כל מה שחשוב ויפה

זהירות הבן זוג שלי נחנק!

מדי פעם יש את הצילום הזה באינסטגרם שמצליח למשוך את תשומת הלב בגלילה האינסופית, מעבר ללחיצה הכפולה שתשגר עוד לייק לחלל הווירטואלי. זה לא קורה הרבה אבל כשזה קורה זה שווה את כל הזמן שהשקעת בלהציץ לחיים של אחרים. אני לא זוכר איזה צילום ספציפי זה היה מתוך סדרת הצילומים emotional landscapes של דויד פרל אבל אני זוכר שהוא מיד קפץ לי לעין.

כמה ימים אחרי זה הגיע עוד אחד. ועוד אחד.

אני גם לא יכול להגיד שחיכיתי כל יום לצילום נוסף אבל זה היה קרוב לזה. מאז הפכתי לעוקב קבוע, וגיליתי את החוש האסתטי יוצא הדופן שלו. לשמחתי כשהצעתי לדויד לספר על הצילומים הוא הסכים, והנה מה שהיה לו לספר.

Yuval Saar:

שלום!

David  Pearl:

אהלן!

Yuval Saar:

מה העניינים? איך אתה שורד את אוגוסט?

David  Pearl:

בסדר גמור. מרגיש מאוד רטרו להתכתב ככה… מה שלומך?

Yuval Saar:

לא רע בכלל. ורטרו זה הכי בעניינים היום

David  Pearl:

זה גם נכון

Yuval Saar:

בוא תגיד כמה מילים על עצמך, בן כמה, מה עושה וכן הלאה

David  Pearl:

אוקיי… אז אני בן 28 עם הבנה שעוד שנייה 29. מבחוץ אני מפיק מסיבות והופעות ודי ג'יי ומבפנים אני אוהב דברים יפים שמתרגמים למשהו ויזואלי. נולדתי בירוון שבארמניה ועליתי לארץ בגיל 8. אני מפיק את ההופעות ב"שפגאט לייב", מפיק מסיבות שנקראות "It's Britney Bitch" וכותב על מוסיקה בבלוג TelAvivian

Yuval Saar:

אפשר לשאול בשלב הזה ממה אתה חי? כי כל זה לא נשמע כמו משהו מרוויחים ממנו יותר מדי, וסליחה על הצד הקפיטליסטי על ההתחלה, אבל אני מעצב ועיתונאי, מותר לי…

David  Pearl:

שאלה לגיטימית. אני מתפרנס איכשהו מהמסיבות, התקלוטים ובאופן מורחב יותר מההופעות. אבל זה עדיין עניין של כל חודש בחודשו. יכול להיות שבחודש הבא אהיה נווד ויכול להיות שלא

Yuval Saar:

זה כולנו…

David  Pearl:

עשיתי החלטה לפני כמה שנים לעבוד רק במה שאני אוהב ומתרגש ממנו. גם אם אין כסף

Yuval Saar:

עוד משהו שמעניין אותי, מה זה ירוון? עיר? כפר? מאד הייתי רוצה להגיע פעם לארמניה

David  Pearl:

ירוון זו עיר הבירה של ארמניה, עיר אירופאית לכל דבר עם שרידים של קומוניזם ששלט שם בתקופת ברית המועצות. אז בעצם גדלתי בעיר מודרנית יחסית. עיר יפה ממה שאני זוכר

Yuval Saar:

וואלה. מעניין. איך מבטאים את זה? או במילים אחרות – איך כותבים את השם באנגלית?

David  Pearl:

ככה: Yerevan

Yuval Saar:

הנה למדנו משהו חדש

David  Pearl:

רק בשנים האחרונות אני מגלה את מה ששקע בתוכי ב-8 השנים שגדלתי בה

Yuval Saar:

מה למשל?

David  Pearl:

תרבות, כבוד ונימוס, יופי שלא מוכתב על ידי עשירים שרוצים לבנות עוד ועוד אלא על ידי ההיסטוריה. אבל מה אני יודע, אולי הכל כבר השתנה עד עכשיו

Emotional-Landscapes-#20

Yuval Saar:

זה נכון. בוא נדבר על יופי! תספר קצת על emotional landscapes. אני עוקב כבר לא מעט זמן אחרי חשבון האינסטגרם שלך ומעבר לחוש האסתטי שאולי תכף נדבר עליו, סדרת הצילומים הזאת תפסה אותי במיוחד. איך זה התחיל ומה פירוש השם

David  Pearl:

וואו. לא יהיה קל להסביר את זה. השם הגיע משיר של ביורק שכבר שנים נמצא בדם שלי – Joga, והוא הגיע בהקשר לשתי תמונות שצולמו שבהן עטפתי את בן זוגי, חאדר, במטפחת שהייתה לי, וזה יצר עליו מה שנראה לי כמו נופים שנקשרו אצלי לדברים רגשיים – נוף ילדות, נוף זוגיות וכן הלאה

ואז הבנתי שאני נהנה מזה. מלהמציא סיטואציות של דברים יומיומיים שיכסו את מי שאני אוהב. כמובן שמאז זה הפך לאובססיבי וזה כבר לא דברים שישנם בבית אלא דברים שאני רואה ומדמיין איך אתעלל עוד קצת בו בשביל התמונה שתרגש אותי. אגב, זה אמנם עולה באינסטגרם, אבל זה מאוד אישי שלי. לא חשוב לי אם אנשים יאהבו או יבינו, אני רואה באינסטגרם מקום שבו אני יכול לתעד את מה שאני רואה. רואה ומביים

Emotional Landscapes #1

Yuval Saar:

זה בדיוק העניין, שזה מאד מאד אישי אבל כל מי שעוקב אחריך יכול לראות, ועכשיו גם כל מי שייכנס לפה לבלוג. ומילא אתה, אבל מה חאדר אומר על זה? אולי אני צריך לראיין אותו בכלל…

David  Pearl:

אין לי בעיה שיראו. זה גם מתפרסם בעמוד הפייסבוק שלי אז בכלל. אני בעד שכל אחד ישתף את מה שבעיניו נחשב ליופי ויזואלי. לכן אני גם מאוהב באינסטגרם. ולגבי חאדר, הוא יספר לכולם שהוא נורא סובל אבל האמת היא שהוא חלק יצירתי בתהליך. הוא מקשיב, מייעץ ופשוט מוריד חולצה ונעמד מול הקיר הקבוע שבביתנו. הרבה חברים חוששים שאולי יום אחד הוא יחנק מכל מה שעוטף אותו, אבל אני יכול להרגיע ולומר שיש תמיד דרך לנשום ויש אמבולנס צמוד

Yuval Saar:

לול

אז איך אתה מחליט בכל פעם במה לעטוף אותו?

David  Pearl:

חולם בלילה, או רואה פריט בבית/בחנות/בשוק/ברחוב שנותן לי השראה. זה גם יכול להיות השקית שעטפה את הכורסה החדשה שרכשנו או צלחת שהדליקה אותי או סתם פריט שיש בבית. בתור אספן של פריטים יפים זה מאוד קל. אני חושב שיש איזו אמירה שמרחפת מעל כל הדבר הזה

Emotional-Landscapes-#15

Yuval Saar:

איזו אמירה? כי אני מסתכל שוב על כל הצילומים ובכל פעם עולה לי משהו אחר בראש. לפעמים אני מרגיש שזה נורא אינטימי ושאני פולש לזוגיות של שני אנשים שאני לא באמת מכיר. ולפעמים זה נראה לי כמו משהו מאד קשה, אפרופו ה'עוד שנייה ייחנק'. ולפעמים יש בזה משהו מאד מיני, על גבול הפורנוגרפי. ולפעמים זה סתם צילום דיוקן מקסים, אסתטי ומהמם.

ולפעמים זה הכל ביחד

David  Pearl:

יפה אמרת. אני אוהב כשנותנים לי לדמיין ולחשוב על משהו שאני רואה, בין אם זו אמנות או עיצוב גרפי של פלייר או דיסק

Yuval Saar:

אז איזו אמירה לדעתך מרחפת מעל זה?

David  Pearl:

על הסתרה ועל גילוי, על עדינות מול קושי ומחנק, על זרות והיכרות, על דאדאיזם שהופך את היומיומי לאמנות או לאמירה, וכמובן על זוגיות, מושא הצילום מול המצולם. אבל בשורה התחתונה האמירה לא שם בתמונה. היא אצלי בראש איפה שטוב לה. מבחינתי שכל אחד ימצא את האמירה שמתאימה לו באותו הרגע

Yuval Saar:

זה בעיקר על זוגיות לדעתי, במיוחד כשאתה יודע שהצלם הוא בן הזוג של המצולם. אתה חושב שהיינו מסתכלים על זה אחרת עם זו הייתה אישה במקומו? בלי קשר לזהות של הצלם, גבר או אישה, בן או בת זוג?

Emotional Landscapes #16

David  Pearl:

ידעת שזה בן הזוג שלי כשראית את זה?

Yuval Saar:

כן. אני מניח שזה חלק ממה שמשך אותי

David  Pearl:

אוקיי. אז אני מניח שלא כולם יודעים על ההתחלה אבל אולי אני נאיבי. אני חושב שאישה הייתה הופכת את הצילום לאופנתי מידי לטעמי למרות אהבתי לנשים במובן האסטתי של המילה. אבל כמובן שיש פה סיפור על זוגיות כמו שכבר אמרתי. זוגיות מהסוג הפורה שנותן אחד לשני את האופציה לפרוח. התמונות האלו הן כמו שיחה ביני לבין חאדר, וגם בזמן הצילום יש שם ויכוחים של זוג.

אבל יש עוד משהו: בתור מישהו שעלה לארץ ולנצח ירגיש מנותק למרות היותי חלק מהישראליות והכל, ובן זוג שמהיותו ערבי כבר מרגיש את הניתוק הזה מהרגע שהוא נולד, אז יש משהו בנו ובזוגיות שלנו שמצא את השלם בתוך שני מנותקים, וזה מיתרגם לתמונות האלו, אני מאמין

Yuval Saar:

הייתי שמח להיות זבוב על הקיר בזמן ויכוח כזה

David  Pearl:

אתה לא צריך להיות זבוב. תשב איתנו 5 דקות ותראה את הויכוחים

Yuval Saar:

הרגעת אותי. מאיפה אתה יודע לצלם? למדת או שזה פשוט בא לך טבעי? ועם מה אתה מצלם? אייפון או מצלמה רצינית?

David  Pearl:

למדתי קצת צילום בתור נער בבית ספר אבל לא נראה לי שזה זה. אבא שלי אמן אז הוא כנראה הוריש לי קצת גנים. מישהו אמר שיש לי את היכולת הזאת לתפוס אור בצורה הנכונה אז נראה לי שזה הרבה בגלל זה. אני לא מצלם בחושך, מאוהב באור טבעי, וזה משהו שאני מחפש בדירות שאני עובר לגור בהן או מגיע אליהן סתם. ואני מצלם באייפון, בלי מצלמות מקצועיות ובלי פוטושופ. את הסידרה הזאת אני מצלם במצלמה הרגילה ואז מעביר לאינסטגרם, אבל בדרך כלל זה ישירות באינסטגרם. כולל המוסיקאים שאני מצלם לבלוג

Emotional Landscapes #32

Yuval Saar:

איך התגלגלת לעולם המוזיקה? והמסיבות?

David  Pearl:

המסיבות הגיעו דרך תקלוטים וההבנה שאני יכול גם להפיק בעצמי מסיבות והמוסיקה היא חלק ממני מאז שאני זוכר את עצמי… זה התחיל מהבלוג הקודם שלי, שנקרא 4 crying out loud והפך להיות שיתוף פעולה עם בר השפגאט ונקרא "שפגאט לייב", כמו כן גם ערב מיוחד שאני עושה פעם בחצי שנה שנקרא cover me שגם שם אגב אני יוזם תמונות שבהן עיניי המצולמים מוסתרות. והיום יש את בלוג המוסיקה באנגלית כחלק מהאתר תרבות tel avivian. בימים אלו אני עובד על פרויקט מוסיקה של מוסיקאים שמלחינים ושרים משיריו של המשורר יותם ראובני. אבל לשאלתך… התגלגלתי לתוך כל זה. מתוך אהבה

Yuval Saar:

זה מעניין. אני לא יכול לדמיין אפילו את השירים של יותם ראובני  מולחנים

David  Pearl:

אז אתה יכול להתחיל לעבוד על האמונה שלך. זה נשמע מדהים וזה בדיוק מה שדמיינתי כשהתחלתי לעבוד על זה

Yuval Saar:

זו לעבוד על האמונה שלי זה באופן כללי עצה לא רעה בשבילי, למרות שבסך הכל אני די אופטימי באופן כללי

David  Pearl:

לול. אני אשלח לך את העותק הראשון כדי שתאמין

Yuval Saar:

תגיד, יש לך תוכניות לסדרת הצילומים? אתה חייב להציג אותה איפושהו, למכור אותה, לא יודע. אני הייתי שמח לתלות את אחד הצילומים בבית (וזה לא רמז)

David  Pearl:

מחמיא לי נורא. תודה! לא חשבתי על להציג אותם כי בשביל זה צריך שמישהו יחשוב עלי קודם אבל מהיותי אחד שמאמין שאמנות צריכה להתערבב עם היומיומי אז היה לי רעיון מוזר לעשות מזה לוח שנה. זה היה כשעוד לא היו 12 תמונות ועכשיו זה כבר רעיון מוזר כי אצטרך לבחור 12 וזה בטח יכאב נורא

Yuval Saar:

ישר אני מנסה לחשוב איזה צילום להתאים לאיזו עונה / לאיזה חג

David  Pearl:

לא לא לא. לוח שנה ללא זהות, פשוט תמונות וימים בשבוע ובשנה, וסדר התמונות כפי שהן הועלו בצורה כרונולוגית

Yuval Saar:

רעיון לא רע, אם כי אני מעדיף את זה ממוסגר על הקיר, אם יורשה לי

David  Pearl:

יש משהו במה שאתה אומר אבל אני מפחד שמיסגור הופך אותי לאמן, ואני לא שם עדיין אז זה מלחיץ. פתאום יבוא ילד אינסטגרם ויגיד "תתלו את התמונות של הבן זוג שלי שעוד שנייה נחנק בסלון שלכם"?

Emotional Landscapes #26

Yuval Saar:

ויפה שעה אחת קודם! אבל בסדר, אני אמתין בסבלנות. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שאנחנו מסיימים?

David  Pearl:

רק אם תכוון אותי בשאלה

Yuval Saar:

באופן אישי נראה לי שכיסינו את הכל, או את הרוב. אלא אם יש לך עוד תוכניות מעניינות על הפרק, או שאתה רוצה לצאת בקריאה נרגשת לקוראי הבלוג

David  Pearl:

קודם כל אני אשאל למי יש כמה קירות פנויים בבית להשאיל לתערוכת "זהירות הבן זוג שלי נחנק!". ויש לי גם משהו שעומד על הפרק שמרגש אותי אבל זה לא קשור לתמונות

Yuval Saar:

רוצה לספר לנו?

David  Pearl:

ערב ה"קבר מי" שסיפרתי לך עליו, אז הוא חוזר שוב (אחרי שבפעם האחרונה הקדשנו אותו לנינה סימון הגדולה). הפעם הוא יוקדש לביורק (שנתנה את השם לסדרת הצילומים כאמור) והפעם יצלם את הפוסטר אמן מדהים שהכרתי לא מזמן בשם יובל אצילי. וזה קורה ב-10/9 בשפגאט.

הכוונה הייתה ל"קאבר מי"

Yuval Saar:

כן, לרגע זה גם היה נראה כמו קבור אותי. הנה רעיון לסדרת צילומים נוספת…

David  Pearl:

אוי לא

Yuval Saar:

נראה מה חאדר יגיד על זה!

David  Pearl:

חאדר לא יאהב את זה אבל אם זה ייצא טוב יש סיכוי שהוא ישתכנע

Emotional Landscapes #35

Yuval Saar:

ובנימה אופטימית זאת באמת נראה לי שהגיע הזמן לסיים לפני שיאשימו אותי בהסתה לביצוע רעיונות לא הולמים. ילדים: אל תנסו את זה בבית

David  Pearl:

או שתנסו! למה לא בעצם?!

Yuval Saar:

לגמרי. ואם תהיתם איך הסדרה הזו תיגמר, הנה, חשיפה עולמית ראשונה (!) של הצילום האחרון בסדרת emotional landscapes

Emotional Landscapes #FINAL

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden