כל מה שחשוב ויפה

אתה רואה את המניפות ואתה יכול להבין למה אנשים אהבו להגיע לפריז בתחילת המאה ה-20

״ברוכים הבאים לפריז של ראשית המאה ה-20״, מכריזה התערוכה ״פריז! פריז!״, שנפתחה בחודש שעבר במוזיאון התיקים והארנקים באמסטרדם. המוזיאון – הכולל אוסף של יותר מ-4,000 תיקים, ארנקים, מזוודות, שקיות, תיקים ואבזרים מהמאה ה-15 ועד היום – הוא הגדול מסוגו בעולם, אולם התערוכה לא מציגה תיקים, וגם לא ארנקים: מוצגות בה 80 מניפות ממותגות, שנוצרו בצרפת בין השנים 1900-1940, ופרסמו בתי מלון, מסעדות, מועדוני לילה ובתי כלבו.

סקירה של המניפות מאפשרת מבט מרתק על פריז של לפני 100 שנה, כפי שמספרת סיגריד איבו (Sigrid Ivo), מנהלת המוזיאון ואוצרת התערוכה. ״אתה רואה את המניפות ואתה יכול להבין למה אנשים אהבו להגיע לפריז באותן שנים״, היא מספרת בשיחת טלפון מהמשרד שלה במוזיאון. ״המניפות הן מטפורה של העידן החדש: האופנה, חיי הלילה וכן הלאה. אנשים החלו לצאת יותר החוצה, לקנות יותר בחנויות ובבתי הכלבו הגדולים ולצאת למועדוני לילה. הכל נמצא במניפות״.

ואמנם, ממשיכה איבו, התערוכה עוסקת בתקופה שבה פריז הייתה מטרופולין משגשג. בשנת 1900 ביקרו ביריד העולמי שנערך בעיר כ-50 מיליון בני אדם. זו הייתה תקופה שבה המצאות חדשות – כמו תאורת רחוב, מכוניות, עמודי פרסום, שירותים ציבוריים, חשמלית והרכבת התחתית – שינו באופן מהפכני את החיים עירוניים. כתוצאה מכך חיי הלילה של העיר קיבלו צורה חסרת תקדים. הפריזאים והתיירים האמידים פקדו בהמוניהם את מופעי אופרה, את בתי הקולנוע, את מופעי קברט, את בתי הקזינו, את חנויות הכלבו, את מירוצי הסוסים ואת הירידים. ״הם אהבו להיראות לבושים באופנה האחרונה בזמן שהתהלכו בעצלתיים במורד השדרות הרחבות החדשות של העיר״.

Irroy champagne E. Halouze, V. Espi, 1934 – 1935. בראש הפוסט: restaurant Le Grand Teddy Mourque, ca. 1925

Irroy champagne. E. Halouze, V. Espi, 1934 – 1935
בראש הפוסט: restaurant Le Grand Teddy. Mourque, ca. 1925

האוסף של המוזיאון מסתמך על האוסף הפרטי של אימה של איבו, הנדריק (Hendrikje), שאספה תיקים במשך 35 שנים. העניין והאהבה לתיקים של אימה התחילו כאשר היא מצאה תיק עור משנת 1820 עם שריון צב בחנות עתיקות ליד נורוויץ', אנגליה. התיק עורר את סקרנותה והיא התחילה לחקור את התחום ואת ההיסטוריה שלו.

ב-1996 היא פתחה את דלתות ביתה ב-Amstelveen שמדרום לאמסטרדם כדי לאפשר לציבור להתרשם מהאוסף הנרחב שלה. לאחר עשר שנים הבית הפך קטן מדי כדי להכיל את כל האוסף ואת הזרם הבלתי פוסק של המבקרים. עם עזרה מתורם אנונימי עבר האוסף למשכנו הנוכחי ב-2007. כיום האוסף כולל לצד תיקים היסטוריים גם תיקי מעצבים רבים במהדורות מוגבלות של אלכסנדר מקווין, לואי ויטון, הרמס, ברברי, גוצ׳י, שאנל, פנדי, דיור, בוטגה ונטה, פראדה ועוד. בנוסף כולל האוסף תיקים בצורות מיוחדות כמו מכשיר טלפון חוגה, מגזין מקופל, חתול, פחית דיאט קולה, נעל עקב, דג ועוד.

מטרת המוזיאון להציג לא רק את התיק כאובייקט נחשק ולהדגיש את המנעד הרחב של הצורות, הפונקציות והחומרים, אלא גם לשים דגש על הסיפור שכל תיק מספר במונחים של סגנון ואופנה ואת ההשפעות שיש לו על התפתחויות בחברה. כך לדוגמה, במקביל לתערוכת המניפות מוצגת תערוכה שמציינת 50 שנה לבובת הברבי בהולנד, ובחודש הבא תפתח בו התערוכה ״ברוכים הבאים״ שתעסוק בהיסטוריה של הנסיעות דרך התפתחות המזוודות ותיקי הנשיאה.

Vera Mint Liquor Designer unknown. Chambrelent, 1930

Vera Mint Liquor. Designer unknown. Chambrelent, 1930

ההקשר החברתי נוכח גם בתערוכה הנוכחית: המניפות הראשונות הגיעו לאירופה מהמזרח הרחוק בסביבות אמצע המאה ה-16. עד המאה ה-18 הן הפכו לאביזר חובה לכל אישה אופנתית. בסוף המאה ה-19 הוענק למניפות תפקיד דקורטיבי חדש: להוות פרסומת בזעיר אנפין. המהפיכה התעשייתית הולידה את עולם הפרסום, שכן מוצרים היו צריכים להימכר לציבור. בנוסף למודעות בעיתונים, בתי קולנוע ועל לוחות המודעות, המניפות הוכיחו את עצמן כאמצעי אידיאלי לפרסום. הן היו קלות במשקל, תפסו מעט מקום כאשר היו מקופלות, וכאשר נפרשו סיפקו משטח גדול יחסית לעברת מסרים פרסומיים במילים ובתמונות.

באותה תקופה, שנות ה-50 של המאה ה-19, חנויות פריזאיות קטנות המתמחות בבגדים ובדים התרחבו והפכו לחנויות כלבו, והחלו למכור גם מוצרי ריהוט ומזון. ב-1852 נפתחה חנות הכלבו הצרפתית הראשונה, Au Bon Marche. בשנת 1893 נפתח הסניף הראשון של הכלבו גאלרי לאפייט, ומה שהחל כחנות בגדים קטנה גדל לתוך רשת חנויות כלבו שנהנתה ממוניטין גם בחו"ל.

להמצאת הנורה הייתה גם כן משמעות עצומה על חיי הלילה של פריז. בשנת 1878 פריז הייתה העיר הראשונה שהייתה לה תאורת רחוב חשמלית, שאיפשרה להאיר בתי קפה על המדרכה ומקומות הבילוי. חיי הלילה נעשו נגישים יותר לקהל הרחב וכתוצאה מכך חלקים נרחבים יותר של החברה פקדו את מקומות הבילוי. לבני המעמד הגבוה היה זמן וכסף מיותרים, ובתי עסק מצאו דרכים מתוחכמות לפנות אליו עם פרסום.

באמצע המאה ה-19 הפרסום החל לשחק תפקיד חשוב יותר ויותר בחברה בעקבות הייצור ההמוני והתחרות הגדולה בין היצרנים. העסקים שהפעילו את חיי הלילה של העיר – בתי מלון, מסעדות ובתי קזינו – קידמו את עצמם בעזרת המניפות. מניפות אחרות הוזמנו על ידי חנויות הכלבו או שהן נוצרו בעבור תעשיית הבשמים. מותגי שמפניה עשו אף הם שימוש שימוש תכוף במניפות ממותגות. המניפות, שעוצבו על ידי מאיירים, מעצבים גרפיים וקריקטוריסטים, שמרו על הדופק האמנותי והפכו בעצמן לכלי ביטוי לגיטימי.

 

Nouveau Cirque Designer unknown. J. Minot, ca. 1912

Nouveau Cirque. Designer unknown. J. Minot, ca. 1912

כיום המניפות הפכו לפריטי אספנות, והמניפות שמוצגות בתערוכה שייכות לאוסף של האנס ואן אמריק (Hans van Emmerik), שמאז 1967 אוסף פריטי ואביזרי טקסטיל אופנה, בעיקר של המחצית הראשונה של המאה ה-20. "במסגרת עיסוקיו ואן אמריק נוסע הרבה מהולנד לפריז ואחרי, שהוא נתקל בפעם הראשונה במניפות הוא פשוט התאהב בהן, כמו שקורה לכל האספנים״, מספרת איבו. ״בסך הכל האוסף שלו כולל כמה מאות מניפות, ובתערוכה אנחנו מציגים כ-80 מתוכן, רובן עשויות מנייר ונוצרו בצרפת. מה שמעניין בהן במיוחד הוא שמעבר להיותן אביזר אופנה הן גם שימשו כאביזר פרסומי״.

הן גם היו סמל סטטוס?

״יותר במאות ה-17 וה-18, אולי קצת גם במאה-19, אז הן היו עשויות מבדים ומחומרים מיוחדים כמו שיש. המניפות שמוצגות בתערוכה חולקו כמתנות, ומבחינה זו אפשר אולי להתייחס אליהן כסמל סטטוס שאמר שאם היה לך אותן אז יכולת לקנות את השמפניה הזו, לצאת למועדון ההוא או לאכול במסעדה נחשבת״.

מה אפשר ללמוד מהן?

״אפשר לראות איך הפרסום התפתח וגם איך החברה התפתחה בתחילת המאה ה-20. אפשר לראות מניפות בסגנון הארט-נובו, לאחר מכן מניפות שהושפעו מאוריינטליזם, ואיך בשנות ה-20 הסגנון השליט הוא הארט-דקו, ולאחר מכן הוא מפנה את מקומו למודרניזם. המניפות המוקדמות פרסמו רכבות ומסילות ברזל, ובמאוחרות יותר אפשר כבר לראות אנשים נוסעים במכוניות״.

מה הקשר בין מניפות למוזיאון התיקים?

"המוזיאון אמנם מציג את ההיסטוריה של התיקים אבל אני אוהבת לגלות אוצרות נחבאים ולהציג נושאים שקשורים לעולם של אביזרי אופנה. יש הרבה אספנים שאוספים נעליים או תיקים מיוחדים, או כמו במקרה הזה, מניפות. אני אוהבת להציג לקהל הרחב אוספים שנמצאים בבתים פרטיים ושהציבור לא יכול לראות אותם ביומיום. זה קצת מזכיר את האוסף של אמא שלי שאספה במשך 35 שנים תיקים, שבמשך שנים רבות אוכסנו בביתה הפרטי, ועכשיו הם מוצגים לקהל הרחב.

"לדוגמה, התערוכה הבאה תעסוק במושג הנסיעה. יש לנו כמובן אוסף משלנו, אבל אני בקשר עם אספנים פרטיים ובמקביל אני מחפשת גם את מה שמוחבא במוזיאונים. יש הרבה מוזיאונים שיש להם אוספים גדולים של אביזרי אופנה אבל הם לא מציגים אותם. בשנה שעברה הייתה לנו תערוכה שעסקה בהיסטוריה של תיקי בית ספר. יש בהולנד מוזיאון חינוך והשאלנו מהם תיקים. בסך הכל גם מוזיאונים וגם אספנים אוהבים להציג את האוסף שלהם, מוכנים להשאיל, הם גאים בזה״.

מה אביזר האופנה שעונה היום על אותו צורך פרסומי, כמו המניפות מפעם?

״אולי החולצות עם הלוגואים הגדולים, או משקפים ומשקפי שמש. הפופולריות של המניפות החלה לרדת בתחילת המאה ה-20, בשל ההתקדמות הטכנולוגית והתיעוש: מאווררים החלו להכניס אוויר צח לאולמי הנשפים, והנשים החלו לשאת ארנקים על הזרוע. מבחינה היסטורית אפשר לראות שהמניפות נהיו פחות ופחות חשובות במקביל לעלייה של תיקי היד ובמקביל לכניסת החשמל לשימוש.

״כתוצאה מכך כבר לא היה צורך במניפות, כשיש מאוורר חשמלי שתלוי מהתקרה, ויותר מאוחר שהחדרים ממוזגים. גם הנעלים תפסו את מקומן של המניפות. עד אז השמלות הסתירו אותן, וכשהן נהיו קצרות יותר פתאום אתה רואה את הנעל שמקבלת יותר ויותר תשומת לב, לחומר, לצורה ולעיצוב.

התיקים והארנקים קיבלו חשיבות כשנשים החלו להשתלב בשוק העבודה ולצאת יותר בלילה. מלחמת העולם הראשונה יצרה נשים ממעמד חברתי חדש. הן החלו לעבוד בשעה שהגברים שירתו בחזית ובמהלך שנות ה-20 של המאה הקודמת לנשים המודרניות היו דרישות שונות מהבגדים שלהם. הן רצו חופש תנועה גדול יותר, מאחר שהן היו צריכות להיות מסוגלות לעבוד ולעשות ספורט״.

איך את מסבירה את הקאמבק של המניפות בשנים האחרונות?

״שאלה טובה. אני לא יודעת, אין לי מושג״, היא צוחקת. ״אולי זו תחייה של חפץ שאנשים אוהבים לראות מהעבר. אפשר לראות בכל אירופה אנשים שחוזרים להיסטוריה, לקראפט, למה שבמקור הוא מאירופה. אנשים מגלים עניין חדש במורשת ובהיסטוריה של, של העשייה, ורואים את זה גם בעולם האופנה״.

פורסם לראשונה בגרסה מקוצרת במוסף גלריה ב-5/2

Hotel Savoy Designer unknown. Maquet Paris, ca. 1925

Hotel Savoy. Designer unknown. Maquet Paris, ca. 1925

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden