דכדוך פוטוריסטי

בשבוע שעבר התקיים בבצלאל כנס לציון 100 שנה לפוטוריזם. אורח הכבוד היה פרופ’ ליאונרדו סונולי, מעצב ומרצה לטיפוגרפיה מאיטליה, שדיבר על השפעת הפוטוריזם על טיפוגרפיה ועיצוב גרפי עכשוויים. לאחר ההרצאה ריאיינתי אותו, והתוצאה מתפרסמת היום בגלריה. הנה הטקסט המלא, מומלץ בחום:

– – –

אילו היינו מחזיקים בתפישתם של הפוטוריסטים, הרי שלא היינו מתעניינים בהם כלל אלא מביטים קדימה אל העתיד. בכנס בבצלאל לציון 100 שנה לפוטוריזם, הסביר פרופ’ ליאונרדו סונולי למה בכל זאת כדאי להתייחס לעבר

קל היה לשקוע בדכדוך לאחר הרצאתו של פרופ’ ליאונרדו סונולי, בכנס שנערך בבצלאל לציון 100 שנה לפוטוריזם. הסיבה הראשונה היתה דבריו של סונולי על הצורך בהיכרות עם ההיסטוריה של המקום שאתה פועל בו, כדי להפוך למעצב טוב יותר. נושא שנדמה לא אחת שאינו מעניין כלל וכלל את קהל העיצוב המקומי.

הסיבה השנייה לדכדוך היתה הדוגמאות שהציג סונולי, כשדיבר על השפעת הפוטוריזם על העיצוב הגרפי והטיפוגרפיה העכשוויים. סונולי הדגים כיצד כמעט כל הבט בטיפוגרפיה העכשווית, זו שנדמית מקורית ועכשווית, מקורו בתנועה שצמחה לפני 100 שנים: התייחסות לכפולת עמודים ולא לכל עמוד בנפרד; טיפוגרפיה שמותחת את גבולות הקריאות ומערבבת בין למעלה ולמטה ובין ימין לשמאל; שימוש בחללים לבנים כדי לשבור את רצף הקריאה; שינוי גודל, צבע וסוג של אותיות באותו עמוד, ועוד.

הדבר לא נעשה רק מסיבות אסתטיות אלא תמך במסר האידיאולוגי של הפוטוריזם ושל המשורר פיליפו מרינטי, מייסד התנועה. מרינטי ביקש להאדיר את התוקפנות, האלימות והסכנה, התייחס למהירות כמאפיין מהותי ומרכזי של המודרנה, והתנגד לעבר, למוסדות המייצגים את העבר ולאמנות העבר. הטיפוגרפיה המסורתית לא התאימה לכך.

המעניין במניפסטים של מרינטי הוא שאף שמדובר במשורר שפירסם מניפסט ספרותי, הם עוסקים בטיפוגרפיה. מבחינה זו הפוטוריסטים היו הראשונים שהבינו את חשיבותה של הטיפוגרפיה בהעברת מסר, עניין שנלמד כיום בבתי הספר לעיצוב כבר בשנת הלימודים הראשונה. בנוסף עסקו גם בסוג הדף, בצבע ובמשקל שלו, כמי שמשלימים את חווית הקריאה, ובפורמט הספר. כדוגמה הביא סונולי ספרים שהפורמט שלהם גדול בכוונה, בכדי שלא יתאימו לארון המדפים הסטנדרטי, עם דפים מתקפלים בצורות ובגדלים שונים שיוצאים מהספר ומתייחסים למרחב ולחלל בצורה חדשנית לזמנם.

סונולי, בן 47, בוגר בית הספר הגבוה לאמנויות של אורבינו, הוא מעצב גרפי שמתמחה בעיצוב בעבור מוסדות תרבות, תערוכות והוצאות לאור. עבודותיו זכו בפרסים רבים והוא הציג בתערוכות רבות ברחבי העולם. הוא גר ברימיני, בצפון מזרח איטליה, ומלמד בוונציה ובאורבינו טיפוגרפיה ועיצוב נסיוני של ספרים.

את העניין שלו בפוטוריזם הוא מסביר ברצון להתחקות אחר שורשיו. “אני מלמד תמיד את הסטודנטים שלי שהעתיד שלנו נמצא בעבר; אנחנו אולי לא יודעים מה יהיה בעתיד אבל יכולים לדעת מה היה בעבר. כדי להבין מה קורה היום אני קודם כל צריך שתהיה לי הבנה עמוקה של ההיסטוריה”.

לא מדכא לחשוב שהכל כבר נעשה, ועל הכל כבר חשבו לפני 100 שנה, ואולי הרבה יותר טוב?

“סביר להניח שזה נכון, אבל הזמנים משתנים ורוח הזמן משתנה. יש נושאים חדשים לעסוק בהם, וטכנולוגיה חדשה שמאפשרת דברים חדשים. החוכמה היא לתת את הפרשנות שלך. אני מכיר הרבה מעצבים שקראו את אותם הספרים ושמשתמשים באותם המקורות, אבל התוצרים שלהם שונים, כי אנחנו שונים. אני רוצה להבין את ההיסטוריה של המקום שבו אני חי ולדעת מה קרה לפני. סביר להניח שאני בר מזל כי אני איטלקי ויש לי היסטוריה עשירה מבחינה זו. עם זאת, הידיעה שלפני 100 שנים חיו אנשים חכמים ממני אכן קצת מתסכלת, אבל זה דוחף אותי לנסות ולהגיע לתוצאות טובות יותר”.

האם הפוטוריזם התייחס לטיפוגרפיה כאל צורת אמנות או כעיצוב?

“אפשר לומר שלא רק הפוטוריזם, אלא כל תנועות האוונגרד של ראשית המאה ה-20, הקונסטרוקטיוויזם והדאדאיזם – המציאו את הרעיון המודרני של עיצוב, למרות שהם היו משוררים. עד אז משוררים כתבו בכתב ידם את השיר, שלחו למוציא לאור והמעצב היה משתמש בפונט שהמוציא לאור בחר. אבל המשוררים האלה ביקשו לשלוט בקומפוזיציה הטיפוגרפית כי הם הזדקקו לאמצעי נוסף להעביר את המסר שלהם. המלים לבדן לא הספיקו. מחשבה כתובה בפונט קלאסי לא הספיקה. הם היו זקוקים לדרך אחרת, להראות שהמחשבה היתה חזקה יותר, והטכנולוגיה שירתה אותם מבחינה זו. לפני כן זה לא עניין אותם. מצאתי סקיצה של שיר של מרינטי שהוא קיבל מהמוציא לאור וסימן עליה תיקונים, ממש כמו מעצב. הוא היה מעורב בקומפוזיציה מבלי שלמד עיצוב או אמנות”.

מאין באה ההשראה שלך לעיצוב?

“אני לא חושב על פוטוריזם כשאני מעצב, אבל ברור שמשהו מזה נשאר במוח שלי. בעבורי זו דרך להבין את ההיסטוריה של איטליה ושל טריאסטה, עיר הולדתי, וכמובן גם של העיצוב העכשווי. בשבילי הפוטוריזם הוא הבסיס, ועליו אני מוסיף שכבות של ניסיון. בעיצוב, חשוב שיהיו לך שורשים חזקים ועמוקים. ממש כמו עץ”.