כל מה שחשוב ויפה
קרקס הבריחה: שבוע העיצוב ירושלים 2021

הריח של הסריף, גרסת האייפד

מימין: אדוארדו מיטלמן, בן בנחורין, רונאל מור ואיתן ברטל. צילום: דודו בכר

1.

אחד הדברים שאני הכי אוהב שקורים לי הוא שתוך כדי הכנת כתבה אני יודע איך לפתוח אותה. לפעמים זו אנקדוטה, לפעמים זה ציטוט, לפעמים זה משהו מראיון קודם, ולמה זה חשוב? כי תמיד כשיש את ההתחלה כל השאר כבר מסתדר מעצמו. לפעמים – וזה כבר מה שנקרא צרות של עשירים – יש יותר מדי אפשרויות. וזה בדיוק מה שקרה לי עם ארבעת המרואיינים שהשתתפו בפאנל בנושא עיצוב אינטראקטיבי שפרסמתי השבוע בגלריה, תחת הכותרת "לגרוס את הפרינט".

היו לי כל מיני אפשרויות:

אולי להתחיל במה שאמר רונאל מור, שמרכז את תחום עיצוב אינטראקטיב בבצלאל: "מעצב שלא יודע לבנות את מה שהוא מעצב הרבה פחות מעניין. אני מסתכל גם על המורים שלי שחלקם התנגדו למחשב, אני נזהר לא להיות כמוהם, אני נזהר לא להפריד בין העיצוב לטכנולוגיה, היא חלק בלתי נפרד מהכלים הקריאייטיבים של המעצב".

או אולי במה שהוא אמר לאחר מכן: "אני עסוק בנושא הזה של הטובים לטיפוגרפיה, זה מציק לי, וזה מתחיל כבר בשנה א', השנה שמלמדים בה המרצים הוותיקים, שיצרו את ההילה הזאת של הריח של הסריף שכולם מקרבים את האף לנייר ומריחים את האותיות. הפטישיזם הזה מייצר רומנטיזציה של הנייר ושל החומר. חלק מהרציונל של התחלת לימודי אינטראקטיב בשנה א', כשהם מגיעים כמו ספוגים ומתחילים לפתח חושי ריח לסריף, היה להבין את המשמעות של העולם הדיגיטלי לצד היסודות של גריד, כתם וקומפוזיציה".

בסוף החלטתי לפתוח בדבריו של איתן ברטל, לשעבר ראש המחלקה לתקשורת חזותית במכון הטכנולוגי חולון, שמרכז שם כיום את מסלול ההתמחות בניו מדיה (יחד עם ראש המחלקה הנוכחי, תמיר שפר): "אני תמיד אומר לסטודנטים שלי שאם הם היו מגישים לי כפרויקט גמר את עמוד הבית של גוגל, הם לא היו עוברים בגלל העיצוב. וזה נכון גם לטוויטר או פייסבוק".

2.

אחת הבעיות בלכתוב על עיצוב אינטראקטיבי בעיתון היא איזה דימויים להראות. בעיצוב מוצר זה ברור – מראים את המוצר: כסא, שולחן, אגרטל, טבעת וכן הלאה. זה גם המצב בעיצוב גרפי – כרזה, ספר, מגזין וכן הלאה. אבל מה נראה בעיצוב אינטראקטיב – צילום מסך של עמוד הבית? בן אדם מחזיק ביד איפון? לא פשוט העניין הזה, להציג אינטראקטיב בפרינט.

ומסתבר שגם לא פשוט להציג אינטראקטיב בתערוכות סוף השנה של בתי הספר לעיצוב – זה בכל אופן אחד ההסברים שהשמיעו המשתתפים בפאנל בתגובה לטענה שלי שלאחר ביקור בתערוכות הבוגרים בשנים האחרונות קשה היה שלא לשים לב שרמת הפרויקטים באינטראקטיב נמוכה יותר ביחס למסלולי הפרינט והטיפוגרפיה הקלאסיים בכל הקשור לטיפוגרפיה, קומפוזיציה, שימוש בצבע ועוד.

לאו דווקא כי מדובר בסטודנטים פחות טובים אלא שפעמים רבות יש דגש יותר על הטכנולוגיה ופחות על העיצוב. ובאמת, מה יותר חשוב, על מה צריך לשים יותר דגש? איפה עובר הגבול בין שפות תכנות שצריך ללמד לבין מחקר מעמיק יותר לגבי עיצוב. ומה בכלל ההגדרה של עיצוב בעידן הדיגיטלי (אבל זו שאלה לפוסט אחר).

3.

לא פחות חשוב מאיך לפתוח, גם איך לגמור את הכתבה זה ענין לא פשוט. הפעם בחרתי לגמור את הכתבה עם התשובות של מור וברטל לשאלה מה הציפייה שלהם מהסטודנטים. ברטל אמר ש"הציפיה שלי מהבוגרים היא להפוך אותי ללא רלבנטי". מור הסכים ואמר "לגמרי. זה תמיד השלב שאני כועס עליהם, כאשר אני מקדים אותם".

וזו נקודה שמעסיקה אותי – עד כמה מה שקורה באקדמיה רלבנטי למה שקורה היום? עד כמה השיפוט שלי של המציאות מושפע כמי שמגיע מהפרינט המסורתי, כמי שמבוגר מהסטודנטים של היום בלפחות 10 שנים. ובמיוחד, מי שקצת עוקב, יודע עד כמה מעסיק אותי המעבר מאופליין לאונליין ובחזרה (ותוך כדי עד כמה משנה הגיל שלך בעמדה שלך מול השינויים שהעולם הזה עובר והקצב שבו השינויים האלו קורים).

4.

מי שרוצה לקרוא את כל מה שהיה למשתתפים בפאנל להגיד, הנה הכתבה: לגרוס את הפרינט.

מחשבות?

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. גיאחה

    אין לי תשובה לשאלה איך מראים אינטראקטיב בעיתון מודפס, אבל בכל הנוגע לאתר האינטרנט של "הארץ", חבל מאוד שהם סתם הדביקו את התמונה מהעיתון ולא טרחו להוסיף מרכיב אינטראקטיבי (אפילו סתם יוטיוב!) להמחשה. ואני לא צריך באמת להזכיר את מה שהניו יורק טיימס היה עושה, אינטראקטיבית, אם כתבה כזו הייתה מתפרסמת אצלו…

    1. yuval saar

      אני לא חושב שזו חוכמה להשוות בין הארץ לניו יורק טיימס אבל בלי נדר אני מקווה שאנחנו בדרך, וכמו כל דבר זה לוקח זמן

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden