כל מה שחשוב ויפה

סיכום תערוכות סוף השנה 2009

יואב אדמוני, "Deserting Oneself". מאחור: "As It Is" של ארי טלברג (שתי העבודות מתערוכת הגמר של המחלקה לעיצוב קרמיקה וזכוכית בבצלאל). תצלום: שי הלוי

– – –

רציתי לפרסם את הפוסט הזה בשבוע שעבר, שנה בדיוק אחר הפוסט הזה, סיכום תערוכות סוף השנה 2008. אבל, הרצח בבר נוער, שאני עדין לא לגמרי מעכל אותו, שיבש לי קצת את התוכניות. הרצח הנורא הזה עוד ממשיך ללוות אותי במחשבות והרהורים, כמו גם הדיון בארונות ובאאוטינג, ואני מניח שחלק מזה יבוא לידי ביטוי בעתיד גם פה בבלוג.

– – – – – – – – –

אתחיל מספירת מלאי: ביקרתי השנה בשמונה תערוכות בוגרים, לפי הסדר הבא: מכון אבני, בצלאל, ויצו חיפה, שנקר, מכון טכנולוגי חולון, המכון לאומנויות במכללת תל חי, מכללת גורן בעמק יזרעאל וסמינר הקיבוצים. בניגוד לשנה שעברה החלטתי לוותר על התערוכות של חשיפה ותלתן, ואני עדין מקווה להספיק את אלו של מנשר והדסה.

אם בשנה שעברה קצת חששתי מהעומס, השנה כבר ידעתי לקראת מה אני הולך. לא היה פשוט, אפילו מתיש, אבל אני חושב שבסך הכל עמדתי בזה בכבוד. בניגוד לשנה שעברה, כתבתי באונליין על שש התערוכות הראשונות בבלוג שפתחתי בעכבר אונליין, כל מחלקה קיבלה פוסט משלה, והעליתי לא מעט תמונות לפליקר שלי. הדבר איפשר לי להתייחס לכל מחלקה באופן שווה. בפרינט הופיעו שתי התייחסויות. האחת – פרויקט הבוגרים המצטיינים של מחלקות התקשורת החזותית, והשנייה – סיכום כללי של התערוכות.

המחשבה שהחלה לעלות כבר בשנה שעברה, ורק התחזקה השנה, היא שהקונספט של תערוכות סוף שנה קצת פשט את הרגל ומיצה את עצמו. אלפי עבודות, קומות, מחלקות, אוביקטים, סרטים – קשה עד בלתי אפשרי לעבור על הכל כמו שצריך. מה שמביא אותי אל השאלה – את מי זה משרת? כתבתי על זה קצת בסיכום התערוכות שפורסם בשבוע שעבר. האם התערוכות מיועדות לסטודנטים, סוג של סגירת מעגל? למעסיקים פוטנציאליים? האם הן מיועדות להורים של הסטודנטים, שיראו על מה הם הוציאו כל כך הרבה כסף ויוכלו להתגאות בילדים? האם לראשי המחלקות ולהנהלת המוסד שיוכלו להשוויץ למי יש יותר גדול? האם אין דרך חכמה יותר להציג את העבודות, משהו שיהיה יותר אפקטיבי? ומי אם לא אנשים שעוסקים בעיצוב שיכולים לחשוב על דרך כזו.

מחשבה נוספת: את מי משרתת הכתיבה שלי על התערוכות, ככתב העיצוב של גלריה בעיתון הארץ. מה היה קורה אם לא הייתה מופיעה שום התייחסות? האם גם ההתייחסות צריכה להיות מסוג אחר? האם החלוקה בין האונליין לאופליין הייתה נכונה?

דוגמה לחשיבה מסוג קצת שונה ניתן היה למצוא בתערוכת הבוגרים של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל בקומה 8. בשטח לא גדול במיוחד הוצג אוסף של פרויקטים מכמה דיסציפלינות: שולחן עם ספרים מאויירים לצד מיצב אינטראקטיבי, עיצוב פונט לצד סרטוני אנימציה. היה ברור שיש כאן אוצרות, שיש התייחסות למושג "תערוכה", ושלא מדובר באוסף מקרי של עבודות . היו לא מעט תערוכות בוגרים, גם בבצלאל, שנראו כאילו העבודות נשארו בחלל מההגשה ושכל סטודנט השתלט על פינה שהייתה פנויה במקרה. לא מכבד את הסטודנטים, לא את העבודות, ולא את המוסד.

דוגמה יוצא דופן אחרת מסוג אחר אפשר היה למצוא בתערוכת הבוגרים של המחלקה לעיצוב תעשייתי בשנקר. הקירות כולם כוסו בקרטונים והיה פשוט כיף להסתובב שם. לא היה עומס, הייתה חלוקה ברורה בין פרוייקטי הגמר שהוצגו בכיתות לבין פרוייקטים משנים קודמות שהוצגו בחלל המבואה, וגם פה ניכר היה שיש מחשבה על תערוכה.

ואם לחזור למשהו שכתבתי בשנה שעברה. האינטראקטיב. פה במיוחד דרושה חשיבה מהתחלה איך מציגים פרויקטים אינטראקטיביים. כל המסכים שעוברים בדרך – זה לא מספיק. היו לא מעט פרויקטים מורכבים ומעניינים שאם לא היה עומד לי סטודנט או ראש מחלקה שמסבירים, לא היה סיכוי שאתעכב ליד, כל שכן שאבין את המורכבות של כל פרויקט.

גם השנה התלהבתי והתרשמתי מאד מתערוכת הבוגרים של המחלקה לעיצוב קרמי וזכוכית בבצלאל. וכמו שכבר כתבתי בכתבה שפורסמה בשבוע שעבר – קשה להסביר מדוע דווקא מחלקה זו, הנחבאת אל הכלים בדרך כלל, הציגה זו השנה השנייה ברציפות תערוכת בוגרים שהייתה בעיני המרשימה, המקורית והמרגשת מבין כל תערוכות הגמר של בתי הספר לעיצוב בישראל. לא הייתי בטוח האם ההתלהבות שלי אינה נובעת מכך שאין למחלקה לעיצוב קרמי בבצלאל – או למחלקה לעיצוב טקסטיל בשנקר, שגם היא הציגה תערוכה מפתיעה – שום מקבילה במוסדות לימוד אחרים בארץ. אולי זה משום שהתחום כאן הוא לא רק עיצוב אלא גם נושק לאמנות? אולי משום שהשליטה בטכניקה מרשימה כל כך? או אולי משום שעייפנו מלראות כיסאות של תלמידי עיצוב תעשייתי וכרזות של סטודנטים לתקשורת חזותית?

נדמה כי מעבר להישגים הטכניים, יתרונה של תערוכת המחלקה לקרמיקה וזכוכית בבצלאל הוא בכך שהיא מקיימת את ההבטחה הבסיסית שטמונה במושג "תערוכה". לא מדובר באוסף מקרי של עבודות בוגרים שהונחו כלאחר יד זו לצד זו, וניכר שהושקעה מחשבה באוצרות: מה להציב, היכן, מה רואה המבקר כשהוא נכנס לחלל, איזה חלל מתאים לכל עבודה. נכון שיש למחלקה לוקסוס מסוים, מכיוון שעליה להציג רק 17 בוגרים בחלל רחב ידיים, ועדיין ההישג אינו מובן ברור מאליו.

אני עובר שוב על מה שכתבתי בסיכום השנה שעברה, וחייב לציין שחל שיפור בטקסטים המלווים, אם כי עדין לא מספיק. די לעילגות, והאשמה כמובן רק בסגל האקדמי. בהמשך לכך, אם להתייחס לסעיף האני ואני ואני, די היה לבקר בתקשורת חזותית בשנקר על מנת לראות שאפשר לעשות פרויקטים אישיים, למשל על יציאה מהארון או על חזרה בשאלה, ועדין להגיד משהו מעבר לפן האישי.

ככלל היה מעניין לראות את השינוי במחלקות לתקשורת חזותית בבצלאל ובשנקר, שאם פעם היו מאוד שונות אחת מהשנייה, השתנו בהן קצת הדגשים מאז שעדי שטרן הפך להיות ראש המחלקה בבצלאל ואיציק רנרט בשנקר. אם פעם היינו רואים רק תדמיות בשנקר, השנה כבר היו הרבה יותר פרויקטים שעסקו בנושאים אישיים וחברתיים, ובמדיומים שונים. ואם פעם היו בבצלאל רק סיפורים אישיים ואמנותיים, השנה היו יותר תדמיות, פרסום ונושאים חברתיים. בהקשר זה מעניין יהיה לראות מה יקרה בחולון כשיוכרז על שמו של המחליף לאיתן ברטל שסיים את הקדנציה שלו השנה כראש המחלקה.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

15 תגובות על הכתבה

  1. יונתן

    לפני שלוש שנים, בעקבות ביקור בתערוכת בוגרי המדרשה לאמנות בית ברל וכתיבה עליה, החלטתי שלעולם לא אכתוב יותר על תערוכות בוגרים, ומאז אני מפר את ההחלטה הזו מדי פעם בתנאים שונים.
    הסיבה המרכזית להחלטה להפסיק לכתוב הייתה ההרגשה שבלתי אפשרי לכתוב על תערוכות כאלו, עם עשרות בוגרים שכל אחד שונה בתכלית. כתיבה על תערוכת בוגרים היא כתיבה על עשרות תערוכות יחיד – הספק של שנה בימים רגילים. אף אחד לא יוצא טוב מהסיפור הזה – לא המבקר שיכול לספק רק טעימות ולעולם יפספס חלקים ניכרים, לא המבוקר שיקבל משפט אחד של התייחסות, אם בכלל, ולא הקורא, שיכול לקבל מקסימום התרשמות כללית ושטחית.
    מעבר לכך, אני חושב שהבאז סביב תערוכות בוגרים עבר כבר מזמן את גבול הטעם הטוב. תכלס מדובר על איקס חובות לימודיות-אקדמיות שהושלמו ב-וואי זמן, ובפעמים רבות אין בין זה ובין התפתחות של אמן דבר וחצי דבר. בתי ספר עושים מזה סיפור, מסיעים עיתונאים ומחלקים קטלוגים מושקעים בגלל הפוטנציאל לחשיפה תקשורתית וכל מה שכרוך בכל, אבל עם כל הכבוד לצרכים השיווקיים של בתי הספר, אני לא חושב שמבקרי אמנות צריכים דווח לקהל על כל תזוזה במצב שיעורי הבית של התלמידים.

    יחד עם זאת, כפי שכתבתי, מאז שהחלטתי להפסיק אני לא מפסיק להפר את ההחלטה, אך עושה זאת תחת סייג אחד והוא: אני כותב על תערוכה רק במקרים בהם משהו ספציפי שתפס אותי. זו יכולה להיות עבודה אחת של בוגר או בוגרת, וזו יכולה להיות תופעה חדשה, אמנותית, תרבותית או אקדמית, שמושכת את תשומת הלב. בכל מקרה זה צריך להיות משהו שמצדיק מאמר ומאפשר להתייחס אליו ברצינות הראוייה.

  2. כנרת

    סקירה נהדרת, יובל.

    תערוכות הבוגרים לא נועדו לכתב העיצוב והאמנות שנאלץ להסתובב בין כולן. (בבצלאל יש כבר מזגן? התייבשתי שם פעם).

    הלוואי שבתחומים אחרים היו תערוכות בוגרים. זאת סגירת מעגל, זאת הדגמת יכולות של בית הספר והמרצים שלו. אני חושבת שזה ממש לא מיועד למעסיקים פוטנציאליים, למרות שפעמיים יצרתי קשר עם בוגרים מבצלאל ומויטאל שאת עבודותיהם ראיתי בתערוכות הגמר. אבל אני מניחה שזה די נדיר.

    נכון שכדאי לאצור את זה טוב יותר, אבל אני חושבת שזה מאורע אישי, בית ספרי, וקהילתי חשוב.

    ואתה, תפרפר כל שנה. לא הכל מילאנו. (תודה שאתה נהנה, תודה).

  3. יותם

    ד"א,
    לא יודע לגבי מוסדות אחרים ומחלקות אחרות, אבל גם שנקר וגם בצלאל הבינו שהיום הכל גם צריך להיות ברשת, והקימו גלריה מקוונת של כל עבודות הבוגרים

    http://www.shenkar.ac.il/galleries/main.aspx?PageId=151&catid=6&maincat=1&dp=7&mc=49
    http://www.bezalel.ac.il/academics/bachelor_degree/viscom/finalProgects/

    שימושי במיוחד גם למי שלא יכל להגיע לתערוכות השנה
    (בבצלאל מעבירים שמות ברשימה מימין למטה(

  4. גלית חתן

    תמיד אני אומרת לעצמי שאלך ובסוף זה לא יוצא. בכל אופן (1) חבל ששמת רק תמונה אחת, ו(2) אהבתי את העבודה שמוצגת שם

  5. נוטוב

    טוב שיש מישהו שמבין בתחום שמסקר את התערוכות הללו. אני מסכים עם רב ההערות. אבל עם חלק לא.

    כנרת:

    "תערוכות הבוגרים לא נועדו לכתב העיצוב והאמנות שנאלץ להסתובב בין כולן. "

    אמן!

    "את מי זה משרת?"

    את כולם.

    זה מתחיל מזה שתערוכת סוף השנה היא מסורת. היא האור בקצה המנהרה שיש לשאוף אליו. היא המקל והגזר עבור הסטודנט והאקדמיה. היא המקום בו ההורים יכולם לראות קצת מהעולם שבנם/ביתם חיה בו ב4 שנים האחרונות. והיא מהווה נקודת זמן מרכזית בה יש בכלל מה לראות במוסדות הללו (כי אם תבוא למוסדות הללו סתם – סביר שלא תבין מה עושים שם) – ושם המוסד מציג את יכולת בוגריו (ואת יכולתו, כמובן(

    והוא גם מיועד לתקשורת. כמובן. ברור שיש לו משמעות שיווקית. זה מטופש לחשוב שלא. הוא מיועד גם לחשוף את הסטודנטים ל"עולם בחוץ"- זה לא סותר. אחד מקיים את השני.

    "שהקונספט של תערוכות סוף שנה קצת פשט את הרגל ומיצה את עצמו."

    זה כמובן תלוי באיך אתה מתייחס לתערוכה. אם אתה מתייחס לתערוכה כאירוע גלרייאני שצריך לסקר לעיתון בצורה ארוזה ואלגנטית – הוא לא פשט את הרגל, כי מראש לא היתה שם רגל לפשוט. תערוכות סוף השנה מעולם לא היו אחידות – לא בסוגי העבודות, לא ברמת העבודות, ולא בשום פארמטר אוצרותי כל
    שהוא מתוקף היותם תערוכות סוף שנה של בוגרים במוסד אקדמי.

    ההתייחסות שלך לתערוכת סוף השנה כברדק מבולגן שלא ניתן להשתלט עליו – היא התייחסות שנובעת מזווית הראיה שלך – שהיא נכונה עבור סוג מסויים של אירועים אמנותיים – שתערוכות סוף השנה באקדמיות אינם. הם לא יכולים להיות.

    התערוכות לא קיימות בשבילך – המבקר שרוצה לסקר גלובאלית. אתה נמצא מאוד נמוך בסדר העדיפויות. וטוב שכך. לדעתי, אם התערוכות הלו היו עוברות אוצרות קפדנית ברמה שאתה אולי רוצה – זה היה פוגע בהם – וזה ברור לי במיוחד בהתחשב בשני הדוגמאות החיוביות שננתת למחלקות בבצלאל:

    קירמיקה: 17 עבודות שמהם לא ניתן להבין כמעט כלום על תחומי הפעילות של המחלקה הזו.

    ותקש"ח. אוי. תקש"ח.

    אוצרות קפדנית ובעלת יד מכוונת ברורה יכולה לגרום יותר נזק ממה שנראה לך במבט ראשון: זאת מכיוון שלאוצרים יש העדפות – לפעמים מוצדקות ולפעמים לא.

    וטיפוגרף נוטה להעדיף טיפוגרפיה

    אתה מרוצה מהאוצרות של תקש"ח בבצלאל? אני חושב שהאוצרות שם היתה שערורייתית. לדעתי היא פגעה בסטודנטים – שלחלקם עבודות שהינם יוצאות דופן בכל קנה מידה. אם אני הייתי סטודנט במסלול ברודקאסט, למשל, הייתי שוקל לא להציג בכלל בתערוכה הזו. ואני לא מדבר על הצגת עבודות בינוניות באופן פחות בולט מעבודות מצטיינות –

    ראה את העבודה הזו למשל:

    או את זו:

    או את זו:

    העבודות הללו נקברו במקומות שרב האנשים לא הגיעו אליהם בכלל. וחלק מהעבודות הללו יותר מעניינות, לדעתי, מכל העבודות שהוצגו בחלל המרכזי של המחלקה הזו גם יחד.

    (האינטרנט, דרך אגב, הוא סיבה נהדרת נוספת לכך שהתערוכות הללו פחות מלהיבות מבעבר – אנחנו פשוט חשופים להרבה יותר עושר קריאטיבי מבעבר, אבל זו רק הערת אגב(

    אבל נחזור לענייננו- אל תטעה – אני לא טוען שאוצרות היא דבר רע. אוצרות היא דבר הכרחי – אני טוען שאוצרות צריך לעשות בצורה שמשרתת את המטרות של התערוכה ("מטרות" – ברבים) – ובצורה מאוזנת וחכמה.

    בתקש"ח זה *לא* היה המצב לדעתי מכיוון שהושם דגש על תחומים מאוד מסויימים (מאיזה תחום בתקש"ח אתה מגיע? אה..). ובקרמיקה – נו טוב, אני שמח שאתה נהנת – הרשה לי להטיל ספק בכך שהתערוכה הזו מהוות תצוגה טובה של אופי המחלקה הזו.

  6. יובל

    מעבר לתודה על כל התגובות, כמה תובנות והערות בכל זאת

    כנרת – ברור שאני נהנה מזה, ואני מקווה שזה גם עובר בטקסטים שלי. אם זה היה סבל הייתי חושב פעמיים אם אני במקום הנכון

    גלית – יש המון תמונות בפליקר שלי

    נוטוב – ברור שזה יכול לשרת את כולם, אבל גם מסורת צריך לבחון, האם היא עדין רלבנטית. יכול להיות כמובן שהתשובה חיובית, אבל צריך לבחון. נכון שהתערוכה לא מיועדת לכתב העיצוב, אבל בואו לא ניתמם – יש חשיבות גדולה למי מסקר, ואיפה. לא קשור אלי באופן אישי אלא לאכסנייה. איפה עוד אתה יכול למצוא כזה סיקור של תחום העיצוב. אם יש דבר שלמדתי בשנה וחצי האחרונות זה את החשיבות של יחסי ציבור לאקדמיות, למעצבים, לתערוכות. אתה לא מאמין כמה הם משקיעים בזה. לא פעם נדמה לי שאם לא כתבו על זה בעיתון אז כאילו זה לא קרה.

    לגבי האוצרות – לא השתכנעתי. אני מאמין שיש טוב, ויש טוב יותר ויש רע ויש בינוני. אחרת לא הייתה הצדקה לתפקיד שלי. אי אפשר להגיד שהכל בסדר, ושכולם טובים, ושכל הבוגרים סבבה. צריך להחליט מה מציגים, איך ואיפה. ומישהו צריך לעשות את זה, בתקווה שהמישהו הזה יודע מה הוא עושה. תשובות ששמעתי מראשי מחלקות, ולא משנה איפה, שזו התערוכה של הסטודנטים והם החליטו לא מקובלות עלי.
    ולגבי האוצרות של תקש"ח בבצלאל – דיברתי על קומה 8, לא על כל התערוכה. ושוב ציינתי שחייבים למצוא דרך להציג אינטראקטיב או ברודקאסט לצורך העניין.

    לגבי קרמיקה אשמח אם תפרט, לא הבנתי. ולגבי טיפוגרפיה – טוב, לפחות בזה אנחנו מסכימים.

    תודה שוב בכל אופן על התגובה

  7. אלמה

    האם כשאתם מדברים על אוצרות, אתם מדברים על סינון של חלק מהעבודות או סידור העבודות בצורה מסוימת?

    שכן, אם מדובר בסינון בוגרים (אחד הדברים האכזריים ביותר שניתן לעשות לאחר כל שנות הלימוד הללו) אאלץ לחלוק עליכם.

  8. יובל

    בואי אספר לך משהו – יש לא מעט מחלקות שלא כל הבוגרים הציגו בהן. אבל לא לזה אני מתכוון, למרות שזה לגיטימי בעיני. אם סטודנט לא עמד בכל הדרישות של פרויקט הגמר הוא צריך לשאת בתוצאות

    יש הרבה אפשרויות שאפשר לחשוב עליהן. אולי לרכז את כל הפרוייקטים סביב נושא אחד, שיהיה כמובן מספיק רחב. אולי לרכז עבודות לפי מדיות – איור, פרסום ותדמית, או מוצרי צריכה המוניים וציוד רפואי. כמעט בכל תערוכה היה אפשר לסדר את העבודות בצורה אחרת שגם תגיד משהו על התחום, על המוסד, על המחלקה, ולא רק על הסטודנט

  9. רוני

    הוא חשוב מפני שאנשים קוראים אותו, וחושבים על זה, מדברים על זה. חברה טובה שלי הלכה בעקבות הכתבה שלך לבצלאל ואפילו קנתה איזו עבודה מסטודנטית. גם אני עדיין מנסה לתפוס את זו שעשתה שם שעון ברייל לעיוורים כדי לקנות לעצמי אחד.

    האוצרות בבצלאל היתה כל כך קשה לי, וגם המערכת המורכבת להתמצאות בשטח לא עזרה.

    אבל הנה הדוגמה הכי חשובה למה חשוב לסקר: אתה הסתובבת עם ראש המחלקה בקרמיקה וזכוכית וחזרת עם תובנות. אני אהבתי עבודות אחרות, אבל בעקבות קריאת הכתבה, חל שינוי מסוים בעמדות שלי. הבנתי שאני חיפשתי אסתטיקה, ולא התייחסתי לעומק של עשייה. האמת היא שלא היה לי שום סיכוי להבין אותה בלי הכתבות שלך.

    בעניין הזה האמירה הכי חשובה כאן בעיני היא בנושא הטקסטים המלווים, שנראים לעתים קרובות כמו נסיון לכתוב לפנינת הקומוניקט המפורסמת. טקסטים סתומים, סתמיים. אחרי זמן מה פשוט מפסיקים לקרוא, כי זה כל כך חסר תוחלת.

    העובדה שסגל המוסדות ודאי עוקב אחר הסיקור מבטיחה שהנושאים שהעלית – האוצרות, הטקסטים, אופן התצוגה – יידונו במקומות האלה. יחשבו עליהם שוב. כי מה לעשות, חשוב להם להיראות טוב בגלריה. מי שירוויח מזה יותר מכל אלו הסטודנטים.

    (לא ייאמן שאחרי שדיברנו על זה כל כך הרבה עוד היה לי מה להגיד כאן.)

  10. נוטוב

    אתחיל בסוף:

    קרמיקה, לדעתי, היתה אצורה באופן מוצלח מאוד כתערוכה בגלריה, אבל היתה תערוכת סוף שנה רעה מאוד. היא לקתה במה שקריטי שיהיה בתערוכה מהסוג הזה: מבחר.

    הרושם שאני קיבלתי לגבי קרמיקה הוא שהדגש במחלקה הוא אמנותי ולא פונקציונאלי – ושאת היכולות הטכניות הם מקבלים בצורה פלאית ללא תהליך לימוד. אם לא הייתי מכיר את המחלקה הזאת מתערוכות קודמות הייתי חושב שהם גרורה מוצלחת טכנית של המחלקה לאמנות.

    באופן אישי – אני השתעממתי השנה בקרמיקה. היו שם אולי שלוש עבודות שעניינו אותי – וזה חבל כי בעבר היה הרבה יותר בשר בתערוכות של המחלקה הזו. לדוגמה, לא היו כמעט עבודות *עיצוב* קרמי בכלל (ז"א מסלול "עיצוב המוצר" בקרמיקה), אולי שלושה עבודות, ומעט מאוד עבודות זכוכית.

    אני כן מסכים שמה שהיה מעניין שם – היה *מאוד* מעניין. אבל כשיש לך 17 עבודות – אתה מצמצם מאוד את הטווח.

    "ברור שזה יכול לשרת את כולם, אבל גם מסורת צריך לבחון, האם היא עדין רלבנטית. "

    בהחלט. השאלה היא האם, כשאתה שואל "האם היא רלוונטית" אתה מתכוון "האם היא רלוונטית *לי*"

    ,
    "אני מאמין שיש טוב, ויש טוב יותר ויש רע ויש בינוני."

    מה הקשר בין המשפט הזה לבין מה שכתבתי?

    . אנחנו מסכימים ב100% פה וזה בכלל לא עניין של אמונה – זו עובדה. הסיבה שהתייחסתי לתקש"ח היתה שהיה שם כישלון השנה – בדיוק בפראמטר הזה.

    "אם יש דבר שלמדתי בשנה וחצי האחרונות זה את החשיבות של יחסי ציבור לאקדמיות, למעצבים, לתערוכות. "

    ברור. אני לא מבין גם איך זה מתקשר למה שכתבתי.

    אמרתי את זה קודם. אני מסכים עם רב מה שאמרת, רק הטרידה אותה הראיה הדיכוטומית כאילו צריך להחליט על מטרה ספציפית לתערוכה. לי יש פרספקטיבה אחרת לגבי הדברים שאתה מצאת כחיוביים בתערוכה של בצלאל.

    " אי אפשר להגיד שהכל בסדר, ושכולם טובים, ושכל הבוגרים סבבה. צריך להחליט מה מציגים, איך ואיפה"

    ואני ממש לא מבין מאיפה נראה לך שזה מה שאני רוצה שתעשה. הייתי עד כדי כך לא מובן? מה בהודעה שלי גרם לך לחשוב שאני חושב שאתה צריך לכתוב ש"כל הבוגרים סבבה" .

    לא כל הבוגרים סבבה. יש ויש. בתערוכת סוף שנה – תפקיד בסיסי של האוצר הוא לבחור להדגיש את הטוב ולהצניע את הרע בצורה שמשרתת את *קהלי* היעד של התערוכה. זה נראה לי מובן מאליו.

    ורק שיהיה ברור – לא היתה תערוכה אחת בבצלאל השנה שהיתה אצורה ברמה טובה, לדעתי, ברמת תמהיל העבודות והעמדה עצמה. לא תקש"ח , לא קרמיקה, לא עיצוב תעשייתי (שרמת העבודות בה השנה היתה הטובה ביותר מזה שנים – אבל היה קשה לזהות את זה בשטח), על אנימציה אין בכלל מה לדבר (שם קברו סרטים מדהימים בתוך לופ של שעתיים וחצי עם סרטי וידאו וסרטי אנימציה שלא היו צריכים לעבור בכלל)- ואומנות בבצלאל… זו מחלקה שלא אזיל דמעה אם יסגרו מחר, בכל מקרה.

    "ציינתי שחייבים למצוא דרך להציג אינטראקטיב או ברודקאסט לצורך העניין."

    מסכים, כמובן – בו נתחיל מזה שצריך להיות תחום בצורה ברורה איפה העבודות הללו בכלל נמצאות. מה שלא התקיים השנה.

    "תשובות ששמעתי מראשי מחלקות, ולא משנה איפה, שזו התערוכה של הסטודנטים והם החליטו לא מקובלות עלי."

    אני מסכים עם החצי הראשון, לא עם החצי השני.

    התערוכה היא של הסטודנטים, כן. אבל הם בהחלט לא צריכים לקבל החלטות אוצרותיות. אני לא מכיר בכלל אופציה שסטודנטים יקבלו החלטות אוצרות. זו נשמע לי כמו בריחה מאחריות של ראש המחלקה שאמר לך את זה .

  11. יובל

    גם לרוני, וגם נוטוב – שאני חושב שבסופו של דבר אנחנו יותר מסכימים מלא מסכימים. ענין קטן אחד לפני שאני מגיב – לא כל דבר שציינתי הוא קונטרה למה שאמרת, אלא בא לחזק את הטיעון שלי. למשל, אני לא טוען שאמרת שכל הבוגרים סבבה. אני מקווה שזה יותר מובן

    מעניין מה שאתה אומר לגבי המבחר בקרמיקה, והטשטוש בין אמנות לעיצוב, אחד הדברים שבכל העולם מתעסקים בו. השאלה לדעתי האם תערוכת בוגרים, ואקדמיה, צריכה להכין את הבוגרים ל"חיים האמיתיים" ןלעבודה, או שהיא אמורה לתת להם להתנסות גם בדברים שהם לא פונקציונליים ואין להם מטרה פרקטית. יש כמובן הרבה גישות.

    אני לרגע לא שואל האם תערוכות סוף השנה רלוונטיות לי, לא כיובל סער ולא ככתב ומבקר העיצוב. השאלה שאני עדין שואל היא האם התערוכות במתכונתן הנוכחית רלבנטיות לתכנים, לעבודות, לסטודנטים ולמוסדות. האם הדרך שזה הן מוצגות רלבנטית. אני חושב שלא כל כך. אבל בהמשך לכך – בוא לא ניתמם. בוודאי שהתערוכות צריכות להיות רלבנטיות לתקשורת, כי בלי סיקור שלהן מוסדות הלימוד מאבדות חלק מההצדקה של התערוכה.

    ומסכים עם המשפט האחרון שלך.

    ושוב תודה, זה לא ברור מאליו התגובות הארוכות שלך

  12. נוטוב

    אין לי שום בעיה עם הטשטוש בין אמנות ועיצוב כשהוא באמת אומר משהו מעניין, ובקרמיקה ברור שנאמרים דברים מעניינים ובעלי ערך.

    (זאת למרות שהנטיה האישית שלי היא לכיוון הפונקציונאלי)

    הבעיה בקרמיקה השנה איננה שיש מינון גבוה לצד אמנותי דיס-פונקציונאלי בתערוכה – הבעיה היא שבמחלקה עצמה יש הרבה יותר גיוון תוכני ברמה גבוהה שאיננו נראה בתערוכת סוף השנה. זאת תוצאה של ההחלטה להציג עבודות גמר בלבד במחלקה שיש לה 17 בוגרים ללא עבודות אחרות – לא תוצאה של התמקדות אוצרותית ב"אמנות".

    אם היו 17 מוצרים פונקציונאלים מוגשים כפרוייקטי גמר בקרמיקה – זה מה שהיית רואה בתערוכה הזו. וגם זה היה רע, לדעתי.

    אם יש לך 100 בוגרים – ברור שיהיה מבחר – והמבקר יקבל תחושה טובה לגבי אופי המחלקה – התכנים, התהליכים, והיכולות שנרכשות בה במשך תקופת הלימודים. מה שבתצוגה של עיצוב תעשייתי, למרות מגרעותיה, היה ברור לגמרי – מכייוון שהוצגו שם עבודות משנים קודמות. בפרמטר הזה קרמיקה נכשלה השנה. אי אפשר להבין בכלל מה המחלקה הזאת עושה. אתה מקבל הרגשה טובה מזה שראית תערוכה מצויינת – בהחלט, אבל לא תלמד הרבה על המקום עצמו. זה נהדר כשזה קורה בתוצוגה בגלריה – וזה רע מאוד שזה קורה בתצוגה של מוסד לימוד.

    לזה התכוונתי כשכתבתי "הרשה לי להטיל ספק בכך שהתערוכה הזו מהוות תצוגה טובה של אופי המחלקה הזו".

    "השאלה שאני עדין שואל היא האם התערוכות במתכונתן הנוכחית רלבנטיות לתכנים, לעבודות, לסטודנטים ולמוסדות. האם הדרך שזה הן מוצגות רלבנטית. אני חושב שלא כל כך."

    על זה אנחנו בהחלט מסכימים. צריך למצוא דרכים טובות יותר. אבל את הבעיה הזו לא נפתור בדיון הזה.

    היה חשוב לי להבהיר שלדעתי הבעיה הזו איננה תוצאה של הגדרת מטרות או קהל יעד – הגדרות כאילו עלולות לגרום יותר נזק מתועלת (שוב: קרמיקה, מסלול ברודקאסט בתקש"ח). הבעיות האמיתיות נובעת מסיבות טכניות, מנהלתיות, לוגיסטיות, ארכיטקטוניות ואחרות – חלקם ניתן לפתור וחלקם לא.

    וכמובן – הרשת עצמה שבמוסדות עצמם לא יודעים להשתמש בצורה יעילה. החשיפה ברשת באה מאנשים כמוך ומהסטודנטים שמבינים את המדיום הזה – הגלריות המקוונות באתרי האקדמיות השונים הם בדיחה עצובה.

    "
    ושוב תודה, זה לא ברור מאליו התגובות הארוכות שלך "

    וזה בכלל לא ברור מאליו שיש מקום ברשת שניתן בכלל לנהל את הדיון הזה. תודה לך.

  13. יובל

    זה אכן לא ברור מאליו, וזה אחד מהדברים שמשמחים אותי, הפינה הזו שאני נמצא בה
    ותודה…

  14. יעל

    לא לגמרי ברור לי איך המחלקה לתקשורת חזותית בחולון לא מוזכרת בכתבה.
    אני חייבת לציין שהגעתי מאוד סקפטית לתערוכה בחולון. כשיצאתי ממנה, לא הצלחתי לעצור את ההתרגשות. הייתה שם אווירה אחרת, רוח מרעננת וחדשה שלא הרגשתי באף תערוכה (לא בבצלאל המיושנת וגם לא בשנקר). קורה שם משהו חדש, מרענן וצעיר. הסטודנטים הצליחו להפתיע בלט מעט מן העבודות. מסלול המדיה שם כנראה ממש מוצלח, והסרטונים הצליחו לרגש ולהפתיע אותי.

    מחלקת יחסי הציבור של המכון כנראה לא טובה. המחלקה לתקשורת חזותית דווקא ממש כן!

    באמת מעניין מה יקרה למחלקה אחרי איתן.

  15. יובל

    אם תשימי לב התייחסתי בפוסט בעיקר למה זה תערוכהת בוגרים, לאופני התצוגה, ופחות לרמת העבודות. מבחינה זו התערוכה בחולון הייתה ממש לא טובה, לא עשתה חשק להישאר שם, מה שלא אומר שום דבר כמובן על רמת העבודות. אין לזה שום קשר למחלקת יחסי הציבור של המכון

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden