כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

פרץ מפתיע של חמידות אין סופית

המשתתף האחרון בפרויקט העטיפה האהובה (וזה אולי הזמן לגלות שמחר יש פוסט מיוחד שמסכם את השבועיים האחרונים בבלוג), הוא עמית לוי, שכמעט בכל פוסט שהוא מעלה ב"פריק" – מגזין אלטרנטיבי כפי שהוא מגדיר אותו – אני מגלה עוד יצירה תרבותית ששווה לבדוק אותה. עמית בחר בעטיפת הספר "כך הפכתי לנזירה" מאת ססר איירה שיצא בהוצאת כתר. את עטיפה עיצבה טליה בר וכך נימק עמית את הבחירה שלו:

כיצד ניתן להביט בכריכה המתוקה הזאת ולא לחייך? זה בלתי רצוני! פרץ מפתיע של חמידות אין סופית שלא ניתן להישאר אדיש בפניו אלא אם כן אתה עיוור (או שונא גלידה). יש לי תחושה שהנובלה המדליקה של סֶסַר אַיירָה הארגנטינאי הלכה לאיבוד בין שלל הכותרים עבי הכרס שראו אור בשנים האחרונות וחבל. מדובר בניסוי ספרותי מהנה להפליא כמו ארטיק מטרה ביום קיץ לוהט.

בזמן שספרים אחרים מתהדרים בעוד כריכה של אישה אירנית, פסיעות על החוף או עצים מלנכוליים, "כך הפכתי לנזירה" מפגין מידה רבה של מקוריות בדומה לפרוזה שבו: החל בניגודיות המצחיקה שבין הכותרת האניגמטית לאימג' הסוריאליסטי שבו ילדה-קטנה-שאולי-היא-בעצם-ילד אוחזת בגלידה ורודה שחורגת ממידותיה באופן מגוחך ועד לפורמט הקטן והתקציר התמציתי בגב הספר שעוררו את סקרנותי.

"כך הפכתי לנזירה", מסופר בקולה היחודי של ילדה בת שש (אף כי שאר העולם מתייחס אליה כאל ילד), שזכרונה נפתח באירוע גורלי של אכילת גלידת תות חמוצה. הפער ההיסטרי שבין עולמה הפנימי למציאות "האובייקטיבית", הוא מה שיוצר את האפקט הקומי הפנטסטי של הסיפור: חוויית אכילת הגלידה למשל, מוצגת מנקודת מבטה כטרגדיה במימדים אפיים שהיא בו בזמן מכמירת לב וקורעת מצחוק.

בכלל, שילוב מוצלח בין אלמנטים מנוגדים לכאורה, נוכח מאוד בנובלה הזו – בין אם בסגנון המבדר בתחכומו שמציית להיגיון פנימי של ילדה בת שש, ובין אם בדמות שמיגדרה מוטל בספק שהיא בו בזמן ממזרה ותחמנית (או לפחות משוכנעת שהיא כזו) אך גם נאיבית ופנטזיונרית.

על הטקסט שורה מידה עקבית של פליאה הדדית: של הדמות מהעולם ושל הקורא מהעולם-הניבט-דרך-עיניה-של-הדמות (שאגב, נקראת סֶסַר). בהקשר זה, יש לציין כי הבחירה בפורמט של נובלה מוצדק מאחר ו"כך הפכתי לנזירה", הוא מסוג הסיפורים שאורך מוגזם עשוי היה לשלוף מהם את העוקץ ולהמאיס את גיבורם על הקורא. איירה, לא רק יודע מתי לסיים, הוא גם יודע כיצד לעשות זאת בדרך שתותיר את הקורא פעור פה.

אומנם קשה לומר ש"כך הפכתי לנזירה" הוא ספר משמעותי עבורי. הוא לא השפיע עלי בדומה ליצירות אחרות שביטאו מחשבות ורעיונות שהדהדו בראשי או גרמו לי לבחון כיוונים אחרים, אבל הוא חתיכת יצירה שובבה וכיפית עם עטיפה קסומה שמתאימה בול לרוח הקווירקית שלה. ממתק עם סגולות של סם שנקרא לעיתים כמו חלום סתום שמספרים לחבר מופתע שלא מפסיק לומר בתגובה: "שיואו, איזה גדול!".

 

תגובה אחת

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden