קלאודיו לוטו: אני ואני ואני ואני

הבוקר התפרסם בגלריה ראיון עם קלאודיו לוטי, יושב הראש והבעלים של חברת העיצוב האיטלקית קרטל. הראיון נערך בזמן סלון הרהיטים של מילאנו, שהתקיים בחודש שעבר. אחד הדברים שמאפיינים את באי היריד הוא שכל הזמן כולם מסתכלים הצידה לראות אולי הם מפספסים משהו, אולי יש משהו יותר שווה בדוכן ממול, אולי ההתקהלות בצד נובעת מנוכחות של מעצב חשוב, אולי הבן אדם שאתה מדבר איתו עכשיו לא מספיק חשוב או או לא מספיק מעניין כמו המעצב שבדיוק חלף על פניך. לא כך אצל לוטי: מיליון אנשים מסביב, הוא כל הזמן מחייך, מתרכז רק בך, גם אם אתה עיתונאי ממדינה שסביר להניח שלא משפיעה על המחזור של קרטל בצורה משמעותית.

לוטי ממעט להתראיין, אבל כשהוא עושה זאת הוא מדבר בעיקר בגוף ראשון. אם במקרים אחרים הדבר היה יכול להיחשב כשחצני או יומרני, המקרה של לוטי שונה. לפי דבריו לעתים נדמה שמאז שרכש את קרטל הוא מנהל אותה כאילו הוא היה העובד היחיד בחברה. לדוגמה: הוא מקבל מאות או אלפי הצעות למוצרים חדשים מדי חודש, ואת כולן הוא זורק לפח. “אתה לא יכול לעצב לקרטל אם אתה לא מכיר אותי”, הוא אומר, “אם אתה לא יודע מה אני צריך, מה היכולות שלי, מה אני מחפש”. זאת גם הסיבה שהוא מגיע באופן אישי לכל הפגישות עם המעצבים – וביניהם רון ארד, פיירו ליסוני, פרוצ’יו לאוויאני, פיליפ סטארק, פאביו נובמברה, סטודיו ננדו, פטרישיה אורקיולה וטוקוג’ין יושיאוקה. במידת הצורך הוא מצרף את הצוות הטכני או מישהו מהשיווק. אין כזה דבר ישיבה עם מעצב שהוא לא נוכח בה. איך בכל זאת מתחילים לעצב בשביל קרטל? מקווים שיום אחד לוטי ישים לב אליך ויקרא לך לפגישה.

מעבר לכל ענייני העיצוב, ללוטי יש סיפור מעניין על הדרך שבה התחיל את צעדיו בעולם העיצוב. יום אחד הוא קיבל טלפון מהמפקד שלו בצבא האיטלקי שסיפר לו שאחיו מגיע למילאנו וביקש ממנו שיעזור לו. שיחת הטלפון הזו שינתה את חייו מכיוון שהאח היה לא אחר מג’אני ורסאצ’ה. עוד על ורסאצ’ה, לוטי, קרטל ומילאנו אפשר לקרוא בגלריה, והנה כמה תמונות של הביתן שלהם ביריד, שללא ספק התעלה על כל הביתנים האחרים השנה: