מחשבות על פריפריה

ביום שלישי השבוע ביקרתי לראשונה בבי”ס גורן, המכללה האקדמית עמק יזרעאל, בפרזנטציה של סטודנטים משנה ג’ (במסלול תקשורת חזותית), בקורס מיתוג אישי, שהנחתה נורית וינד קדרון (האימג’ים שמלווים את הרשימה לקוחים מעבודות הסטודנטים).

כבר כמה ימים חושב מה לכתוב, או ליתר דיוק איך, מבלי לצאת מתנשא. בדמיוני אני כבר רואה אנשים שקוראים את הרשימה ואומרים לעצמם, הנה – התל אביבי המעודכן, כתב העיצוב של גלריה, מרצה לעיצוב – יצא מהבועה, חצה את גוש דן צפונה, הגיע עד מעבר לעפולה, ונתקל, איזו הפתעה (שומו שמיים) בעוד אנשים מעודכנים, מעוצבים ו..מעניינים.

(חשוב לי רק לציין שבגדול, אפשר להגיד שאני יודע דבר או שניים על מוסדות אקדמיים: למדתי במכון אבני שנתיים, שנה בקמרה אובסקורה, ארבע שנים הסתובבתי בבצלאל יום-יומיים בשבוע, אני מלמד בסלע ובעבודי קריאיטיב, וחוץ מזה אני מכיר מרצים וסטודנטים ממוסדות אחרים. אבל מספיק לדבר על עצמי).

תיארתי לעצמי מראש שהרמה תהיה גבוהה, למרות שגורן הוא לא בי”ס נחשב מארבעת המובילים (שנקר, בצלאל, ויצו וחולון). מהכרותי עם נורית הנחתי שהיא לא הייתה סוחבת אותי עד לשם, אם היא לא הייתה מאמינה בסטודנטים שלה. כמו כן, במהלך הסמסטר האחרון, יצא לנו לשוחח לא מעט על המקומות שבהם אנחנו מלמדים. בנוסף, יצא לי לשמוע על גורן מדי פעם, ובדרך כלל אלו היו דברים טובים. עובדה חדשה שגיליתי בביקור הייתה שהסטודנטים לומדים שם במשך ארבע שנים. משום מה הייתה לי התחושה (המוטעית) שלומדים שם מסלול קצר יותר.

הגענו לעמק יזרעאל אחרי שחמקנו מהתאונות המזעזעות של כביש 66, אז פגשתי את אבירם מאיר, ראש המסלול ומנהל בית הספר, שהצטרף אלינו לפרזנטציה. הכיף הגדול היה לפגוש את הסטודנטים. אנשים שאפשר להרגיש שהם באו ללמוד, ולא חושבים מהרגע הראשון שהם יודעים הכל ושסתם באת להפריע להם. הדבר המרענן השני היה המגוון האנושי: רוסים, ערבים, קיבוצניקים, כל מה שקשה למצוא במקומות ה”נחשבים” (ושוב אני מקווה שזה לא יוצא כהתגלות השמימית של הבועה התל אביבית). כל זה לא היה משנה כמובן אם רמת העבודות הייתה נמוכה. כמו בכל מקום גם פה היו עבודות טובות יותר וטובות פחות, אבל באופן כללי הרמה הייתה גבוהה וחלק מהעבודות היו בעיני פשוט מצויינות. את חלקן העליתי לפה.

אין בכוונתי להוכיח בפוסט הזה את כל מנסחי מודעות הדרושים, שמציינים בפירוש שהם מעוניינים בבוגרי שנקר או בצלאל בלבד. אני לא חושב שצריך אותי כדי לספר כמה המקומות האלו נחשבים, בדרך כלל אפילו בצדק. אני פשוט חושב שהם מפספים ככה לא מעט אנשים סופר מוכשרים ובעלי מוטיבציה. ב-8/7 מתחילה עונת תערוכות סוף השנה, מעניין יהיה לראות איך כל זה יבוא לידי ביטוי שם. מבטיח לעדכן.

————————————————————————————————————

עדכון, יום ראשון בלילה, תגובתה של מנחת הפרויקט, נורית וינד קדרון על הדיון

(ובנוסף כדאי גם לעקוב אחרי הדיון שהתפתח בפורום תקשורת חזותית בתפוז)

קורס בעיצוב תדמית עצמית, או בעצם, התמודדותו של מעצב עם עיצוב זהות גרפית לעצמו – נראים לי כאחד האתגרים העיצוביים הקשים ביותר למימוש אך גם מהמרתקים שיש. כפתגם השחוק “הסנדלר הולך יחף” – כך גם רוב המעצבים שאני מכירה (והם רבים ,טובים ופעילים) מסתובבים בעולם ללא לוגו ממש גמור (יש?), ניירת עסקית על כל חלקיה (ולא רק כרטיס ביקור עדכני), אתר שמדבר עם שאר חלקי התדמית באותה שפה גרפית, גלויות ללקוחות (לשליחה כברכה מעת לעת? לשיווק עצמי?), כרזה תדמיתית, או חלילה טי-שירט מסקרנת (בשביל הרושם?) כדי להעניק מידי פעם.

ההזדמנות שזומנה לסטודנטים שלי היא מסוג ההזדמנויות שלא חוזרות. בטח שלא בחיים האמיתיים בחוץ, דקה אחרי שיסיימו להיות סטודנטים ויישאבו ללחצי הדד-ליין, הלקוחות, בתי הדפוס, המתכנתים וכל שאר “צרות היום יום”. דווקא מתוך היותם סטודנטים, דווקא בשל הפנאי להתעסק עם הנושא, דווקא בשל העובדה כי יינכסו לעצמם – לתיק העבודות שלהם – גם פרויקט מקצועי העוסק נטו בהם עצמם, ודווקא בגלל שהפרויקט הוא כה “פרקטי” ולא רק קונספטואלי – אני רואה הרבה הצדקה וענין אקדמי לקיומו.

שמחתי לארח את יובל בפרזנטציה. יובל ואני מלמדים יחד כמה שנים ב”עבודי קריאטיב” ומכירים היטב זה את דרך הוראתו של זה, אך כה חבל שיובל הציג כאן רק ציטוטים ספורים מתוך עבודות של שלושה סטודנטים, כי הדיונים שהתפתחו כאן בעקבות הפוסט (ואכן התפתחו..) מתייחסים רק לפלח קטנטן מן העוגה (אם כי מן הטובים שבה), ע”פ בחירתו של יובל.

אינני רוצה להיכנס לויכוחים אקדמיים סוערים כמו אלו שהחלו כאן, אך אציין רק כי להבנתי ומתוך פלורליזם חינוכי שאני מאמינה בו, על סטודנט לעיצוב להיחשף במהלך שנות לימודיו לקשת רחבה של אתגרים, מרצים, תכנים ומטלות, כשדרך כל אחד מהם תיווצר לכל סטודנט ההזדמנות להכיר ולהתנסות בתחום אחר המתכנס לו תחת המטריה המאד רחבה של הנושא הנקרא “עיצוב תקשורת חזותית”.

תחת מטריה זו דרים בכפיפה הן שיעורי הקונספט (כדוגמת התרגיל שהציג אבירם מאיר בבלוג שלו) והן שיעורי טיפוגרפיה אותם מלמד יובל ב”עבודי קריאטיב”, ואף כתב על כך לפני כשנה לערך פוסט בנושא עטיפות ספרים שעיצבו הסטודנטים שלנו, הן זהות מותגית – הנושא בו נגענו כאן, ועוד.

אני רואה זכות גדולה בהזדמנות שניתנה לי ללמד דווקא ב”פריפריה” על כל המשתמע מכך ועל כל המגוון האנושי הקסום שיש ב. שמחתי לקרוא את התרשמותו החיובית של יובל מהפרזנטציה, מ”גורן” ומהיציאה מן הבועה…

כן יירבו