראשונים של העונה החדשה של הטבח (ב־yes)

מושיקו: איזה כיף. אהבת?

מרב: אהבתי מאוד (מינוס המיזוגניה של דורי, אבל עוד נגיע לזה). אתה היועץ הקולינרי של הסדרה מהעונה הראשונה שלה, נשמע תפקיד מעניין. ספר לנו מה קורה בעונה הזאת. אנחנו יודעים שהיא מתרחשת בתקופה המלחמה… שנה וחצי אחרי 7 באוקטובר

מושיקו: נכון. העונה היא שיקוף של המדינה. יש תנועה… מנקודת המבט של מסעדן, העונה עוסקת בגמישות. הישרדות ואלסטיות של יצירה בתוך כאוס. להמציא מחדש. כל הדמויות יוצאות מאזור הנוחות שלהן בעונה זו. יש המון מטבחים שצילמנו בהם בעונה הזאת, כמה לוקיישנים – אז אני כיועץ מצאתי את עצמי מקים בר יין ומסעדה בפריז וכל אחד צריך לדמות מטבח חי ועובד לכל דבר. לצופים זה דרמה. זה התפתחות. גדילה. וגם לי כיועץ – יותר אתגרים

העונה עוסקת בגמישות, בהישרדות ובאלסטיות של יצירה בתוך כאוס. להמציא מחדש. כל הדמויות יוצאות מאזור הנוחות שלהן בעונה זו. יש המון מטבחים שצילמנו בהם, כמה לוקיישנים. לצופים זה דרמה. התפתחות. גדילה. ולי כיועץ – יותר אתגרים

מרב: הפרק הראשון עוסק, בין השאר, בקריסה כלכלית של מסעדן. אדם שנפלו עליו השמיים 

מושיקו: זה לא פשוט לראות את זה. טסה (אשתי) ראתה את הפרק הראשון ולא הצליחה לזוז. כל החרדות של הכלכלה. זה הסיוט של כולנו. למזלנו אנחנו למודי קרבות פה, אז מצד אחד אנחנו סתגלנים אבל העננה הזאת תמיד רובצת מעלינו

מרב: שלא נדע… מה זה אומר להיות יועץ קולינרי של סדרה כמו הטבח. מה בדיוק התפקיד שלך?

מושיקו: אחד הדגשים הכי חשובים של ארז (קו־אל, היוצר) לעונה, במיוחד ויזואלית – זה להיות כמה שיותר קרוב לאמת. אני שם בשביל זה. בקצב. בלוק

מרב: תכניס אותנו אל אחורי הקלעים של העבודה שלך ותן סיפורים קונקרטיים אם יכול

מושיקו: ארז תמיד שם דגש על אותנטיות. אם נמרוד מחזיק סכין – אז שיחזיק נכון. ואם קוצץ – אז מקצועי. ואם יש סצנה של סרוויס – המטבח חי. זז. עמוס. יש סירים על האש. הפס מלא. לא סצינות ״סטריליות״. הלב של הסיפור זה המטבח. אז שיהיה מדויק. בשביל זה אני שם. אם בעונה הראשונה השחקנים ממש הרגישו כמו דג מחוץ למים, היום ניכר שיש להם יותר ביטחון. עבדנו איתם על היסודות

מרב: אפשר בכלל ללמד את הדברים האלה – את התנועות של הטבחים, את הקצב, את השפה, את הלחץ שבסרוויס, את הדינמיקה בין האנשים במטבח בזמן סרוויס? מה הכי קשה לזייף על המסך? 

מושיקו: תשמעי, את הריקוד שנולד מאלפי סרוויסים כמובן שאי אפשר לשחזר. המטרה לקחת אסנס קטן ממנו – מעונה הראשונה ועד היום השתפרנו בזה. לא היה פרי סטייל – חידדנו את הצעדים של השחקנים. כל אחד ידע איזו תנועה מגיע אחרי מה. זה זיכרון שריר כזה שהולך וגדל. זה קצת כוריאוגרפיה, אבל כזו שעם הזמן נעשית טבעית יותר ויותר

מרב: אוקי, זה לגבי הצורה – ובאמת זה מרגיש די אותנטי. מה לגבי התוכן? עד כמה אתה שם בשביל לדאוג לאותנטיות ולאמינות של המקצוע?

מושיקו: בסוף מדובר על שלוש דמויות מתקופות שונות שמתכנסות לאותו רגע: שרה כטבחית בעידן החדש, נמרוד כתיווך בין שני עידנים ודורי מייצג אולי את העבר אבל כמובן שיש לו המשכיות בהווה

בר 51. צילומים: אייל אייץ׳

בוב

מרב: אתה נמצא בעמדה די מעניינת: אתה גם שף שמכיר את המציאות מבפנים וגם צריך לעזור לתרגם אותה לדרמה טלוויזיונית. איך מגשרים בין שני הצרכים?

מושיקו: הביקורת הכי גדולה עליי בתפקיד כיועץ היא שאני משתף פעולה עם סדרה שלא מוציאה את השפים בצורה מדהימה. אבל המציאות היום היא כל כך שונה מזה, שאפשר לעשות מה שרוצים. בסוף זו טלויזיה. והיא משקפת תקופה אחרת. וויב אחר. אתיקה אחרת

מרב: וטוב שכך, כי על סמך שני הפרקים הראשונים שעלו הסדרה עדיין תקועה קצת בעידן שבו שפים היו רוק סטארס – עשו מלא קוק בשירותים, זיינו כל מה שזז, דברו מגעיל לנשים ועל נשים (ע״ע האמירה של דורי על דגים מסריחים וכוסים), התעמרו בעובדים – בקיצור, נרקיסיסטים כוחניים נפוחים מאגו (אבל גם חסרי ביטחון, שזה שילוב הכי גרוע), רודפי פרסום ותהילה. דורי

מושיקו: מה השאלה? 

מרב: הרגיש לי שזה פחות משקף את 2026, שאנחנו כבר לא שם. מקווה

מושיקו: מזל שזה טלוויזיה

מרב: ובמציאות – עד כמה דמותו של דורי מאפיינת את העולם של המטבח הישראלי היום?

מושיקו: מעולם לא לקחתי על עצמי להיות השגריר של המטבח הישראלי. אני מדבר רק על העשייה שלנו בקבוצה – ואצלנו אין קשר בין דורי ומאפייניו לבין מה שקורה ביום יום שלנו

מרב: יופי. קשה לך לראות שף כזה על המסך?

מושיקו: כבר התייחסתי לזה שזה אוקסימורון בדרך שבה אני רוצה לייצג את התעשייה. אבל שפים שקטים. ביישנים. פחות פומפוזים – זה לא מספיק דרמה

מרב: ואיפה מבחינתך עובר הגבול בין הנאמנות שלך למציאות לבין הצורך לעשות טלוויזיה טובה? נגיד, יש רגע שבו אתה אומר לארז: ״זה בחיים לא היה קורה היום במטבח אמיתי״ או שזה לא התפקיד שלך בכלל?

מושיקו: הגבול של התפקיד שלי מאוד ברור – תחום ההתמחות שלי. הסיבה שאני שם על הסט, ברורה. אם דורי יחתוך דג לא נכון – אז אגיד לארז שזה מגוחך. אם סצינה של סרוויס לא מייצגת מטבח של מסעדה הומה – אתקן. שם תפקידי, שהסדרה תהיה נאמנה למציאות. את הדרמה. התסריט. הטוויסטים וההתבגרות של הדמויות – משאיר למומחים בתחומם

מרב: סדרות כמו הטבח והדב עושות רומנטיזציה למקצוע, או להפך – חושפת את המחיר האמיתי שלו, את הצד האפל שלו?

מושיקו: אי אפשר לשים את האיכות של הטבח לצד הפופ של הדב. איכות המוצרים שונה 🫣

מרב: : תסביר

מושיקו: בסוף הטבח זו סדרה על אנשים. היא מצולמת דרך המטבח. היכולות להראות מורכבות אנושית – שרה שהולכת ברחוב וגבר משתין לידה; זו חוויה של אישה במרחב. הטבח יותר ממוקדת נפש האדם ופחות במטבחים של מסעדות מישלן

התפקיד שלי על הסט הוא ברור – שהסדרה תהיה נאמנה למציאות. אם דורי יחתוך דג לא נכון – אז אגיד לבמאי שזה מגוחך. אם סצינה של סרוויס לא מייצגת מטבח של מסעדה הומה – אתקן. את הדרמה, התסריט. הטוויסטים של הדמויות – אני משאיר למומחים בתחומם

מרב: העונה הזאת מתרחשת על רקע המשבר הכלכלי והרגשי בענף המסעדנות, משבר שכל מסעדן ושף בישראל חוו ועדיין חווים פוסט המלחמה – איך ממשיכים מכאן? יש הרבה עיסוק בעלויות תפעול, ביוקר המנות במסעדות ובפורמטים שמשקפים את רוח התקופה. דורי אומר: ״מקומות קטנים, זה מה שהולך עכשיו״ ופותח (עוד) בר יין בתל אביב, שבו מגישים ״הרבה אלכוהול, מעט אוכל…״. אתה מוביל קבוצת מסעדות די גדולה ומצליחה (מונא, בר 51, בוב, בר פרונטו) – איך אתה חווה את הימים הכאוטיים האלה?

מושיקו: בסוף יש ביקוש למה שאנחנו עושים. זה מדבר בעד עצמו. יש לנו מנעד של עשייה בקבוצה, אבל בכל אאוטלט אנחנו נעשה הכי טוב והכי כיף שאנחנו יודעים. הבוב הוא אולי המקום שדורי מדבר עליו – האוכל הוא לא המרכז. אבל אחרי הבוב פתחנו את בר פרונטו – וטפו. אנשים אוהבים את מה שאנחנו עושים שם. בכל מקום אנחנו נקפיד על החוויה. הכלי המרכזי שלנו לארח הוא כמובן האוכל. אבל הוא ממש לא כל הסיפור. אז אני נותן לעבודה שלנו לדבר בעד עצמה. תמיד יש מחשבות על עוד התרחבות. למרות כל המשברים

👨‍🍳👩‍🍳 פנקוטה דבש וזעתר של מונא
👨‍🍳👩‍🍳 גרבלקס של מונא
👨‍🍳👩‍🍳 תבשיל חצילים, בשר ועגבניות של מונא

מרב: משברים זה גם טוב, הם מוציאים מאיתנו יותר. תודה על השיחה הזאת ומחכה לפרקים הבאים של הטבח (זה בלתי נסבל לראות ככה סדרה, לא בבינג׳). תרצה לומר משהו לסיום?

מושיקו: מבחינתי הטבח זה כבר הרבה מעבר לסדרה. היוצרים והשחקנים הפכו לחברים הכי טובים שלי. והמשפחה הזאת תארח אתכם ב־18.11 במונא. בואו. יהיה טעים. מעניין ומצחיק

מרב: מה הולך לקרות במונא?

מושיקו: מפגש של היוצרים, חלק מפסטיבל ג׳רוזלם סשנס. תהיה במונא ארוחה מיוחדת עם כל מיני מנות מכל העונות. תהיה שיחה עם ארז הבמאי. השחקנים ואיתי. פאן

מרב: נשמע ככה. כמו שדורי אומר: ״אנחנו לא בעסקי האוכל, אנחנו בעסקי הנחמה״

מושיקו: בדיוק


גל תורן, הטבח. צילום: חן הוד

מונא. צילום: נועם פריסמן

צילום: אסף קרלה

Silence is Golden