חוצים גבולות: מעצבים פועלים במרחב האמנות

פורטפוליו News: התערוכה חוצים גבולות – מעצבים פועלים במרחב האמנות, תפתח ב-15/5 בגלריה במרכז האקדמי ויצו חיפה. משתתפים: מיקי אוחנה, גלי כנעני, יעל פרידמן, מאיה צימרמן ודניה צ'למינסקי. אוצרת: ענת גטניו.

בתערוכה מציגים חמישה מעצבים הבאים מתחומים שונים: צורפות, עיצוב מוצר ועיצוב טכסטיל, שיצירתם מטשטשת את הגבול שבין עיצוב לאמנות פלסטית. הם פועלים באיזור הדמדומים שבין השימושי לקונספטואלי תוך שהם חוצים את גבולות המדיום שלהם אל מרחב האמנות. היצירות המוצגות בגלריה משקפות תנועה זו של בין לבין, הן נטועות בדיסציפלינה של המעצב אך מרחיבות את גבולותיה.

מיקי אוחנה, יוצר אוטודידקט בעל קול ייחודי, מציג בתערוכה עבודת קיר גדולה המורכבת מעשרות רישומים צפופים היוצרים גוש גדול של ראשים. אוחנה ״רושם״ על בד בחוט שחור באמצעות מכונת תפירה, ומוציא תחת ידיו רישומים מלאי הבעה בעלי קו רגיש. אוחנה איננו מזוהה עם תחום מסוים של עיצוב, אך טכניקת התפירה משמשת לו גם בעיצוב ״בובות״ בד שחורות רכות נטולות הקשר ילדי. בתערוכה מעצים אוחנה את קנה המידה שלהן ומציג דמות ענק רכה בגובה 6 מ', תלויה מן הקומות העליונות בחלל המרכזי של הגלריה. ממדיה המונומנטליים סותרים את אופייה התמים כביכול של ה"בובה" ומכניסים ממד חידתי לעבודה.

גלי כנעני מציגה בתערוכה שלושה גופי עבודות: מקבץ של עבודות המבוססות על פירוק חלקי ביגוד ובנייתם לכדי יצירת טכסטיל חדשה, סדרה קטנה של עבודות לבד בהם מוטבע ״רישום״ מתכתי שעבר תהליך של קורוזיה, ועבודת רצפה מותאמת חלל המורכבת מעשרות ספרים היוצרים דגמיות המאזכרת אריגה. כנעני חוקרת ביצירתה את מבניות האריג ואת הטכניקות הטכסטיליות, על ידי פירוק פרטי לבוש ובגדים משומשים. פעולת המחקר החומרית חושפת את חומרי הגלם ואת הקונסטרוקציה של הבדים. מן האלמנטים הפרומים היא יוצרת עבודות חדשות, משוחררות מכל פונקציונליות, המאפשרות קריאה חדשה של המדיום מנקודת מבט מושגית ואמנותית.

יעל פרידמן יוצרת תכשיטים המאתגרים את מסורת הצורפות, על ידי הרחבת טווח החומרים ועולם הדימויים והכנסת היבטים משחקיים שאינם מזוהים עם התחום. תכשיטיה דורשים מן העונד אותם להיות אקטיבי, לפענח את האפשרויות הגלומות בהם ולהשתתף במשחק. פרידמן תציג עבודות תלת-ממדיות עשויות מקרטון, מעין הגדלות ענק של תכשיטים פרי עיצובה. ההגדלה המתפקדת כאובייקט פיסולי לכל דבר, מאפשרת לראות את מבנה התכשיט שיש בו אלמנטים של פירוק והרכבה. משחקים בקנה-מידה ובחומרים באים לידי ביטוי גם בפסלי נייר גדולים או מיניאטוריים הנראים כראשי חיות או מפלצות, וכן בעבודת רצפה הכוללת למעלה ממאתיים מקקים בגודל 1:1 מפוסלים מחימר רך (soft clay).

 

מאיה צימרמן מציגה קבוצת עבודות תלת-ממדיות דמויות אימום (בובת תצוגה) המציגים פלג גוף עליון (טורסו) של נשים צעירות. האימומים עשויים פרוסות-פרוסות של קרטון גלי המונחות זו על זו. צימרמן ערכה סריקת קינקט (סריקה לגוף תלת ממדי) של נשים צעירות בעלות פרופורציות גוף שונות, אשר ענו לפניה שלה בפייסבוק. התוצר הממוחשב עבר פריסה לשכבות ונחתך בלייזר. צימרמן, שבאה מעולם עיצוב המוצר העכשווי, משתמשת בידע וטכנולוגיות שיתופיות אשר העברתם מתנהלת באינטרנט בתוך קהילות מעצבים המנסים לפתוח את הדיאלוג ביניהם. בעבודתה היא מבקשת לדבר על הסטנדרטיזציה של עולם האופנה התעשייתי, המחלק את הגוף הנשי למידות קבועות ומוגדרות, שאינן יכולות להכיל את השונות המתקיימת במציאות.

דניה צ'למינסקי היא צורפת בעלת קול ייחודי שיצירתה מרחיבה את גבולות המדיום אל המרחב הקונספטואלי. היא נוגעת במגוון רחב של חומרים ומשתמשת בשיטות עבודה השאובות מעולם האמנות הפלסטית. בתערוכה היא מציגה גוף עבודות הדוק – סדרת סיכות דש הניתנות לפירוק והרכבה, מורכבות מחלקים קטנים דמויי אבני לגו. הסיכות מאזכרות את אותות מלחמות ישראל המורכבים מפסי צבעים בעלי משמעות סימבולית שנקבעה על ידי צה"ל. הצבעים והעיבוד החופשי שבסיכות של צ'למינסקי נעשו בזיקה לסימבוליקה זו, אך היא פותחת אפשרות להרכבה אישית של עונד הסיכה על פי ערכיו שלו. צ'למינסקי מציגה את הסיכות ״ענודות״ על גבי סדרת תצלומי טורסו גברי – אבטיפוס של קצין אנונימי לבוש מדים. לצדם מוצג סרט וידאו המציג את האופי המשחקי של התכשיט בעל ההקשר המטריד.