כל מה שחשוב ויפה
דוד פרנקל, מתוך פסטיבל מדרום. צילום: אפי יוספי
דוד פרנקל, מתוך פסטיבל מדרום. צילום: אפי יוספי

תרבות פועלת: ליצור בתוך מציאות משתנה

טל פדר, ראש התכנית לתואר שני בלימודי תרבות במכללת ספיר, ממפה את השינויים שמטריפים את עולם התרבות בבת אחת ומציע לעבור משפת החוסן לתושייתיות, לקראת כנס ״תרבות פועלת״ שיתקיים השבוע

שינויים חברתיים, פוליטיים, כלכליים וטכנולוגיים מתרחשים בעולם התרבות בעת ובעונה אחת ומשנים את תנאי היצירה, את היחסים עם הקהל ואת האפשרות להתפרנס מאמנות. ההתמודדות איתם מחייבת אותנו לבחון מחדש את דרכי הפעולה שלנו, וגם לשאול איזו מציאות תרבותית אנחנו רוצים לעצב.

כיצד מתכננים עונה כשקשה לדעת מה יקרה בחודש הבא? איך מוצאים מקורות מימון חדשים כשמימון ציבורי הולך ופוחת? איך בונים קשר עם קהל כשהמחלוקות בחברה נכנסות גם לאולם ולגלריה? ומה המשמעות של מיומנות שנרכשה במשך שנים, כשמערכת בינה מלאכותית יכולה להפיק בתוך שניות דימוי, טקסט או מוזיקה? השאלות האלה מגיעות מתחומים שונים, אבל יחד הן מספרות משהו על התקופה שבה פועל עולם התרבות, תקופה בה ההנחות שעליהן נשענה העשייה שלו משתנות בו־זמנית.

מתוך חוברת אקוסיסטם יצירתי־אזורי בנגב המערבי. עיצוב: שרית עברוני ומיכל קול, סטודיו הספינה

מתוך חוברת אקוסיסטם יצירתי־אזורי בנגב המערבי. עיצוב: שרית עברוני ומיכל קול, סטודיו הספינה

ההצטלבות הזאת בין השינויים היא אחד האתגרים המרכזיים שעומדים בפנינו. כל אחד מהם דורש תשומת לב, ידע וכלים אחרים. כשהם מתרחשים יחד, קשה גם להבין את התמונה הרחבה וגם למצוא את הזמן והמשאבים לפעול בתוכה.

כחוקר תרבות וכראש התכנית לתואר שני בלימודי תרבות במכללת ספיר, אני נפגש עם עשרות יוצרים, יזמי ומנהלי תרבות ושומע מכולם דברים שביחד עולים לכדי תובנה משותפת: אנחנו חיים בתוך מציאות סוערת, שבה מתחדדת ההבנה שהעבר המוכר כבר לא יחזור, אבל בו בעת הסדר העתידי החדש עדיין לא ידוע ומשתנה מול עינינו כל הזמן. הצורך להבטיח את המשך הפעילות, לקיים את המופע הבא, לשלם משכורות ולהמשיך בעשייה היומיומית דוחק לעיתים הצידה את האפשרות לחשוב רגע על מה שמעבר לאתגרים אלו.

ובכל זאת, דווקא עכשיו יש חשיבות לעצירה הזאת. התנאים שבהם תתקיים התרבות בשנים הבאות הולכים ונקבעים כבר היום: ביחסים שנוצרים בין מוסדות לקהילות, במקורות המימון, בהחלטות על שימוש בטכנולוגיה ובגבולות שאנחנו מציבים לחופש הביטוי. האופן שבו נתמודד עם השינויים ישפיע גם על הכיוון שאליו הם יתפתחו.

אנחנו חיים בתוך מציאות סוערת, שבה מתחדדת ההבנה שהעבר המוכר כבר לא יחזור, אבל בו בעת הסדר העתידי החדש עדיין לא ידוע ומשתנה מול עינינו כל הזמן

אחד השינויים הבולטים הוא במקומה של התרבות בתוך מציאות של משבר חברתי מתמשך. הצורך במפגש, בשייכות ובאפשרות לתת ביטוי לחוויות קשות מעניק לעשייה האמנותית משמעות ציבורית עמוקה. לצד זאת, הציפייה שהתרבות תסייע בהתמודדות עם המשבר משפיעה גם על האופן שבו מצדיקים את קיומה, מגדירים את מטרותיה ומעריכים את תרומתה.

מושג החוסן נעשה מרכזי בשיחה הזאת. הוא מבטא היטב את היכולת של אמנות לסייע לאנשים ולקהילות להחזיק מעמד. אבל בעיניי, גם יש בו משהו שעלול לצמצם את תפקידה של האמנות להתמודדות פסיבית ובהסתגלות למצבי משבר. באמנות יש הרבה מעבר לכך וכדאי להרחיב את השיחה גם לתושייתיות (resourcefulness): היכולת לזהות משאבים, ליצור חיבורים ולפתח דרכי פעולה בתוך מצב לא מוכר.

עבור ארגון תרבות, המשמעות יכולה להיות שיתוף ידע וציוד עם ארגונים אחרים, בניית פעילות עם קהילה או שימוש חדש במרחב קיים. עבור קהילה, העשייה האמנותית יכולה להיות הזדמנות לגלות יכולות, להתארגן ולפעול יחד. ההבחנה הזאת חשובה משום שהיא מרחיבה את טווח האפשרויות ופותחת אופקי פעולה חדשים.

שינוי נוסף מתרחש ביחסים בין אמנות, מוסדות תרבות והמרחב הפוליטי. בחברה מקוטבת, כדוגמת החברה הישראלית בשנים האחרונות, הסבלנות ויכולת ההקשבה פוחתות, ופוטנציאל הנפיצות של מחלוקות ערכיות ופוליטיות גובר ומגיע לעוצמות מסוכנות. במציאות זו, יצירות אמנות, בחירות אוצרותיות ואף זהותם של יוצרים ומתווכים עלולות להפוך למוקדי חיכוך ועימות. המצב הזה מציב אתגר בפני המבקשים ליצור, להציג ולהנגיש אמנות לקהלים שונים.

המושג פוסט־ניטרליות (Post-Neutrality) מכיר בכך שיצירות אמנות נושאות עמן מטענים ערכיים, חברתיים ופוליטיים. מנקודת מבט זו, מוסדות תרבות, אוצרים ויוצרים לא יכולים, ואף לא צריכים, לפעול מתוך עמדה המתיימרת להיות מנותקת מהקשרים אלה או ניטרלית מבחינה פוליטית, חברתית ואתית. ההכרה הזאת דורשת ממנהלי מוסדות, מאוצרים ומיוצרים לברר את עמדתם ואת האחריות הנלווית לה, ולחשוב כיצד לקיים מפגש עם קהלים שלא בהכרח שותפים לאותה השקפה.

זו משימה מורכבת. היא מחייבת לפתח דרכי תיווך ושיחה, להכיר את הרגישויות של הקהל ולתת הקשר ליצירה, לצד נכונות להגן על עצמאותה. האפשרות להקשיב לא מבטיחה הסכמה. אבל היא עשויה לאפשר למוסד תרבות להמשיך להיות מקום שאפשר לפגוש בו גם את מה שקשה לנו לראות ולשמוע.

מתוך חוברת אקוסיסטם יצירתי־אזורי בנגב המערבי. עיצוב: שרית עברוני ומיכל קול, סטודיו הספינה

מתוך חוברת אקוסיסטם יצירתי־אזורי בנגב המערבי. עיצוב: שרית עברוני ומיכל קול, סטודיו הספינה

לכך מצטרפים השינויים הכלכליים. אי־ודאות בנוגע למקורות תמיכה ולהכנסות מקשה לבסס פעילות מתמשכת, ומחייבת יוצרים וארגונים להקדיש יותר תשומת לב לתכנון, לפיתוח משאבים ולשותפויות. ההחלטות האלה גם משפיעות על התוכן האמנותי עצמו: על מה אפשר להפיק, עם מי אפשר לעבוד, לאילו קהלים להגיע וכמה מקום נשאר להתנסות ולסיכון.

חשיבה אסטרטגית יכולה לסייע לחבר בין החזון האמנותי לבין התנאים הדרושים למימושו. היא מאפשרת לבחון אילו שותפויות מתאימות לפעילות, אילו משאבים חסרים ומה עשוי להעניק יציבות לאורך זמן. כדי לבנות עתיד חדש, כדאי לפעמים גם ללמוד מנסיון העבר.

הניסיון של ארגון עלמ״א, שפעל בשנות ה־90 לחיבור בין עסקים לאמנות, מציע נקודת מוצא לדיון מחודש בקשרים בין שני עולמות אלה. הערך ההדדי שהעולם האמנותי והעסקי יכולים לייצר אחד עבור השני, יכול להיות פתח לשיתוף פעולה פורה שכיום רחוק ממיצוי.

עצמאות אמנותית תלויה גם ביציבות כלכלית, טכנולוגיה משנה מודלים של תעסוקה והכנסה, היחסים עם קהילות משפיעים על המשמעות הציבורית והפוליטית של מוסדות התרבות. לכן ההתמודדות דורשת חיבור בין ידע אמנותי, מקצועי ומחקרי, ובין יוזמה מקומית לפעולה בתחום המדיניות

בתוך כל אלה מתרחשת גם תמורה טכנולוגית שמגיעה אל לב העשייה האמנותית. כלים דיגיטליים ובינה מלאכותית משנים את האפשרויות ליצור, להפיץ ולצרוך תרבות. הם פותחים דרכים חדשות לעבודה ולמפגש, ובה בעת מעלים חששות בנוגע לתעסוקה של אמנים, לזכויות יוצרים ולמקומן של מיומנויות מקצועיות.

התגובות הטיפוסיות של עולם האמנות ושל אמנים להתפתחויות הטכנולוגיות המואצות במציאות העכשווית נעות בין תפיסה אוטופיסטית של אופטימיזם טכנולוגי שרואה בטכנולוגיה כלי לדמוקרטיזציה של היצירה, לבין תחושות ייאוש לנוכח דיסטופיה טכנולוגית שתכלה את עולם האמנות ותייתר את הגורם האנושי בו.

אל מול הנטיות הללו יש מקום לפתח תפיסה מורכבת, ביקורתית אבל מעשית, שבוחנת את הדרכים שבהן הטכנולוגיה משתלבת בעשייה האמנותית ושל המטרות שהיא משרתת. ההתמודדות עם השינוי הזה מתחילה בלשאול את השאלות הנכונות: מה הכלי מאפשר לי לעשות? כיצד הוא משפיע על תהליך העבודה ועל שיקול הדעת שלי? למי יש שליטה בתוצרים ובתנאי השימוש? ומה קורה לקשר עם הקהל?

גם כאן, להתמודדות משותפת יש חשיבות. הכשרה, שיתוף בניסיון וגיבוש עמדות מקצועיות יכולים להעניק ליוצרים יכולת רבה יותר להשפיע על האופן שבו הכלים החדשים נכנסים לתחום. הדיון צריך לכלול את מי שעבודתם ופרנסתם מושפעות מן השינוי, ולתת מקום גם לאפשרויות היצירתיות וגם ליחסי הכוח הנוצרים סביבן.

birds

השינויים האלה הם לא נפרדים וקשורים זה בזה. עצמאות אמנותית תלויה גם ביציבות כלכלית, טכנולוגיה משנה מודלים של תעסוקה והכנסה, היחסים עם קהילות משפיעים על המשמעות הציבורית והפוליטית של מוסדות התרבות. לכן ההתמודדות דורשת חיבור בין ידע אמנותי, מקצועי ומחקרי, ובין יוזמה מקומית (bottom-up) לפעולה בתחום המדיניות (top-down).

אלה השאלות שיעמדו במרכז הכנס ״תרבות פועלת #7: מציאות חדשה בהתהוות״, הכנס השנתי השביעי של התכנית לתואר שני בלימודי תרבות – מנהיגות ויזמות בתרבות במכללה האקדמית ספיר. המפגש בין חוקרים, יוצרים, אמנים עצמאיים, מנהלי מוסדות, אנשי מדיניות ובוגרי התכנית נועד לאפשר התבוננות משותפת בשינויים, ולהרחיב את האפשרויות להתמודד איתם.

עוד אין לנו תמונה ברורה של עולם התרבות שיתגבש מתוך התקופה הזאת, ויתכן שיקח עוד זמן רב עד שתהיה. עם זאת, אנחנו יכולים למצוא בנו את התושייתיות – האפשרות לבחון את ההחלטות שאנחנו מקבלים עכשיו: אילו קשרים אנחנו בונים, אילו יכולות אנחנו מפתחים ועל אילו תנאים אנחנו מתעקשים. בתוך אי־הוודאות, אלה הדרכים שבהן אפשר להתחיל לתת צורה למציאות החדשה.

***
ד״ר טל פדר הוא חוקר תרבות וראש התכנית לתואר שני בלימודי תרבות – מנהיגות ויזמות בתרבות במכללה האקדמית ספיר


כנס תרבות פועלת #7: מציאות חדשה בהתהוות יתקיים ביום רביעי, 18.11 במכללת ספיר.
ההשתתפות ללא תשלום, בהרשמה מראש. מספר המקומות מוגבל

Silence is Golden