Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
לראות את תל אביב קצת כמו ניו יורק או ברלין
כשקיבלתי את תוכנית הסיור הראשון שמתכננת חגית פלג רותם, אני חייב להודות שהסתקרנתי: איך אמנות קשורה לעיצוב פנים * איך בונים זהות למותג באמצעות הקשר לאמנות * אדריכל בינלאומי וחממת אמנות דיגיטלית נפגשים במלון חדש ומפואר * פרפורמנס, מחול, סאטירה וקומדיה נפגשים בפנטזיה * מבט על אופנה אקלקטית, וינטג’ ועכשווית * ביקור במסעדת הבית של שף בינלאומית.
ולא פלא שהסתקרנתי.
סיורי אמנות כאלו ואחרים יש לא מעט, אבל סיורים רב תחומים כמו זה, שמשלבים עיצוב בלי להתבייש, אני לא מכיר. מה שאני לא יכול להגיד על חגית. את חגית אני מכיר כבר כמה שנים טובות: אנחנו מכסים את אותו התחום – אני בעיקר בהארץ וגם פה וברידיזיין – היא בגלובס. בנוסף לעיצוב היא גם כותבת על אדריכלות, מחול ואמנות, מה שמסביר אולי את העניין שאני מוצא במה שהיא עושה. הנסיון למצוא קשר בתחומים השונים של התרבות החזותית הוא מרתק בעיני, ולכן עניין אותי לשמוע מחגית על הסיורים שהיא מתכננת.
yuvalsaar:
שלום
hagit:
היי
yuvalsaar:
מה שלומך?
hagit:
טוב תודה ואתה?
yuvalsaar:
לא רע בכלל! למרות שקצת חבל לי שכל החגים נגמרו
hagit:
לגמרי! אני בעד הכרזת חגיגות השגרה
yuvalsaar:
כלומר את בעד החגים או נגד? לא הבנתי
hagit:
גם וגם. קצת קשה לי עם השיבוש המתמשך, אבל כמובן שכיף עם כל הזמן הפנוי והמפגשים עם אנשים. הקושי הוא שבכל יום עבודה אני צריכה לאסוף את המחשבות מרחוק
yuvalsaar:
כן, מבין. ולענייננו: בואי תספרי קצת על עצמך לטובת מי שלא מכיר
hagit:
אני חגית, כתבת העיצוב, האמנות, האדריכלות והמחול של גלובס, עיתון כלכלי עסקי שיש לו מדור תרבות מפתיע עם יד על הדופק. אני עוסקת גם באוצרות ומרצה לעתים על נושאי תרבות חזותית. אני רואה בעבודתי לאורך השנים מחקר מתמשך של התרבות שבה אנו חיים, הן מהצד ה”תרבותי” והן כחברה עם הרגלים ומנהגים
yuvalsaar:
אנחנו אמנם מכירים כבר כמה שנים אבל אני חייב לשאול: עיצוב, אמנות, אדריכלות ומחול??? איך זה מסתדר ביחד?
hagit:
חשבתי שלעולם לא תשאל…
yuvalsaar:
היית מתה
hagit:
טוב, קיוויתי… סתאםם. הנה זה בא: במשך קרוב ל-15 שנה עבדתי כעורכת ובין היתר הוצאתי מגזין עיצוב ואדריכלות מיוחד במינו “טקסטורה”
yuvalsaar:
שהיה מגזין שווה במיוחד! עד היום יש לי כמה גליונות שלו
hagit:
הו, געגוע. האמת היא שזו הייתה הזדמנות מאוד יצירתית שפתחה עבורי חלון להתמחות בעולם הנפלא של עיצוב ואדריכלות – מהצד המתבונן בלבד. עיצבתי את המגזין ברוח פתוחה מאוד, כבמה רחבת אופקים, הכורכת יחד תחומים שונים של עשייה תרבותית ומתבוננת בסביבה היומיומית שלנו כחלק מהעיצוב והאדריכלות. כלומר: לא עוד הסתכלות על עיצוב “יפה ונקי”, בדירות מקסימות שכל מרכיביהן נרכשו במתואם, אלא הצצה לחיים האמיתיים, לצד בתים נפלאים, מלונות, תערוכות, רחובות, אבק. הגיליון האחרון של טקסטורה יצא בדיוק לפני עשר שנים. ספטמבר 2003.
yuvalsaar:
דייי. 10 שנים
hagit:
כן… אחר כך ערכתי את מגזין “ליידי גלובס” במשך שנתיים אבל לבי נשאר בתחומי העיצוב והתרבות. וכשהחלטתי לעשות שינוי ולהתמקד בכתיבה – הבחירה הייתה להרחיב את תחומי הסיקור שלי לאותם מקומות שבהם יש לי ידע רב ואליהם אני נמשכת באמת. בקיצור: אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה. אני נהנית מיידע רב תחומי ומראייה רחבת אופקים ורבת הקשרים ולמזלי אני מצליחה לקשור את ההתמחויות השונות שלי לעבודתי בעיתון
yuvalsaar:
זה באמת כיף. אז כל רב התחומיות הזאת זה גם מה שאת מנסה לעשות בסיורים שלך?
hagit:
בדיוק. בסיורים אנסה להוביל קבוצה של אנשים דרך העיניים שלי. תוכנית הסיורים, כמו העבודה היומיומית שלי, מבוססת על סקרנות וחיפוש מתמיד אחר הדברים המענינים ביותר, החדשים והמדליקים, שקורים סביבנו, ויחד מרכיבים את התרבות החזותית שאנחנו מהלכים בתוכה, סופגים, נושמים ואוכלים. היתרון בעיסוק בתחומי תוכן רבים הוא ראיית הקשרים מרובים, שמאפשרת לנתח מגמות ולזהות את כיוון הרוח.
yuvalsaar:
אני מסתכל על התוכנית של הסיור הראשון ומנסה להבין את הקשר, או ליתר דיוק את ההקשר. איך בחרת את המקומות שבהם יתקיים הסיור? מה את יכולה לספר עליהם? מה היה לך חשוב?
hagit:
בסיור הראשון אני מתחקה אחר כמה תימות: האחת היא הפנטזיה והרומנטיקה – נבקר בשני בתי מלון שלכל אחד מהם אופי מובהק ובשניהם יש מקום חשוב להשקעה באמנות, ויחד עם זאת הם שונים לחלוטים באופיים ובסגנונם. אני רוצה מצד אחד להתבונן באמנות עצמה, מצד שני לדבר על הקניית האופי למקום – על דרכים למיתוג ולבחירת זהות.
בתי מלון הם זירה אסקפיסטית. כל אחד מאיתנו כתייר מזדמן בוחר את אופי המקום שבו ירצה לשהות בהתאם לאיזו פנטזיה. גם בתרבות יש המון מקום לבתי מלון, לרומנטיקה ולמסתורין, לארעיות, להיעלמויות, ב”אורח נטה ללון” של עגנון ובסרטים כמו “הבוגר”. שלא לדבר על ג’יימס בונד
לובי מלון ארט+ עם וידאו ארט של סיגלית לנדאו
בחירת הזהות מתקשרת לפנטזיה. נתחיל במלון ארט+, מלון האמנות הראשון בארץ, שהצד האמנותי שלו הוא חלק מאוסף דורון סבג. במלון הוזמנו 5 אמנים ישראלים ליצור עבודות מיוחדות לעיצוב הקומות השונות, ובחללים הציבוריים של המלון הוצבו יצירות אמנות של אמנים כמו סיגלית לנדאו, אורי גרשט, צדוק בן דוד, טל שוחט ואחרים, מאוסף סבג. זה מלון בוטיק קטן וצנוע, אפילו לא יקר. האמנות משמשת כאות לאנינות תרבותית ו-COOL ולא כסממן יוקרה.
לעומתו, מלון רויאל ביץ’ הוא מלון האמנות הכי חדש בארץ וכאן מדובר בגראנד הוטל, 19 קומות, מאות חדרים. זו הפעם הראשונה שמלון מסדר גודל כזה מחליט להשקיע באמנות. כאן הוחלט להקים חממה לאמנות דיגיטלית. האוצר שרון תובל מציג תערוכה מיוחדת בעלת אופי מובחן בכל אחת מהקומות. בנוסף נפתחות במקום באוקטובר שתי גלריות לאמנות – אחת מהן של המדרשה לאמנות. האמנות משתלבת כחלק מעיצוב פנים מתוחכם – לצד תאורה מתקדמת, אביזרים משובחים ורהיטים של מורוסו.
yuvalsaar:
ומשם גם לקוחה התמונה שבראש הפוסט – עבודה של ענר גלם מתוך החממה לאמנות דיגיטלית במלון רויאל ביץ’. מעבר לכך אני חייב להודות שאני מאד אוהב בתי מלון.
hagit:
בתי מלון הם זירה אסקפיסטית. אני מדברת גם על מקומו של האורח במלון – כל אחד מאיתנו כתייר מזדמן בוחר את אופי המקום שבו ירצה לשהות בהתאם לאיזו פנטזיה. גם בתרבות יש המון מקום לבתי מלון, לרומנטיקה ולמסתורין, לארעיות, להיעלמויות, ב”אורח נטה ללון” של עגנון ובסרטים כמו “הבוגר”. שלא לדבר על ג’יימס בונד.
וכאן נכנסת לתמונה יוצרת מחול וקומיקאית בשם עדי נועם, שתיפגש איתנו ותדבר על המופע שלה “מוגזמת” – שעוסק בדמויות נשים גדולות וחלומיות – מרילין מונרו ובריג’יט ברדו. הסיור כולל גם ביקור בחנות שמשלבת וינטג’ ועיצוב עכשווי, חנות-סטודיו של מעצבת תכשיטי אופנה ייחודיים, בממדים לא רגילים ומפגש עם שפית שמחברת בין תרבויות רחוקות ומעבירה סיפור דרך האוכל. הכוונה היא לא להרצות אלא לחוות. השיחה נעשית תוך כדי תנועה ותוך מפגש עם הדמויות שעושות את המקום ואת התוכן למה שהוא
נועה בלרשטיין מתוך החממה לאמנות דיגיטלית במלון רויאל ביץ’, אוצר שרון תובל
yuvalsaar:
אני חייב רגע לשאול כמה פרטים טכניים: כמה זמן כל סיור, כלומר כמה זמן בכל מקום, וכמה אנשים בקבוצה?
hagit:
הסיור יארך שלוש-שלוש וחצי שעות, והוא מבוסס על התמקדות בסביבה מצומצמת עם הליכה קצרה. הוא מיועד לקבוצה של עד 20 איש בערך
yuvalsaar:
עכשיו אני פתאום קולט שמה שעשית פה זה בעצם עבודת עריכה, כמו מגזין, יש לך חמש כתבות, או חמישה אייטמים. יש את הכתבה הפותחת, יש את זו שבאה לאחר מכן וכן הלאה. לא ככה?
hagit:
זו אבחנה מאוד מדוייקת. אני לא התייחסתי לזה כך כשבניתי את התוכנית אבל באופן אינטואיטיבי זה הדבר שאני יודעת לעשות היטב. אני מחברת תכנים, אוספת את הרעיונות סביב נושא מסוים ואז עושה התאמות ושכתובים – במקרה זה לדוגמה, בדיקת המרחקים בין הנקודות והתאמת “סדר הפרקים” לבניית ההקשר באופן הולם למסלול.
yuvalsaar:
וזמן ההליכה ממקום למקום הוא עמודי הפרסום שאנחנו מדפדפים בהם בין כתבה לכתבה, העמודים שדחפה לך המחלקה המסחרית…
hagit:
חחחח. לא… ההליכה ממקום למקום היא מה שהופך את הסיור לדינמי ולא הרצאתי. בבתי המלון למשל – אפשר בכל אחד מהם לעשות ביקור של שעות, אבל אנחנו מסתפקים בטעימה ודיבור על העקרונות שמעניינים אותנו בהקשר הרחב יותר. זה קצת כמו שיטוט באינטרנט – עם התעכבות במקומות מסויימים יותר, וקפיצה הצידה למשהו אחר – כמו חנות מגניבה שבעצמה משקפת תרבות. וגם שופינג, אגב, הוא תרבות. אבל אני מצהירה על חפות מתוכן שיווקי!
yuvalsaar:
לא חשדתי בך לרגע. מה יהיה בשאר הסיורים? יכולה כבר לגלות? אני ממש סקרן
hagit:
בכל אחד מימי הסיור יתקיימו מפגשים עם מספר יוצרים ומומחים מדיסציפלינות שונות: אמנות, עיצוב, פרפורמנס, מחול, יצירה אורבנית, ארכיטקטורה, צורפות, אופנה, אביזרים (אקססוריז לאדם ולבית), תרבות אתנית, מלאכת מחשבת (craft) ועוד. במסגרת הסיור יושם דגש על אופי הסביבה האורבנית (או הכפרית בסיורים מחוץ לעיר), תרומתה וערכי משיכתה לעסקים היצירתיים המתרכזים בה. ניתוח השטח והתהליכים שחלים עליו ועל דייריו מעניק לסיור הקשר-עומק נוסף.
למשל – ביקור שיהיה בסביבת דרך אילת ו”מתחם נגה”, אזור שמחבר בין בתי מלאכה חללי סטודיו, גלריות, עסקים מסחריים ופיתוח אורבני יוקרתי (המושבה האמריקאית). יש הבדלים מרתקים בין סטודיו של צייר, של מעצב או של אמן וידאו וכו’, כמו גם במפגש עם חלל אמנות כמו מכון שפילמן ולא רחוק ממנו מקום שמשלב אמנות וקראפט כמו בית בנימיני, למשל. הראייה של מקומות כאלה דרך הרחוב חשובה במיוחד בעיניי. יש פה גם קצת אידאולוגיה, אולי.
yuvalsaar:
את לא מפחדת שזה קצת תפסת מרובה לא תפסת?
hagit:
זה לראות את תל אביב קצת כמו ניו יורק או ברלין. בכל עיר שנבקר בה בעולם אנחנו מוכנים ללכת כמו משוגעים למרחקים ארוכים כדי לראות דברים שליד הבית לא יצאנו בשבילם שנים רבות.
yuvalsaar:
זה נכון…
hagit:
אני מקווה שלא נגזים, וכמובן שנהיה חכמים יותר תוך כדי תנועה
yuvalsaar:
בואי נסיים בפרטים הטכנים: מי מארגן, כמה עולה, כמה מפגשים, ומה צריך לעשות כדי להירשם?
hagit:
המארגנות של כל הטוב הזה הן רבקה פלד וחנה ברזג, הידועות גם בשם “ארטיש”, והן אחראיות על הרישום בטלפון ובמייל:
רבקה: 052-3746897, חנה: 052-2693165, מייל: [email protected]
בסך הכל מדובר בסדרה של תשעה סיורים, בכל חודש סיור אחד בשלושה מועדים אפשריים
yuvalsaar:
וכמה עולה?
hagit:
סדרה של תשעה סיורים תעלה 1,440 שקלים. המחיר לסיור בודד 190 שקלים.
yuvalsaar:
האמת, נשמע לי סביר מאד ל-9 מפגשים
hagit:
כן. ובכלל זו למעשה חוויה ולא לימוד במובן המקובל, כך שגם 190 שקלים, סכום שהיינו מוציאים בקלות על מסאז’ או ארוחה, זה לא בשמים לחוויה אורבנית-תרבותית כזו אם רוצים מדי פעם. זה פותח את הראש
yuvalsaar:
מעולה! ולסיום אני רק אזהיר שיש מצב שתמצאי אותי מתגנב אחריך באחד הסיורים
