פרס העיצוב מטעם משרד התרבות והספורט 2014: ספי חפץ

לפני שבועים הוכרזו שמות המעצבים שזכו בפרס העיצוב מטעם משרד התרבות והספורט לשנת 2014: להב הלוי וסטודיו ג2 (נעמי גייגר ודנה גז)- בתחום התקשורת החזותית, דנה חכים בתחום הצורפות, ספי חפץ בתחום העיצוב התעשייתי ומשה רואס בתחום עיצוב הטקסטיל. מטרת הפרס לעודד מצוינות בתחומי העיצוב השונים ושוויו הכולל 100,000 שקלים שיחולקו באופן שווה בין חמשת הזוכים.

במהלך השבוע יתפרסם בפורטפוליו פרויקט מיוחד, שבמהלכו יוצג בכל יום אחד הזוכים לצד העבודות שעליהן זכה בפרס.

מי:

ספי חפץ, בן 52, בוגר המחלקה לעיצוב תעשייתי בבצלאל (1990) ומרצה בכיר בה. שותף בסטודיו לעיצוב i2d.

בשיתוף גושה גליצקי

מה:

מנעד של פרויקטים וביניהם משקפיים חכמים למציאות רבודה בעבור חברת lumus ובשיתוף עם מל ברגמן. עיצוב מוצר טכנולוגי לביש היא אחת המשימות העיצוביות המורכבות שישנן. במקרה זה נדרש ניתוח הבנת הסיטואציה המורכבת והיחודית: משקפיים + טכנולוגיה. המוצר אמור להתאים לכל אדם: נשים, גברים, אנשים בעלי מבנה וגודל ראש שונה ומאפיני פנים שונים, תרבויות שונות ודמויות שונות.

המשימה הייתה לחפש, לחקור ולעצב typeface אחד, שיענה על רוב הפרמטרים שהוגדרו ושייראה עכשווי, מסוגנן ומתאים, ולארוז אותו לכדי פריט פונקציונלי בעל מטען תרבותי רחב; כל זאת מבלי לייצר מראה עתידני ומוזר. בנוסף לכך היה צריך לתכנן מוצר קל משקל ונוח לייצור. במקביל נדרש מחקר למציאת טכנולוגיה לייצור משקפיים, שתוביל למוצר קל משקל ועם זאת חזק, שתכיל את כל הפרמטרים הנדרשים.

פרויקט אחר הוא שולחן צד (התמונה בראש ההפוסט), שהוצג בגלריה פריסקופ בתל אביב בתערוכת ״ישיבת הסדר״. שולחן הצד הוא אוביקט בנאלי יום יומי הנוכח בסביבתנו ומשמש אותנו בפעולתו הצנועה; אוביקט ״נחבא אל הכלים״. הפרויקט מייצר מבט בעל פרספקטיבה רחבה על הנושא: הוא מרחיב את המושג שולחן צד לסביבת פעולה רחבה.

התוצאה היא מערכת של אוביקטים המתפקדים כשחקנים בתאטרון: שולחן – מנורת קריאה אינטגרטיבית; הדום (סימניה) להנחת הספר בדיוק בעמוד שבו הפסקת לקרוא; שרפרף לישיבה או להנחת הרגליים במקרה ויש לך כורסא שעליה אתה יושב. כל האלמנטים נערמים ומוכלים אחד לתוך השני וארוזים קומפקטית ליחידה אחת.

עיצוב היא פעילות בעלת חשיבה ומעשה, או מעשה, חשיבה ושוב מעשה, וכן הלאה… בשונה אולי מהאימרה היהודית ״סוף מעשה במחשבה תחילה״, המאפיינת את הזהירות התרבותית היהודית, ויש שיגידו את החוכמה היהודית. לפעמים עיצוב הוא מעשה ״חמום מוח״, קודם מתבצע המעשה ואז חושבים עליו, ולפעמים הוא ״שקול״, מחושב ומתוכנן, ולוקח בחשבון את כל האילוצים, הקונטקסט, הקונספט, ואת הנדרש לביצוע .

חשוב לי שהעיצוב יהיה בעל קונספט; בעל אסתטיקה גבוהה; שיעבוד בתוך קונטקסט; שיהיה אפשר לייצר אותו בהתאם לצרכים שהוגדרו (או שאני הגדרתי); שייצר חויה חדשה, יעורר למחשבה ושאלה, אולי גם להפתעה; שיהיה שימושי, או בעל כוונה שימושית; שיהיה הומני; שיהיה בעל אורך חיים ארוך עד כמה שאפשר; שלא ידבר רק אודות העיצוב, אלא גם יעשה מעשה עיצובי; ושלפעמים יגרום לשמחה.