הרמה להנחתה

כבר שבועיים שהצילום הזה לא יוצא לי מהראש.

–

לקראת המפגש השני בסדרת פורטפוליו לייב (שיתקיים ביום שלישי הקרוב), ביקרתי לפני שבועיים במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב ונפגשתי עם גליה גור זאב, האוצרת של תערוכת צילומי העיתונות עדות מקומית. התערוכה מציגה את מיטב צילומי העיתונות של השנה האחרונה, כולל את הדיוקן הזה שצילם זיו קורן, שמציג את נשיא המדינה, שמעון פרס, במהלך ביקור בימ”מ (יחידה מרכזית מיוחדת ללוחמה בטרור) בפברואר 2011.

הנה הפריים המלא:

הצילום הזה זכה בקטגוריית דיוקנאות בודדים במקום הראשון. הוא לא בהכרח הצילום הכי טוב בתערוכה, או הצילום שהכי ריגש אותי, ועדיין. יש בו משהו כל כך מוצלח, שמצליח להעביר בצורה כל כך מדויקת את המקום הפסיכי הזה שאנחנו גרים בו: נשיא המדינה, האזרח מספר אחת (בן 88, כן?), משתעשע כמו ילד בגן עם לוחמי ימ”ם שהפנים שלהם מכוסים, ומכוון נשק כלפי הצלם – וכעת גם כלפי הצופה. זה כל כך מופרך, שאפשר לדבר על זה שעות, ולכתוב מאמרים אינספור.

אבל לא חייבים: זו הדוגמה הקלאסית למשפט הידוע שתמונה שווה אלף מילים.

אבל התמונה הזו מעסיקה אותי בפן רחב יותר שמעניין אותי לבדוק, ושיהיה גם אחד הנושאים שנדבר עליו ביום שלישי הבא. הצילום הזה הוא ממש הרמה להנחתה, בדיוק מסוג צילומי העיתונות שמבקש ממעצבים “בואו תשתמשו בי”, שיוסיפו לו משפט או שניים וישגרו אותו לקהל הרחב ככרזה פוליטית. הוא מכיל את הגיחוך המתבקש, הרלבנטיות למקום, את הדמות הפוליטית המוכרת. מה צריך יותר מזה? מצד שני, אם התמונה הזו כל כך מוצלחת, האם צריך את התיווך של המעצב הגרפי כדי שיפנה את תשומת הלב שלנו אליה? אל המציאות שנקפת ממנה? או שמספיק לראות אותה וזהו?

הצילום הזה הזכיר לי את הכרזה הזו של טרטקובר, משנת 1998:

שוב, צילום שמציג בצורה מדויקת את העולם הפסיכי שאנו חיים בו. מצד שני, אם תמונה אחת שווה אלף מילים, מה קורה כשיש מיליון תמונות? מה הסיכוי שלנו לשים לב לתמונה הזו ולא לאחרות? ומה הסיכוי של צילום לשנות מציאות, להשפיע על המציאות? ואולי בכך טמון הכח של המעצב (ושל העורך), לברור מבין אלפי התמונות את התמונה האחת ובאמצעות הוספת המלל להפנות אליו את תשומת הלב שלנו?

–

יש עוד הרבה צילומים מצויינים בתערוכה, שהייתה אגב מלאה באנשים. זה גם קצת מוזר, למה שאנשים יבואו לראות במוזיאון צילומים שכבר התפרסמו בעיתונות? למה אנחנו צריכים מישהו שיגיד לנו, הנה הצילומים החשובים של השנה האחרונה? זה לא כזה ברור מאליו בעיני. למה שמישהו ירצה לראות את התמונה הזוכה בקטגוריית תרבות ואמנות (בודדות) שמציג את רגע הזכייה של ג’קי מנחם, הזוכה בגמר “האח הגדול” השלישי, מרץ 2011:

גם זה מסוג התצלומים שמעצבים יכולים לעשות אתם מטעמים. מצד שני, כמו שהשנים האחרונות הוכיחו, לא צריך להיות מעצב בשביל להדביק משפט על תמונה ולהפיץ אותה ברשת, כמו הלהיט האחרון, חתולים מסיתים לשמאל. אבל זו כבר סטייה מהנושא (…). נראה לי שלמפגש בין חתולים ואינטרנט מגיע מפגש מיוחד משלהם, שיחקור פעם אחת לעומק את התופעה הזו. מי יודע, אולי בהמשך הסדרה…

–

ותזכורת קטנה: פורטפוליו בבית העיר, יום שלישי 10/1 בשעה 20:30, ביאליק 27 תל אביב