כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל

תכשיט ישראלי או תכשיטים בישראל?

אני זוכר את הפעם הראשונה שבה הבנתי שבתור כתב העיצוב של עיתון הארץ אני צריך לכתוב גם על תכשיטים. זה היה אי שם לפני בערך שש שנים, קצת אחרי שהתחלתי לכתוב בגלריה. היה איזה אייטם שהופנה אלי וכששאלתי מה פתאום אני, זה לא מי שכותב על אופנה, אמרו לי שלא. שזה אני. מה אני מבין בתכשיטים, אמרתי לעצמי, אבל זרמתי. מהר מאד הבנתי שעיצוב זה עיצוב, ולא משנה אם זה עיצוב תעשייתי, עיצוב גרפי או עיצוב תכשיטים. כלומר, ברור שזה משנה, אבל מושגים כמו חומר, קומפוזיציה, תהליך, השראה וסיפור, נכונים לכל שדה בתחום העיצוב (והיצירה).

אני גם זוכר את הפעם הראשונה שנתקלתי בשמה של איריס פישוף (אם להתעלם מכך ששם המשפחה מסגיר את העובדה שבנה הוא אוהד פישוף, מהפוסט הקודם על נושאי המגבעת). זה היה כשהיא אצרה את התערוכה ״ימים יפים״ של זוכת פרס אנדי שירלי בר אמוץ. לכאורה היו לה אז חיים קלים, היה לה חומר גלם מצויין לעבוד איתו, אבל – וכל מי שעוסק בתכשיטים יודע את זה – גם עם חומר גלם טוב צריך לדעת לעבוד, והתוצאה הייתה אחת מהתערוכות המוצלחות, המרגשות ומעוררות השראה של אותה שנה.

הבוקר התפרסם בהארץ ראיון שלי עם פישוף על ספרה החדש. כך נראה העמוד הראשון של גרסת הפרינט (אני מת על השערים האלו עם האוביקט האדום הצרוב והלוגו האדום. זה ממש עושה לי את זה):

fishof-galerya

וכך התחיל הראיון:

שלוש מאות וארבעים עבודות עמדו לרשותה של ד"ר איריס פישוף כשהיה עליה להחליט איזו מהן להציג בחזית ספרה, "תכשיטים בישראל: מגוון רב-תרבותי מ 1948-עד ימינו", שיצא לאור בחודש שעבר בהוצאת Arnoldsche Art הגרמנית. הבחירה הצפויה היתה תכשיט מסורתי משנות ה-50, כזה שאולי קל לזהות אותו עם ישראליוּת. היה מתבקש אולי שתבחר בעבודה של אחת מארבע ״הגברות הידועות״ או ״הצורפות הגדולות״, כפי שהיא ואחרים מכנים את ביאנקה אשל גרשוני, אסתי קנובל, ורד קמינסקי ודגנית שטרן שוקן.

ואולם, פישוף בחרה לבסוף דווקא בתכשיט שקשה לאתר בו משהו ישראלי מובהק – תליון של גרגורי לרין משנת 2009 ששמו ״חדירה״. אפשר לראות בתליון דוגמה מייצגת לתכשיטים שמעצב לרין: הם לרוב אובייקטים פיסוליים, שבהם הוא מצרף חומרים מסורתיים עם חומרים חדשניים כמו נייר, עורות, שיער, פולימרים ועוד. לרין חוקר בעבודותיו נושאים פיזיים ומטאפוריים כמו אנטומיה, גוף האדם, פֶטיש, גרפיטי, הארד קור ועוד. ישראלי? פישוף אינה היחידה שחושבת כי התשובה לשאלה הזאת חיובית. על גוף עבודותיו מהשנים האחרונות, שהתליון הוא אחד מהן, זכה לרין לאחרונה בפרס העיצוב של משרד התרבות והספורט לשנת 2013.

396-8_JewelleryIsrael

במשך חמש שנים עבדה פישוף על הספר והתוצאה היא ספר יוצא דופן, שמציע בפעם הראשונה סקירה מקיפה ומעמיקה של תולדות התכשיט הישראלי, ב-224 עמודים בכריכה קשה ובפורמט אלבומי. הוא מתחיל ברוח הבאוהאוס שהביאו בשנות ה-30 של המאה ה-20 המהגרים מאירופה, ממשיך בתיאור פעילותן של חברות ציבוריות דוגמת ויצו ומשכית ומגיע עד לעיצובים האמנותיים של שנות ה-80 וליוצרים הצעירים כיום.

פישוף מאפשרת לעמוד על קשרים בין-תקופתיים ובין-דוריים ולהבין כיצד נסללה הדרך להצלחה בינלאומית של אמניות תכשיטים בולטות כמו אשל גרשוני, קמינסקי, קנובל ושטרן שוקן. בתוך כך היא בוחנת את התכשיט הישראלי העכשווי, דרך התמקדות בשמות הבולטים של השנים האחרונות: שירלי בר אמוץ, עתי חן, גרגורי לרין ואחרים. הדבר היחיד שחבל מבחינתי הוא שכרגע הוא יצא רק באנגלית. אף על פי כן, שווה לכל מי שמתעניין בעיצוב לשים עליו יד, מאחר שהקריאה בספר שערוך בצורה כרונולוגית, מאפשרת מעקב לא רק אחרי התפתחות התחום בישראל אלא גם אחר התפתחות מגמות בעיצוב ובסגנון כלל-עולמיים.

ארוע ההשקה של הספר יתקיים בשבוע הבא בשנקר, ביום רביעי, 15.01, בשעה 18:00 ברחבת בנין פרניק, רחוב אנה-פרנק 12, רמת-גן.

והנה שוב לינק לראיון המלא.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden