נעמי גיגר: היו שעות ארוכות מאוד שהייתי קרובה מאוד ומול המוות

כלב ים דו ראשי, מעי־נחש טורף, גולם פרפר, דב נמלים – אלו מקצת הדמויות שנחרטו, הודפסו ונאגדו לספר נובמבר, שחותם תהליך עבודה של ארבע שנים אינטנסיביות שנע על ציר מות אביה ולידת בתה של המעצבת והאמנית נעמי גיגר, שותפה בסטודיו ג2. בין שני קטבים דרמטיים אלו גיגר טווה סיפור אפל ומשונה שבו יצורי דמיון נגלים מתוך אפלה כארכיטיפים פרטיים. חרדה, כאב, ערך עצמי ודימוי גוף מופיעים בספר כאיברי גוף ומשרטטים דרך בנבכי נפש.

ארוע ההשקה של הספר יתקיים ביום שישי 29.11 בשעה 15:00, בסטודיו ג2, העמל 6 תל אביב. דוברים ומציגים: יוסי למפל, הוצאת תחנת נייר, מפיק פסטיבל הפנזינים; ענת ברזילי, כותבת הטקסט לספר, מציגה עבודת סאונד; אבי נאמן, מעצב ויוצר; דנה גז, סטודיו ג2, הוצאת תחנת נייר. ביום ההשקה ימכר הספר בעשרה שקלים ובמקביל יוצגו ויוצעו למכירה עבודות נבחרות מתוך הספר (טווח מחירים: בין 500 ל־1,000 ש״ח). בשעה 16:00 יעלו לנגן עבודות עפר (אסף חזן ויונתן תורג׳מן).

ביקשתי מנעמי שתספר קצת על הספר ועל המעבר מלעצב בעבור אחרים להוצאת ספר משלה. הנה מה שהיה לה להגיד.

בוקר טוב

הי, בוקר טוב

מה שלומך?

בסדר, אתה?

לא רע בכלל!

יפה 🙂

לגמרי. אז מגיע לך מזל טוב: ספר חדש. ראשון?

ראשון שהוא שלי, כן

ולא שלך?

יצא ספר דו לשוני של שירי אמא אווזה שאיירתי לפני 5 שנים

וואלה. אולי באמת תספרי מי את לטובת מי שלא מכיר, איפה למדת, מה עשית מאז

ירושלמית במקור, מבית דתי, למדתי תקשורת חזותית בבצלאל, אחר כך שנתיים בסטודיו של טרטקובר. שנה וחצי בהקמה של מרכז נא לגעת ואז פתחנו את סטודיו ג2 (דנה גז ואני)

ג2! מתי פתחתן? ומתי סיימת בצלאל?

ג2 בספטמבר 2009, סיימתי ב־2005

ומה אתן עושות ב־ג2? מי הלקוחות שלכן? אתן עושות את בצלאל בשנה האחרונה, נכון?

כן: בצלאל, מוזיאון ישראל, בית הספר לתיאטרון חזותי… בעיקר עובדות עם מוסדות תרבות ואמנים

זה קצת מסביר אולי את עניין הספר. מאיפה באמת הגיע הרעיון להוציא ספר? ומה את יכולה לספר עליו?

תמיד היו לי ״ספרים בעבודה״ במקביל לדברים אחרים שעשיתי. היומנים שלי בתיכון היו ספרי סקיצות, בלימודים פרויקט הגמר שלי היה חמישה ספרים (ללא טקסט אגב). הפרויקט הזה נולד לפני חמש שנים. מסתבכת…

מסתבכת זה טוב…

תמיד 🙂 בקיצור, תמיד השתמשתי בפורמט של דפדוף כדי להביע

אז תספרי קצת על ״נובמבר״. איזה מין ספר זה

 

זה ספר של תחריטים. הוא מתחיל במפה / תוכן עניינים שהוא גוף והפרקים הם לפי אזורים בגוף. הרבה דברים גדולים מתנקזים אצלי לחודש הזה. אבא שלי נפטר אחרי מחלה ארוכה, אני נולדתי, בתי נולדה כמעט ביום השנה למותו, אחותו נפטרה, אחותי נולדה. היו שעות ארוכות מאוד שהייתי קרובה מאוד ומול המוות, אני חושבת שהספר הזה ״נולד״ תוך כדי זה. מאז הוא עבר הרבה גלגולים

מה שנקרא heavy stuff

בדיוק אני חושבת לעצמי שאולי זה לא מצליח להיות קליל ובלוגי 🙂

התמונות יעשו את העבודה… כמה עמודים הספר ומה הפורמט שלו?

68 עמודים, 14.8 * 18.3 ס״מ. הוא יוצא בהוצאת ״תחנת נייר״, של יוסי למפל ודנה גז. הספרים שלהם יוצאים תמיד בעברית וערבית (במקרה שלי גם באנגלית) והספרים עולים 10 שקלים מתוך עקרון של הנגשת תרבות

יש לינק?

טרם 🙂

איזה עוד ספרים הם הוציאו?

תרגום לעברית וערבית של טקסט של חכים ביי, ועכשיו הם עובדים על ספר שירים של קובי אור. ההוצאה הזאת היא בעצם המשך של ״ערוץ הנייר״

ומה זה ערוץ הנייר? (ואז אנחנו חוזרים לנובמבר)

זאת הוצאת פנזינים של יוסי למפל ואדם ססלר, הם הוציאו לאור פנזינים בפורמט קטן

אוקי. אז עכשיו אני רוצה לשאות אותך שאלה צפויה אך מתבקשת: למה להוציא ספר? באיזה שלב אמרת לעצמך שהדברים שאת עובדת עליהם ייצאו בפורמט מודפס?

אין לי ברירה

כלומר…

אני אוהבת ספרים וזה מה שהפרויקט הזה צריך להיות. יש משמעות לדפדוף בסיפור וגם יש משמעות לאהבה הגדולה שלי לספרים.

אבל מה הערך של הדבר הזה היום ב-2013? ושלא תביני, אם זה היה תלוי בי גם הצ׳אט הזה היה מודפס על ניר נטול עץ איכותי ומחולק לתיבות הדואר של המתעניינים…

עבדנו עכשיו על קטלוג גדול ללקוח. היה להם תקציב מוגבל והם היו צריכים לבחור אתר או ספר והם בחרו ספר. זה מאוד הפתיע אותי והם אמרו, בסוף כשנמות הספר ישאר בארכיון. לא יודעת מה ישאר בסוף בסוף אבל בכל מקרה, הדפסת ספר זו לא החלטה ״הגיונית״ ובטוח שלא כלכלית אבל זאת החלטה טובה 🙂

זה לא קצת רומנטי? נוסטלגי? מאבק חסר תכלית?

כן, בהחלט. אבל לא חסר תכלית. יש סוג של חויה שיש רק בספר

אני לא בטוח

אני כן. לכל הפרטים יש השפעה אדירה על המסר. יכול להיות שהסיפור הזה יכל להיות בפורמט דיגיטלי אבל הוא היה סיפור עם טון אחר

מעניין מה יגידו אלו שנולדו לעידן הזה. אני כמובן מסכים באופן עקרוני אבל אני כל הזמן מנסה לבדוק איפה אני נמצא על הציר של קדמה וטכנולוגיה. תגידי, מתי החלטת שאת ״עוברת צד״ ומלספק שירותי עיצוב את הופכת גם ליוצרת תוכן, ולא למגירה?

כן, גם אני, אבל הנה בפרויקט הזה מצאתי את עצמי עובדת בתחריט… תמיד הייתי בשני הצדדים… וגם בצד העיצוב אני תמיד נמשכת למקומות שאפשר גם איכשהו ליצור תוכן

מה למשל? איפה כמעצבת את יוצרת גם תוכן בעבודה שלך עם לקוחות? ותכף נדבר על התחריט

כמובן במדובר בניואנס אבל קורה הרבה שגם כשלקוח מגיע עם בריף מוגדר יש מקום לפתוח אותו, לשאול שאלות ולדייק את הבריף הראשוני. גם אח״כ תוך כדי עבודה גרפית אני מגלה שככל אני מעורבת בתוכן (קוראת אותו וחושבת עליו) אני יכולה להיות שותפה בדיוק שלו. בקיצור תוך כדי הפעולה ״לעטוף דברים״ אתה גם משנה אותם

וחזרה לעניין הזמן והטכנולוגיה. עניין אותי לעבוד בטכניקה שיש בה משהו מוחלט. לחרוט על לוח, לצרוב אותו וזהו – אין פוטושופ… (כמובן שאח״כ עשיתי פוטושופ 🙂

זו הייתה הפעם הראשונה שעשית תחריט?

כן. אה, לא, בלימודים עשיתי משהו מעפן בעצם

ואיך זה היה פתאום החומר, הריח, הפיזיות?

היה מעולה. שיעור של 6 שעות ברצף פעם בשבוע (סוג של נס באורך חיים שלי). אני אוהבת חומר, זה כל הזמן חסר לי

לגמרי נס. יש טקסט בספר או שזה רק דימויים?

טקסט (תלת לשוני) שענת ברזילי כתבה. נתתי שמות לפרקים. וזהו. היא גם תעשה פרפורמנס עם הטקסט שלה בהשקה

אז אני קצת מבולבל, תעשי לי סדר בבקשה. היה סיפור לפני התחריטים?

היה נושא מאוד לא מוגדר > היו דימויים בראש שלי > הרבה סקיצות לכל דימוי > עבודה בתחריט > רגע משמעותי שהבנתי את ה״שלד״ והכנתי תוכן עניינים > סידור מחדש של התחריטים וייצור תחריטים חדשים כדי שיהיה סדר לספר > בסוף נתתי את כל העבודה לענת והיא כתבה טקסט מתוך החויה שלה מול העבודות

עכשיו יותר ברור… תגידי אם כך עוד משהו על הטקסט. מה יש בו? באיזה אופן הוא משלים את העבודות?

יש בו הרבה פחד, או ביטוי של פחד. לא רציתי טקסט שיסביר את העבודה. מאוד רציתי שהיא תסתכל ותכתוב מה שהיא רוצה. יצא שהעבודות הפחידו אותה…

אני יכול להבין איך זה קרה…

כן 🙂

משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים? על ארוע ההשקה אולי?

כן, יהיה ארוע ביום שישי ה-29/11 ב-15:00 בסטודיו החדש שלנו ברחוב העמל 6. ותהיה הופעה של ״עבודות עפר״. להקה מעולה!