איור עכשיו. מפגש 67: רותם מקרית גת

בשנת 2010 נפטר סבו של רותם מקרית גת. במהלך השבעה הוא מילא מחברת שלמה ״בהמון המון רישומים, שיצאו מהתת מודע שלי שעד אז כנראה היה מודחק״. ברישומים מאותה תקופה היה לדבריו פן ביקורתי ופרובוקטיבי על אמנות ועל החברה הישראלית, ולימים הם הפכו לסדרה בשם ׳החיים קשימנשוא׳. לאחר השבעה, בשעה שחגג את יום הולדתו, נפרץ האוטו שלו ומחברת הרישומים נגנבה. ״תליתי מודעות בכל האזור ומישהו התקשר אלי, הוא מצא פח זבל שרוף והיה נראה לו שיש שם משהו כמו רישומים. גירדתי את כל הרישומים, זה נראה כמו מגילות גנוזות. זו הייתה התערבות חיצונית, בחיים לא הייתי לוקח רישום ושורף אותו בקצוות בקטע קישוטי. בדיעבד אני יכול להגדיר את הנקודה הזו בזמן כמו לידה מחדש״.

רותם, בן 31, למד תקשורת חזותית בתיכון והתחיל לעבוד בגיל יחסית מוקדם בעיצוב גרפי. הוא בוגר לימודי קולנוע בסם שפיגל (2009) וכיום הוא מתפרנס מעיצוב גרפי, מאיור ומעבודה בתעשיית הקולנוע, בעיקר הקלטת קול ועריכה. מזה שנים הוא עורך מחקר חופשי שכולל ביקור בספריות ובמוזיאונים ברחבי העולם בנושא רישומים, עבודות נייר ושימור של יצירות. ״פגשתי את המשמרים בכל המוזיאונים, מגיל צעיר אני מחובר לעבודות על נייר. אני ישר הולך לעבודות על נייר אצל אמנים שאני אוהב, שם רואים קו ושפה אישית״.

 

״כשאני מסתכל על הקשר רחב יותר של אמני קומיקס או אמנים שהושפעתי מהם כמו רוברט קראמב או כריס ווייר, הם לא בדיוק מאיירים, אבל מבחינתי הם חלק מעולם גדול של יצירה. אתה יכול להסתכל על חלק מהיצירות של רמברנדט או של גויה בתור עבודות איור או קומיקס במובן מסוים. זה תחום מאד רחב מבחינתי למרות שבארץ הגבולות יותר נוקשים ויש מי שמתעקשים להבחין בין אמן ׳חופשי׳ לבין מאייר ׳מקצועי׳. אני מנסה לדחוק, לטשטש, מבחינתי הכל זה דרך לביטוי אמנותי חופשי. אני חושב שגם בדוגמאות הטובות ביותר של איור תמצא חופש ואמירה פנימית עמוקה כמו בכל יצירת אמנות טובה״.

״כבר כילד עניין אותי העיסוק במוות, בגולגלות, שאלתי את ההורים שלי על המוות, מתי נמות, מתי אני אמות. אני לא יודע למה זה העסיק אותי. כיום עם כל המאבק לפרנסה ואין זמן והשגרה והחיים הלחוצים בארץ, היצירה שלי נעשית בדרך, ממקום למקום, הרבה באוטובוסים, בדרך למשהו, כשאני ממתין, חוזר מהעבודה. תמיד משהו בין לבין. זה נדיר שאני יושב ואומר עכשיו אני יוצר אמנות. זה כמו יומן.

״תוך כדי מגיעים הדברים שאני סופג מהרחוב, מדברים שאתה שומע מסביבך, מין תת מודע קולקטיווי, מקורות השראה, כל המימד הפוליטי נכנס לשם בצורה לא מודעת, ותוך כדי ובדיעבד אני מבין מה המשמעות של הדברים. מתוך הכרח אני כמעט ולא מצייר עם רישום מקדים. במשך שנים אני עובד ברפידוגרף או בציפורן וכל מיני עטים שאני שומר, יוצר על הדף בלי לדעת מה הולך לצאת. אחר כך כשנוצרת סדרה אם במחברת או מכמה מסמכים שיש משהו שמחבר ביניהם, אני סורק הכל למחשב ועורך אותם ביחד לקולאז׳ של יצירה אחת שלמה, הרמונית, משהו יותר מגובש״.

 

״יש לי מחלקות במח, מגירות, הרבה צדדים. יש את הצד האולי אובססיבי ומינימליסטי, להיות נאמן לתוכן, למחוק כל קישוט, מעט מאד אלמנטים, דימוי, טקסט וניר או מסך, לתת להם לדבר בצורה הבהירה ביותר. ויש את הצד של האמנות. קניתי וואקום לפני שש שנים והשתמשתי בו אולי פעם אחת. המחשב מבחינתי משמש קצת לצביעה או לניקוי של הדימויים אבל רק כדי שיוכלו להיות מודפסים על ניר בצורה טובה. עוד לא מצאתי ליד תחליף. זה נראה אחרת, זה מרגיש אחרת.

״יש לי כמה עבודות שנעשו במחשב, עם שכבות, עם צבע, אבל זה מעט מאד. המחשב משמש רק לעריכה של דימויים שהם אנלוגים במקור. יש פה משהו מחאתי נגד כל מה שנהיה עם המחשבים כאמצעי שעבוד או כמאגר מידע שגוזל פרטיות. אני מאמין שיש משהו בדרך שבה אני עובד שהוא אולי התנגדות לזה, לנהירה אחרי המחשב״.

 

״בעבר איור היה תחום שמטבע המגבלות הטכנולוגיות היה שמור לבעלי מלאכה או למספר מצומצם של אנשים שהתחבר למוקדי כח. היו הרבה פחות הזדמנויות לאנשים צעירים להגיע לתחום הזה. היום זה כבר לא ככה והיתרון הבולט של כך הוא פרץ של יצירתיות בתחום, שבעבר היה הרבה פחות נגיש. זה הדבר החיובי. מצד שני, ואולי זה נוסטלגי, אתה יכול לראות איך ספרים הודפסו פעם, את המקום שהיה לאיור בספר, כששילבו איורים בצורה יותר טבעית. היה יותר כבוד לאיור. היום כל ה׳אימג׳ סטוקינג׳ וההוזלה של הדימוי הרגו את התרבות.

״בנוסף, יש משהו בהתמקצעות של התחום שנורא התמסד. יש בתי ספר שאתה צריך ללמוד בהם איור וזה מה שמקנה לך את התואר ששם אותך במקום גבוה יותר מאנשים אחרים שאולי לא למדו. זה מכניס אנשים לשטאנץ. אתה יכול לעבור על מיליון פליקרים ואתרים והרבה פעמים הכל נראה אותו דבר. יש הרבה יותר במה, אבל גם בליל מסוים של משהו לא לגמרי מקורי. החתירה למשהו עמוק, הרגישות, גם מבחינה טכנית ואמירה אישית, זה משהו שאני חושב שנפגע. אני מנסה לשמור על זה כמה שאפשר. זו אולי אחת הסיבות שאני לא מתמקד בתחום אחד״.

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.