Disable/Enable big cursor white
Disable/Enable big cursor black
הרעיון התחדד כשהגשתי את הבקשה שלי לאשרת שהייה, ובטופס צויין שכל מי שגר מחוץ לאירופה הוא חייזר
החודש שעבר היה חודש עמוס לצורפת דנה חכים. הייתה לה תערוכה בגלריה מרזה ההולנדית; היא הציגה עבודות ביריד לאמנות שימושית קולקט בלונדון; ועבודות שלה הוצגו גם בתערוכת רטרוספקטיבה לפרס הפרזיוסה לאמנים/צורפים צעירים בלוקה, איטליה. חכים, שקיבלה את הפרס בשנת 2010, הציגה בתערוכה כ-12 עבודות בתערוכת הרטרוספקטיבה, לצד ארבעה צורפים נוספים שקיבלו את הפרס בעבר.
ביקשתי מדנה שתספר על ההשתלבות שלה בסצינת הצורפות האירופאית, על ההבדל בינה לבין הסצינה המקומית, ועל ההשראה לסדרת תכשיטים שלה – ״ארבעת המלאכים השומרים עלי – הסידרה הכחולה״ (2011-2014) – שמגיעה מהאח הגדול, ממצלמות אבטחה, מחמסות ועוד.
Dana:
הי. מה נשמע?
Yuval:
אני בסדר גמור, עמוס כרגיל אבל לא מתלונן! מה שלומך? תגידי, אני חייב לשאול, את נוסעת ללונדון, לאיטליה ולכל האירועים שאת משתתפת בהם?
Dana:
הלוואי… אין לי כ״כ מימון לכל ההרפתקאות שלי. נסעתי להולנד לפני חודש ואני נוסעת לאיטליה בקיץ אבל אי אפשר לנסוע לכל התערוכות. גם ככה בעלי מתלונן שכל הנסיעות שלנו הן לפי תערוכות…
Yuval:
צודק… ספרי רגע מה קורה בכל אחד מהמקומות
Dana:
בהולנד אני מציגה תערוכת יחיד ראשונה בגלריה מרזה, שזו גלריה וותיקה לצורפות עכשווית ואם אני לא טועה גם הגדולה בעולם לתחום הזה. הגלריה התחילה לאחרונה לייצג אותי וזה אומר שאני יכולה להציג את העבודות שלי בהולנד רק איתם. חוץ מזה הגלריה מתפקדת גם כסוכנת של האמנים ודואגת לחשיפה ומכירה של העבודות בירידים שונים לאומנות שימושית. אחד מהירידים האלו הוא קולקט בלונדון, וחלק מהעבודות מתערוכת היחיד שלי יטיילו לשם
באיטליה זו תערוכת רטרוספקטיבה לצורפים צעירים שזכו בפרס פרסיוזה יאנג בשנים האחרונות, ונבחרתי עם עוד 4 צורפים להציג כ-12 עבודות. היום הגיעה החבילה שלי ליעדה אחריי שהלכה לאיבוד והתעכבה בגלל השביתה שהיתה בדואר… זה היה מלחיץ
Yuval:
אני יכול לתאר לעצמי… איך מגיעים לכך שהגלריה מייצגת אותך? איך זה עובד בכלל בתחום הצורפות?
Dana:
אני חושבת שזה די דומה לאמנות: יש עניין של מומנטום וניראות שאני יוצרת ואז פתאום מקבלים פניות. זה לא עוזר לפנות ולבקש מגלריה שתייצג אותך ותאמין לי שניסיתי גם את זה. יחד עם זאת אני מכירה גם צורפים מצויינים שאין להם גלריות ומוצאים לעצמם פלטפורמות אלטרנטיביות להצגה ומכירה
Yuval:
אז אולי זה המקום שתספרי קצת על עצמך, איפה למדת, מתי, מה עשית מאז, ככה בכללי
Dana:
למדתי במחלקה לצורפות ואופנה בבצלאל. סיימתי בשנת 2006 ואח״כ ניסינו כמה סטודנטים לפתוח גלריה לצורפות עכשווית בירושלים. השקעתי המון ביוזמה הזו אבל היא לא הצליחה וב-2008 החלטתי לסוע ללמוד לתואר שני. בחרתי ללמוד אצל פרופ׳ רודט פיטרס בביה״ס לעיצוב ואמנות בשטוקהולם, שבדיה. סיימתי ב-2010, עברתי לגור בטורינו והתחלתי לפתח את קולקציית הביכורים שלי. מאז אני צורפת עצמאית, עובדת על אובייקטים שהם ״וואן אוף א קיינד״ או בסדרות מצומצמות.
חוץ מיצירה של תכשיטים אני לפעמים מכינה גם כלים או רהיטים לפי מצב הרוח והרעיון שעולה לי, ואני משתדלת להיות מעורבת בארגון ובאוצרות של תערוכות, מלמדת קצת בבצלאל, ולאחרונה אני גם אמא
Yuval:
מגניב. את חושבת שלעובדה שלמדת בשטוקהולם וגרת בטורינו יש משקל בהצלחה שלך באירופה?
Dana:
כן. פשוט ידעתי יותר טוב לאן אני צריכה להגיש דברים, תערוכות, תחרויות וכו׳, וגם לצערי שם יש גלריות, ירידים, אספנים ועולם שלי קל יותר לפעול בו מאשר בארץ
Yuval:
תגידי באמת משהו על הסגנון שלך, על החומרים. מה את מציגה באופן ספציפי יותר בתערוכה?
Dana:
אני בדרך כלל עובדת עם רדימייד ופאונד אובג׳קטס. אני מתחילה מרעיון שקשור לתרבות החומרית שלנו ובמקביל לפיתוח הרעיוני אני מלקטת ואוספת חומרים. זה יכול להיות ממש סתמי ומעט פשטני הקישור של החומר לרעיון, אבל אני מקווה שבאמצעות הטרנספורמציה שהם עוברים האובייקט החדש מקבל חיים חדשים מעניינים. כרגע אני עובדת על סדרה של קמעות עכשווים שעוסקים בפחד מפני הזר והשונה, משתמשת במוטיבים של הגנה פיזית ומנטרלת אותם מהפונקציה שלהם. משהו כזה:)
Yuval:
טוב את חייבת לפרט קצת יותר. מאיפה הגיע הרעיון, מה היה התהליך, ואיך זה בא לידי ביטוי בתוצאה הסופית
Dana:
אלמנטים של האח הגדול והצופה, מצלמות אבטחה, גדרות, חמסה, כפפות, עין הרע וכו׳… הרעיון התחיל בפרוייקט הגמר שלי בשבדיה, וזה סיפור ארוך, אבל באיטליה הוא התחדד כשהגשתי את הבקשה שלי לאשרת שהייה ובטופס צויין שכל מי שגר מחוץ לאירופה הוא חייזר… אז התחלתי לחבר את התפקיד המסורתי של הקמעות כמגן מפני פחדים מדומיינים שקשה להתמודד איתם בדרך פיזית ולפחד מפני הזר שקיים בתרבויות רבות וכמובן גם בתרבות שלנו. החומר המרכזי שאני משתמשת בו הוא רשתות מרדיוטייפים ישנים, וזה חיבור שאני די אוהבת, היות ודרך התקשורת ההמונית מופצת כל הדמגוגיה
Yuval:
מה זאת אומרת היה כתוב בטופס חיזר? באמת? בטופס רשמי של הממשלה?
Dana:
כן, Alien, חיפשתי שאני מאייתת את זה נכון. זר: אני תרגמתי את זה בתירגום חופשי לחייזר
Yuval:
קטעים…
Dana:
ובכל מקרה לטעמי זה מצביע על הלך הרוח באיטליה ובכל אירופה. אגב, אני נכנסתי ללימודים בשבדיה שנה לפני שהם נסגרו לסטודנטים מחוץ לאירופה, וזו שבדיה הסובלנית. זאת אומרת שאני למדתי בחינם וכעת לסטודנטים ישראלית אותה תוכנית תעלה בערך 150,000 ש״ח.
Yuval:
מאה חמישים אלף???
Dana:
כן, משהו כזה, כמעט 300 אלף קורונות שבדיות. האמת שהביה״ס היה חלומי עם ציוד ומרחב עבודה חלומי ומטבח לכל מחלקה עם חדר אוכל, מקרר, מקפיא, מדיחיי כלים, תנורים וכו׳, וזו רק ההתלהבות שלי מהמטבח 🙂
Yuval:
ובשטוקהולם! הייתי שם בביקור קצר בשנה שעברה והתאהבתי לגמרי בעיר הזאת
Dana:
נכון! זו עיר מדליקה, המון מוזיקה אלטרנטיבית, תערוכות, תרבות! כיף גדול. בעלי נסע ללמוד לתואר שני בפינלנד וככה יצא לי להכיר טוב גם את הלסינקי
Yuval:
גם עיר מקסימה, וגם קופנהגן שהייתי בה עכשיו. בכלל אין כמו סקנדינביה
Dana:
בקיצור חוויה תרבותית מקצועית ואישית. אני מאוד מתגעגעת ולמרות כל החוויות החיוביות החלטנו לחזור ארצה
Yuval:
לא נפתח את זה פה… כמה זמן את כבר בארץ?
Dana:
שנתיים
Yuval:
ומה את יכולה לספר על סצינת הצורפות המקומית מנקודת המבט שלך? גם בהשוואה ללפני חמש שנים כשסיימת את התואר הראשון וגם בכלל?
Dana:
וואוו. אני חושבת שיש כאן צורפים צעירים מוכשרים ויצירתיים גם בבצלאל, שם אני מלמדת, וגם בשנקר. אני חושבת שבסיום הלימודים קשה להם להמשיך עם הכיוון האמנותי יותר במשרה מלאה וזה חבל. ראיתי הרבה קולגות שלי שנסחפו מהר מאוד לעבודה עם חנויות וקונסיגנציה ונאלצו לשנות כיוון ולחפש פרנסה מהירה יותר.
בשבדיה המדינה עוזרת לצאת לתערוכות ונותנת מלגות עבודה וסטודיו. באופן אישי אף פעם לא הצלחתי להשיג שום תמיכה ואני יכולה להבין שלא לכולם יש את האורך רוח לכך. אני קצת סוטה לכיוון הבירוקרטיה…
Yuval:
אז ממה מתפרנסים, אם אפשר לשאול
Dana:
בשנה האחרונה התפרנסתי ממכירה של התכשיטים האמנותיים שלי, אבל זה קרה רק בשנה האחרונה כשבאמת התחלתי להרגיש שלא לא מדובר באירועים חד פעמיים אלה במגמה של מכירות שהולכת וצוברת תאוצה בקרב האספנים של התחום. האספנים רוצים לראות שהאמן שהם משקיעים בו נמצא בעשייה מתמדת ומציג באופן רציף. הם חוששים להתחייב לאמנים צעירים.
אני יכולה קצת לדבר על צורפות?
Yuval:
ברור
Dana:
אני זוכרת שאמרת באחד הראיונות איתך שלא רצית לכתוב בהארץ גם על צורפות… קודם כל יש לי רושם שקצת שינית את דעתך מאז
Yuval:
זה לא שלא רציתי. לא ידעתי שאני אמור לכתוב גם על צורפות, כי לכאורה מה לי ולזה. עד שהבנתי… וזה לא היה בראיון, זה היה באחד הפוסטים
Dana:
יש משהו לא כ״כ סקסי, זמין, מהיר בצורפות, אבל זה לא חייב להיות ככה. יש עבודות מעולות, יש אמנים מצויינים ויש שיתופי פעולה אבל הנישה קטנה ומעט סגורה. אספן שלי מהולנד אמר לי שהוא התחיל לאסוף צורפות כי הוא מרגיש שהוא מקבל עבודות מעולות במחירים שהוא יכול לעמוד בהם
Yuval:
וואלה. נקח את זה בחשבון…
Dana:
אני שמחה שהבנת. אגב, גם לי לקח קצת זמן להתאהב בתחום ורק בשנה השנייה בבצלאל התחלתי להבין ובחרתי במסלול צורפות ולא באופנה
Yuval:
מגניב. משהו נוסף חשוב להגיד לפני שמסיימים?
Dana:
אממ… לא. נראה לי שקשקשתי מספיק 🙂
–
