כל מה שחשוב ויפה

בישראל אדריכל בן 80 הוא גורו, ומעצב גרפי בן 80 הוא גוויה

״בישראל אדריכל בן 80 הוא גורו, ומעצב גרפי בן 80 הוא גוויה״. במלים אלה סיכמה טרי שרויאר, ראש המחלקה לעיצוב תקשורת חזותית בוויצו חיפה, את הבעיה העיקרית שצריכה להטריד את הסטודנטים לעיצוב שמתחילים היום את שנת הלימודים. "בתור ראשי המערכת, עלינו לפעול להעלאת קרנה של הדיסציפלינה, ולא להיתפש רק כנותני שירותים", היא אומרת. "זה לא רק מקצוע, זו דרך חיים".

לא היה פשוט להחליט איך לפתוח את הכתבה שהתפרסמה היום בגלריה, שמסקרת רב-שיח משותף ראשון של ראשי ארבע המחלקות המובילות בארץ לתקשורת חזותית: שרויאר בוויצו חיפה, עדי שטרן בבצלאל, בעז רוסנו במכון הטכנולוגי חולון ואיציק רנרט בשנקר.

הסיבה העיקרית שלא היה פשוט נבעה מכך שנאמרו שם הרבה דברים חשובים ומעניינים, שחרגו לרוב מהדיבור איזו מחלקה יותר טובה והבוגרים של איזה מוסד מוצאים עבודה יותר בקלות. הרבה מלים יפות נאמרו במפגש: חינוך, מוטיבציה, ערכים, שליחות ועוד. אם היה החשש שהמפגש ייהפך לזירת התגוששות בין המשתתפים הוא התבדה מהר מאד, ובסופו של דבר נדמה היה שהדמיון בין ארבע מחלקות רב על השוני.

"לא מעניין אותי ללמד סטודנטים למתג, לשרת אינטרסים של בעלי הון ולמכור", אמר רנרט בהמשך. "זה אמנם חלק מהמקצוע, אבל אני מאמין, אולי בתמימות, שבעיצוב יש שאר רוח והתרגשות. אני מנסה להכין סטודנטים להיענות לאתגרים משתנים. כולנו שותפים להרגשת שליחות, לא רק כלפי הסטודנטים אלא גם כלפי ישראל. אני רוצה שמבית הספר שלי ייצאו אנשי רנסנס, שישנו את השוק במקום להתאים אליו את עצמם".

זו אולי גם תמימות גם מצידי אבל לרגעים חשבתי כמה חבל שאלו רק ראשי מחלקות ולא ראשי ממשלה, ראשי עיריה או שרי חינוך. היה משהו מעורר השראה בדבריהם של הנוכחים, שגרם להאמין שהם באמת מתכוונים למה שהם אומרים, דבר שלכשעצמו לא ברור מאליו. כמו גם הדברים של רנרט שחותמים את הכתבה:

"לא רק ההגדרה של המקצוע חשובה, אלא גם מה עושים אתו. בעיני, עיצוב גרפי ללא מעורבות חברתית, שלא מנסה להסתכל על העולם, הוא רק מקצוע. אנחנו מנסים ליצור מקום שיעודד סקרנות וחיפוש. מאז שאני ראש המחלקה, יש לי הרבה פחות תשובות משהיו לי בעבר. הדעות שלי פחות נחרצות, פחות ברור לי מה נכון ומה לא. אנחנו נמצאים על ציר שבצדו האחד אמנות ובצדו השני תעשייה, פרנסה ומלחמה. מבחינתי לאנשים לא מקוריים, לא יצירתיים, לא סקרנים, שלא רוצים לשנות את העולם – אין סיבה ללמוד עיצוב".

הכתבה המלאה נמצאת פה.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

14 תגובות על הכתבה

  1. אסתי

    האמירה הכי חשובה כאן היא האמירה של רנרט "אני רוצה להוציא מבית הספר שלי אנשי רנסנס"
    ואני מאמין כזה הוא חשוב ביותר כי עיצוב (כמו הרבה מקצועות אחרים, אבל בעיצוב זה באמת בולט) אתה חייב להיות איש רנסנס שמבין ומכיר ויודע בכל התחומים, אחרת לא תוכל להיות מעצב ולא תוכל ליצור. באמת. ולעשות משהו בעל משמעות. באמת.

    אגב, גם בשביל להיות איש מיתוג טוב אתה צריך להיות איש רנסנס. מאוד משמח שבראש המחלקות האלו עומדים אנשים שזו משנתם ויש להם את היכולת להשפיע על דורות של סטודנטים. גם הדרך לסין מתחילה בצעד אחד קטן.

    תודה יובל.

  2. יובל

    זה באמת משמח

  3. מיכל

    הסכמה מלאה עם אסתי

  4. שרון רז

    גם אני מצטרף לאסתי, כתבה מדוייק
    אני רק חולק על הכותרת והאימרה הזו ורוצה לתקן:
    אדריכל בישראל הוא גווייה, לא משנה באיזה גיל
    ברגע שנכנסים לעבוד במשרדים מתחילים לגסוס לאט לאט ואחר כך מתכננים כשמתים, בגיל 80 זה רק אפר

  5. יובל

    אבל עדין רואים יותר אדריכלים פעילים מבוגרים יותר מאשר מעצבים

  6. אסתי

    צריך לעשות אבחנה במקרה האדריכלים.
    ככל שהאדריכל יותר פושע כנגד האנושות וכנגד כדור הארץ ומעלה מפלצות בטון בגודל אל אנושי – ככה הוא יותר נחשב ויותר מכובד, ולא ננקוט בשמות.
    זה הקונספט. קונספט של כיבוש.
    בעיצוב הגרפי יש פחות מקום לדברים האלו, אם כי אצל קרוב המשפחה – הפרסום, ככל שבעלי משרד הפרסום יותר מזנים את מקצועם, יותר יורדים נמוך ובהמי – ככה הם זוכים לשם גדול ולתהילה גדולה יותר.
    ככה זה. חלק מתפיסת המציאות והחברה של היום.

  7. גלית חתן

    אני רוצה שמבית הספר שלי ייצאו אנשי רנסנס

  8. grayscale

    אני חושבת שעצם האמירה של גב' טרי שרויאר נכונה ועצובה, לדעתי חלק מהאשמה נופלת גם על אגודת המעצבים שאולי עושה רבות בנושאים תרבותיים, דיונים והרצאות אך עושה כלום בעניין זכויות סוציאליות, תנאי עבודה ומיצוב אנשי המקצוע בכלל… דרוש פה מעשה גדול וחד משמעי, כמו בכל גוף מקצועי אחר שמעוניין בשינו מהותי

  9. יובל

    ככלל לא כל כך ברור מה עובר על קהילת המעצבים ואגודת המעצבים, אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת

  10. מעצב אחד

    באמת לכתבה עיתונאית שתחקור ברצינות את הפארסה הזאת של קהילת המעצבים ודיוויד גרוסמן שעומד בראשה. מה הם עשו לאחרונה? אני לא מפסיק לקבל מיילים מהם על כל מיני מייזמים תמוהים בסין ובהונג-קונג. ובארץ – יוק. יש לא מעט קולגות: מעצבים גרפיים, מעצביי מוצר ומאיירים שמסתובבים בשטח מאוכזבים ועם הרגשה קשה שאין עם מי לדבר ואין עם מי לעבוד.
    לאסיפת החברים השנתית של הקהילה הגיעו לפני כחודש 15 חברים בלבד!!! האם זה לא אומר דרשני?!
    באמת הגיע הזמן לכתבה שתבדוק את העניין הזה לעומק.

  11. איציק

    בתמונה לא רואים מספיק ברור שלבשתי את מכנסי השבת המשובצים לכבוד הפוטו -אופ. חבל ,עלו לי המון

  12. שירזונית

    כתבה מרתקת ביותר,אם כי דעתי הוסחה על ידי זוג מכנסיים משובצים שאיכותם השובבית גנבה את הפוקוס!

  13. עדה רוטנברג

    כל המעצבים עוסקים באריזה, במידה זו או אחרת. האדריכלים "אורזים" סביבות מגורים שמתוכננות להישאר זמן רב יותר מאשר פריטים דו מימדיים – ולכם השפעתם גדולה יותר ומטבע הדברים זוכה להערכה גדולה יותר. ככל שנעודד שיתוף פעולה בין תחומי העיצוב השונים כך נעלה את קרנו של העיצוב החזותי ואת הרלוונטיות שלו בעולם משתנה.

  14. יובל

    אני ממש לא בטוח שעניין הזמן הוא זה שקובע את מידת ההשפעה

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden