כל מה שחשוב ויפה
פסטיבל האיור החל ב־26.11.2020

היה היה כסא

עיצוב: אריק בן שמחון

עיצוב: טל מור ושלומי אזולאי ל-dag designlab

עיצוב: נעמה שטיינבוק ועידן פרידמן ל-reddish

עיצוב: אלון מרון

עיצוב: איילה צרפתי ל-aqua creations

עיצוב: יעל מר ושי אלקלעי ל-raw edges

עיצוב: רונן קדושין

כל הצילומים מתוך היה היה כסא, ספר עיצוב חדש בהוצאת גשטאלטן.

יש גם סקירה שלי שהתפרסמה אתמול בגלריה, ויש גם תובנה (שמלווה בסימן שאלה):

"אנחנו מתקרבים לתאריך התפוגה של המושג אייקון עיצובי, יש ראיות לכך שאנחנו משאירים מאחור את העידן של העיצוב האייקוני", קובעים עורכי הספר. "זה לא נעשה בחיפזון, זה לא ייעלם לגמרי, אבל זה קורה, גם אם אנחנו לא בטוחים לגמרי מה יגיע במקומו".

תופעה זו, שנגרמת בין השאר כתוצאה מהריבוי הבלתי נתפס שמאפיין את העידן המודרני, באה לידי ביטוי בכך שכיום קשה מאד, עד בלתי אפשרי, ליצור אוביקט אחד שכולם יהיו חייבים לרכוש. כתוצאה מכך מגמות וערכים חדשים מקבלים את ההזדמנות לכבוש את הבמה, ועולם העיצוב מגלה מחדש מגמות כמו עיצוב חברתי, עיצוב בר קיימא, ועוד.

עורכי הספר מודים בכך שעדין מוקדם לדעת מה תהיה השפעתו של המשבר הכלכלי שפקד את העולם. אולם, אם לשפוט לפי דבריהם, ספר דומה שייצא בעוד כמה שנים יציג עיצוב אחר לגמרי. האם זה אפשרי? הם שואלים, ומיד עונים שנדמה שכן, משתי סיבות. האחת, הפרקטית, קשורה לכושר ההישרדות של הדיסציפלינה, שתעשה הכל כדי לשרוד. השניה, והחשובה לא פחות, גורסת שעולם העיצוב תמיד ראה את תפקידו כמי שיכול וצריך להפוך את העולם לטוב יותר. האם קביעה זו ריאלית? לא נותר אלא להמתין בסבלנות ולקוות לטוב.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

6 תגובות על הכתבה

  1. אביבה

    מי בדיוק אמור להשתחל לכורסאות בצילום הראשון? או שזו בדיחה עיצובית ולא מוצר אמיתי?

  2. אסתי

    את הכלי המוזיקלי החדש ההוא שעשיתם עליו כתבה. לא ברור בשביל מה צריך אותו ומה הבשורה שהוא מביא לעולם, ולא ברור בשביל מה העיצובים האלו לרהיט שצריך להיות שימושי וכל תפקידו לאפשר לאנשים לשבת עליו במנוחה.
    ושיקומו בלי כאב גב.

    נמאס כבר מהועדות קישוט האלו שאין להן שום משמעות ושום סיבה ושום מחשבה מאחוריהן.
    וסקונד אופניון – הן גם לא יפות.

  3. יובל

    וברור שזה סוג של בדיחה
    ואסתי – למרות שאני מסכים איתך על כל עניין ועדת הקישוט אני חושב שיש מקום גם לנסיונות מהסוג הזה
    ולגבי הכלי המוזיקלי הוא, שם דווקא הבשורה הרבה יותר משמעותית בעיני בחופש שהוא מאפשר

  4. תמי

    ורונן קדושין מקסימים בעיניי.
    בכל הכסאות ניתן לראות חדשנות ויצירתיות, אבל בשני אלה לא נפקד גם מקומה של הפונקציונליות, ולא התקשיתי לדמיין אדם ממש *יושב* עליהם.

  5. אביחי

    אסתי, החוכמה היא לעשות משהו שגם יהיה
    פו‏נקציונאלי וישרת את המטרות הבסיסיות של כיסא, אך גם יעורר משהו חדש, יהיה לו מה להגיד או לפעמים אפילו, יהיה יותר יפה…
    השם ישמור.. (:

    איו ספק שאנחנו חיים בעולם של עודף בעיצובים, אך נדמה לי שלרובם יש מטרה כזו או אחרת..

    כסא יכול להיות כסא, אבל הוא גם יכול להעלות שאלות, לבחון גבולות ואפילו לרגש.

    וכנראה שרק בדרך הזו עולם העיצוב יכול באמת להמשיך לראות את תפקידו כזה שצריך להפוך את העולם לטוב יותר..

  6. אביבה

    כן, ראיתי שיש שם מושב של תינוק. בגלל זה שאלתי, אולי פספסתי משהו.
    זה קצת "שופוני", הבדיחות האלה, לא? אין בהן יותר מזה. כלומר, אפילו לא בשיח המטא הפנים-תחומי.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden