כל מה שחשוב ויפה

ניו יורק ניו יורק

יש מעט מאד מקומות בעולם שמהרגע הראשון שנחתתי בהם הרגשתי בבית. אני עד היום זוכר את הפעם הראשונה: אחרי הצבא, אמצע מנהטן, מסוחרר מהחופש ומהידיעה שבכל רגע נתון יש בעיר הזו מיליון אנשים יותר יפים ממך ומיליון יותר מכוערים, מיליון יותר עשירים ומיליון יותר עניים, מיליון יותר שמחים ומיליון יותר עצובים, מיליון שיותר ממהרים ממך ומיליון שיותר לוקחים את הזמן. וזה הכי הדהים אותי: איך גם באמצע השעה הכי עמוסה כשיש מיליון איש ברחובות אף אחד לא נתקל בך, כאילו יש מסביבך מין מעטה בעובי מיקרון ששומר על החלל הפרטי שלך.

יש הרבה דברים טובים והרבה דברים פחות טובים שאפשר להגיד על העיר הזו, וכמו הרבה אנשים אחרים בעולם גם אני הבטתי בתדהמה בתמונות שתיעדו את ההרס שגרמה הסופה סנדי לעיר והאזנתי לסיפורים הבלתי סבירים על ימים שלמים ללא חשמל. זה גם הזכיר לי את סצינת הפתיחה של הסרט ואנילה סקיי של טום קרוז, שם הוא נמצא לבדו בטיימס סקוור, אחד המקומות העמוסים בעולם כמעט בכל שעה ובכל יום.

אין פלא אם כך שמיד כשראיתי את החולצה שעיצב המעצב סבסטיאן ארזיוז, נשביתי בפשטות שלה ובמסר הישיר שהיא מעבירה: הלוגו המפורסם שעיצב מילטון גלייזר מוצף במים. ארזיוז, שלפני שלוש וחצי שנים פרסמתי עליו כתבה קטנה בגלריה, עיצב את הטי שירט כתגובה לנזקים שגרמה הסופה גם לסטודיו שלו. הרעיון עלה לו אחרי שראה את קו המים על גבי קירות גלריות שהוצפו ברובע צ'לסי שבמנהטן. מחיר החולצה 40 דולרים והרווחים הולכים כולם לנזקקים שנגרמו להם נזקים מהסופה.

צילום: JORDAN DONER

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden