מצרפים אגדות: נרטיבים בצורפות עכשווית

אחת מתערוכות העיצוב המעניינות ביותר שביקרתי בהן בשנים האחרונות הייתה התערוכה Telling Tales, שהוצגה ב-2009 במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון. סיפורי פיות, מעשיות עתיקות ופסיכואנליזה היו רק כמה ממקורות ההשראה של התערוכה, שהציגה את עבודתם של מעצבים, בעיקר מהולנד, שחקרו את הפוטנציאל הנרטיווי של אובייקטים וניסו לחבר בפעולת העיצוב שלהם בין עבר לעתיד. לתערוכה היו שלושה חלקים: “קרחת היער”, שכללה אובייקטים שעוצבו בהשראת מוטיב התמימות בסיפורי פיות; “המבצר המכושף”, שכללה אובייקטים שעוצבו בהשראת המעשיות שנפוצו בעקבות התפשטות הדפוס במאה ה-18; ו”גן עדן וגיהנום”, שכללה מעצבים שהושפעו מהפסיכואנליזה.

ביום שישי ה-31/1 תפתח בגלריית בית האמנות, מבשרת ציון התערוכה מסקרנת ברוח דומה, מצרפים אגדות: נרטיבים בצורפות עכשווית. בתערוכה יוצגו יצירות חדשות של 22 אמנים העוסקים במתכת, צורפות או תכשיטנות קונספטואלית. האמנים התבקשו ע”י קריאה אוצרותית לבחון באמצעות יצירותיהם אגדות, משלים וסיפורים בעלי משמעות אישית עבורם. אוצרות התערוכה – ג׳ניפר נאווה מילקן ויעל פרידמן – ביקשו לבדוק מה קורה כאשר אמנים מפרשנים את הסיפורים העתיקים ביותר בעולם ליצירות אמנות; לבחון איך אגדות, משלים, ומיתוסים מעצבים ערכים ונורמות תרבותיים; ולשאול איך סיפורים אלו – בין אם אגדות פנטזייה, מעשיות פדגוגיות או סיפורי שכר ועונש – משפיעים על קיומינו העכשווי.

רשימת המשתתפים המלאה בתערוכה כוללת את דינה אברג’יל, מעין אגמון-קהתי, מיכל אורן, ורד בבאי, יעקוב בלוך, אדר גולדפרב, ענת גולן, אוהדה היי-גורדון, נעמה הנמן, יסמין וינוגרד, אדה ורדימן-גודנסון, דניאל זליג, הדס לוין, נעה לירן, סיגל משורר, נועה נדיר, שיר פינס, דניה צ’למינסקי, ליאה קיראל, מרב רהט (שהעבודה שלה, שצילם גיא עמיעד, נמצאת בראש הפוסט), קובי רוט וירון שמרקין ואנוק יוסבשוילי.

מילקן היא אוצרת המתמקדת בעיצוב ואמנות עכשווית. היא ילידת סיאטל, ארה”ב, ויש לה תואר שני בתולדות האמנות. לפני שעלתה לארץ ב-2003, עבדה במוזיאון לאמנות ועיצוב בניו יורק (MAD) ושם התחילה להכיר את תחומי העיצוב, הצורפות, הקרמיקה והטקסטיל, ואת הפוטנציאל לדיאלוגים מרתקים בין התחומים של אמנות ועיצוב. לאחר שנים של עבודה במוזיאון ישראל היא החליטה להקים סוכנות פרטית בשם אינטר-אליה פרוג׳קטס לפיתוח פרויקטים עצמאיים לקידום תחומי ההתמחות שלה ואצרה תערוכות פופ-אפ בתל אביב. במקביל היא ממשיכה לארגן פרויקטים בארץ ובחו”ל בנסיון להוות זרז לשיחות מסקרנות בין מסורות מקומיות וגישות חדשניות באמנות, עיצוב וקראפט.

את פרידמן – זוכת פרס העיצוב של משרד התרבות לשנת 2011 בתחום הצורפות- היא הכירה לפני כשנה לאחר שפנתה אליה כדי להשתתף בתערוכה שאצרה, ״שולחן עבודה״. ״הרעיון היה לקבץ כמה אמנים בתחום הצורפות העכשווית ולעשות סדרה של תערוכות ׳מודולאריות׳ המציגות את העושר הקיים בתחום זה בארץ״, היא מספרת. ״התערוכה הראשונה נדדה בין כמה סדנאות של אמנים משתתפים ושם — בין כלי העבודה והשולחנות העבודה — הוצגו יצירות האמנות בתחום. עוד לפני שנגמרה התערוכה התחלנו לחשוב על העתיד. התערוכה הנוכחית היא תוצאה של דיונים מתמשכים בינינו (ובין אמנים ומעצבים נוספים המתעסקים בתחום)״.

זה היה השלב שבו פרידמן העלתה רעיון לתערוכה העוסקת באגדות. ״חשבתי שזה יהיה מעניין לבחון מה קורה כאשר אמנים מתרגמים את הסיפורים העתיקים ביותר בעולם ליצירות אמנות. יעל פנתה לעמותת האמנים במבשרת ציון, שבה היא חברה, ושאלה האם הם יסכימו לארח תערוכת צורפות… ההצעה עברה. התחלנו לעשות מחקר ואחרי כמה חודשים הגענו לרגע הפתיחה״.

אז מה קורה כאשר אמנים מפרשנים את הסיפורים העתיקים ביותר בעולם ליצירות אמנות?

״האמנים והמעצבים שנבחרו להשתתף בתערוכה, או לפחות רובם, נוטים לערב נרטיב בעבודתם באופן קבוע. אולי זה מה שהנחה את הבחירה של קבוצה מסוימת זו. במקרה זה, ביקשנו מהם להתייחס לנרטיבים קיימים ואוניברסליים כהשראה״.

 

מיליקן נותנת שלוש דוגמאות. הראשונה, המחקר של דניאל זליג על האגדה ״הנזל וגרטל״, שבמסגרתו היא מצאה את עצמה נמשכת למבנה האדריכלי של בית הניתן לאכילה, מבנה שהיה, מצד אחד, מפתה ועשיר ויזואלית, אבל מצד השני, בנוי ברישול המאפשר אפילו לילדים קטנים לפרק ממנו חלקים. זליג בחרה ליצור חלקי בניין לבישים העשויים מממתקים וחומרי בנייה כגון MDF, אלומיניום וקרניזים דקורטיביים מפוליאוריטן וביקרה את המוסר שמייצגת האגדה וקוראת לצופה לבחון היטב את המסר המועבר בסיפור.

נעה לירן זיהתה גם היא פגם באותו הסיפור; היא מציעה פתרון שיכול לשנות את מהלך ההיסטוריה של הנזל וגרטל. לירן המליצה להשתמש בפופקורן במקום בפירורי לחם ולעטוף אותם עם עטיפות נייר כסף צבעוניות משוקולדים וקרמבו, על מנת למנוע מהציפורים לאכול אותם ובכך לאפשר לילדים לחזור הביתה בשלום. עם זאת, החזרה הבטוחה תשנה את גורלם ואפשר שתמנע מהם מזל ועושר. האם עדיף להימנע מסכנה בכל מחיר או שאולי נכון יותר לאפשר לגורל לכוון את דרכנו?

״במקום לפרש סיפורים ספציפיים, חלק מהמשתתפים התמקדו בפירוק נרטיבים עתיקים או ארכיטיפים מוכרים שחוזרים ונשנים לאורך דורות, וקיימים גם במיתולוגיות של תרבויות שונות. ענת גולן חקרה את דימויים של הגיבור והגיבורה באגדות וסיפורי אגדות, ומצאה שקיים פער גדול בין הארכיטיפ של דמות (בעיקר בטיפוס נשי) והמציאות. היא זיהתה תכונות בשתי גיבורות ומרשעת אחת, אותן היא מייצגת בסדרת מדליות. במדליות אלה היא הציעה דיוקן אותנטי יותר של גיבורה בת זמננו, שהתגברה על מכשולים, סבלה מאובדן ושרדה כדי לספר את סיפורה״.

עד כמה אם כך חשוב לספר סיפור בעבודה? עד כמה הוא צריך להיות גלוי ומובן לצופה/למשתמש?

״אני חושבת שסיפור ממלא תפקיד חשוב בתהליך של כל אמן או מעצב, בין אם זה סיפור שהעבודה נועדה לספר, או דימוי שהעבודה מציגה לצופה. קורה שמעצבי אופנה ממציאים דמות מסוימת וסביבה בונים אוסף תלבושות המבוסס על הצורך להלבישה; מעצבי מוצר משתמשים בנרטיב לזהות צורך או להנחות את צורת האובייקט. נרטיב נמצא גם בעבודות של אמנים — מבחינה היסטורית, זה התפקיד העיקרי של יצירות אמנות שקדמו לתקופה הרומנטית ו׳אמנות לשם אמנות׳; בעידן האמנות העכשווית, נרטיב הוא כלי שיכול לעזור לצופה להזדהות עם העבודה.

״קלמנט גרינברג קרא לאמני האקספרסיוניזם המופשט להפסיק להשתמש בנרטיבים מילוליים בעבודתם ולייצר את הסיפור שהם רוצים להעביר דרך המבנה של הצורות המופשטות. אנו כבני אדם תלויים בנרטיבים כדי לעזור לנו להבין את העולם ואנחנו כבר משתמשים וממחזרים אותם מתחילת תולדות בני אדם ככלי הוראה, דוגמה דתית — לפעמים במסווה של בידור ולפעמים כדי להצדיק מניעים פוליטיים.

״כמובן, האמן/המעצב מקווה שהצופה/המשתמש ייקשר לעבודה/מוצר. קשר זה יכול להיות רגשי, ויזואלי, או קשור לתפקיד אותו האובייקט ממלא. השאיפה העיקרית היא שהעבודה תתקשר לצופה באופן ישיר ורגשי עם הצופה או המשתמש, ושהיא תגרום לו לראות את העולם קצת אחרת או תגרום לו לשאול שאלות.

״יעל ציינה שכשהיא למדה עיצוב גרפי, אחד המורים אמר שהלוגו המוצלח ביותר יהיה זה שימשוך את הצופה אבל לא יהיה ישיר וברור מדי — עדיף שהמבט ישתהה ויוביל להבנה, וההבנה הזו היא מה שיצור קשר בין הצרכן למוצר. מדובר פה על סוג של משיכה או קסם, ואם הוא מתרחש הרעיונות והשאלות שהועלו על ידי ההתקשרות ימשיכו להשפיע ולהעשיר את תפיסת עולמו של הצופה״.

מה אתן רוצות שהציבור ייקח מהתערוכה הזו?

״המטרה העיקרית בכל הפעילות שלי בתחום היא להעלות את הפרופיל של צורפות אמנותית עכשווית בארץ. כמעט אין מודעות כאן לעושר הקיים בעבודות צורפות עכשווית, יש אמנים ישראלים רבים שזוכים לשבחים בחו”ל ואילו בארץ לא שמעו על קיומם. אנחנו, האמנים והאוצרות, מקווים שהמבקרים בתערוכה ׳מצרפים אגדות׳ יצאו עם הבנה טובה יותר של כוחו של הביטוי האמנותי בתחום באמצעות הטכניקות והחומרים שמאפיינים את תחומי המלאכה, העיצוב, המסחר או הייצור התעשייתי שבהם משתמשים היוצרים״.