כל מה שחשוב ויפה

מוזיאון הטבע - מוזיאון עיצוב - בית האמנים

לפני שנתיים פגשתי לראשונה את האוצרת רויטל  בן-אשר פרץ. זה היה כשביקרתי בתערוכה חמור שהיא אצרה בבית בנימיני (ומשם גם התמונה שבראש הפוסט). כשדיברנו על התערוכה מה שתפס אותי יותר מכל היה שיטת העבודה שלה על התערוכות שלה: היא נפגשת בכל חודש עם קבוצת האמנים, תוך שהיא מפגישה אותם פעם בחודש עם דמויות, מומחים ובעלי מקצוע רלבנטים לנושא התערוכה, בתהליך ארוך, שיוצר קבוצת עבודה ומקום ללמוד דברים חדשים ולשתף אחד את השני ברעיונות ומחשבות.

חודשיים לאחר מכן, כשהתחלתי לעבוד על התערוכה מוזיאון עיצוב בבית האמנים, ידעתי שאני הולך ״לגנוב״ ממנה את הרעיון ושככה גם אני רוצה לעבוד. כך, בפגישות החודשיות עם מעצבי המוצר על התערוכה פגשנו את רויטל, את גלית גאון, את עזרי טרזי ואת שלומית באומן ומרסל קליין. תהליך העבודה לא היה הדבר היחיד שהשאלתי ממנה. בשנת 2009 היא אצרה במוזיאון פתח תקווה לאמנות את אחת התערוכות המעניינות-מסקנות-מעוררות מחשבה (ועוד) שיצא לי לבקר בהן – מוזיאון הטבע. לכבוד התערוכה היא הזמינה אמנים להציג טבע בלבוש אמנותי, ועסקה בין השאר בפער ובמנעד שבין מומחיות ומדע לבין אינטואיציה, רגש ואמנות. בין התערוכות האחרות שהיא אצרה אפשר למצוא את נעלי עקב בחול – סחר בנשים בישראל במוזיאון פתח-תקווה לאמנות 2005; אוצרים בע״מ במוזיאון פתח-תקווה לאמנות, 2011; ובשנה הבא היא תאצור את סביבות עבודה בביתן הלנה רובינשטיין במוזיאון תל-אביב).

אוריאל מירון. מתוך מוזיאון הטבע

אוריאל מירון, מתוך מוזיאון הטבע

בעקבות מוזיאון הטבע, האיסנטינקט הראשוני שלי היה לקרוא לתערוכה מוזיאון העיצוב. עם הזמן הבנתי שהשם בעייתי, ולו בגלל שיש כבר בחולון ״מוזיאון העיצוב״, בעוד שמוזיאון הטבע אין בישראל. ועדין, לא רציתי לוותר על השם כי חשבתי שהוא נכון לנושאים שאני רוצה לבדוק ושיש בו הומאז׳ יפה לתערוכה ההיא, כמו גם מחווה למוזיאון בחולון. כך נולד השם הסופי, מוזיאון עיצוב בבית האמנים, שמגלם בתוכו את מה שאני רוצה לחקור.

ביקשתי מרויטל – כמו גם משאר האורחים במפגשים – לענות על שלוש שאלות שהעסיקו (ומעסיקות) אותי בזמן העבודה על התערוכה. הנה מה שהיה לה להגיד:

כמבקרת, איזה תערוכות את אוהבת? שמה קורה בהן? (לא משנה אם עיצוב או אמנות)

תערוכות תזה קבוצתיות מהודקות לנושא. חווייתיות, יצירתיות, פרועות, מצחיקות, פשוטות, חושיות, אמיצות, מחדשות, אנטי-טרנדיות, על זמניות, חומריות, יפות, מעוררות מחשבה, נגישות לקהל ובו בזמן שאינן מוותרות על תחכום ועומק אינטלקטואלי. שניכר בהן תהליך ארוך ובלתי מתפשר. אהבתי את דרך כוכב במוזיאון הרצליה, את על הטיפשות במוזיאון פתח-תקווה, ואת במעגלים אחרים – אאוטסיידרים, נאיבים, אוטודידקטיים, במוזיאון חיפה לאמנות.

מה הדבר הכי חשוב מבחינתך, שהיית רוצה שיקרה למבקרים בתערוכה שאת אוצרת?
שירצו להישאר ולשוב שוב ושוב. שעם כל שיבה יגלו ויחשפו רבדים חדשים ונסתרים. שירגישו; שיתרגשו. שייהנו. שיאהבו. שיחשבו. שיתלבטו. שיתעצבנו. שיופתעו. שיצחקו. שיקנאו.

רועי מרדכי, מתוך מוזיאון הטבע

רועי מרדכי, מתוך מוזיאון הטבע

מה ההבדל בין תערוכת אמנות לעיצוב? יש בכלל הבדל? צריך להיות?
יש הבדל. אין מה לעשות… תערוכת עיצוב מציגה אובייקטים פרגמנטריים עם זיקה מסוימת (במידה כזו או אחרת) לפונקציה. אמצעי ההצבה אמורים לתמוך במוצר ובמעמדו המרכזי באופן שלא יגרע מכוחו הצורני, הצבעוני, החומרי והשימושי. בתערוכת אמנות העוסקת במיצבים (תערוכת ציור עונה לתכתיבים שונים) האובייקט וההצבה שזורים באופן אינהרנטי (כך תוכננו ונבראו מראש) במטרה להעביר רעיון, מסר. ההקשרים בין חלקי המיצב גם הם אמצעים להרחבת נרטיב קונספטואלי. העיצוב פועל מול הארגונומיה הגופנית של הצרכן, הלקוח. תערוכת אמנות גם היא פונה לצרכני תרבות, אך פורטת על נימים רוחניים, פסיכולוגיים ורגשיים שונים. מאחר ומדובר בשתי דיסציפלינות שונות בתפיסתן המהותית והבסיסית אני מאמינה שצריך להיות שוני.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. רוזה

    רויטל בן אשר היא אשה אינטיליגנטית ונחמדה. תשובותיה נעימות וברורות.
    אבל היא אוצרת פרווה אם נטייה לפופוליזם רדוד והתערוכה בפ"ת היא דוגמא מעולה.
    אוריאל מירון כחיקוי אורוזקו ישראלי, מן עיצוב רך עם קריצה דודתית בדיוק עבור רויטל.
    חוסר רדיקאליות וחריפות הן תכונות מעולות כדי להתקדם כאן ,לשבת בועדות וללמד…

    1. yuval saar

      אתה צודק לגמרי, ובדיעבד אני אפילו זוכר כמה פרויקטים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל שמיתגו אותו מחדש.
      אבל במובן מסוים זה לא משנה את התזה שלי (ואם יורשה לי גם לא את זו של רויטל פרץ בן אשר). נכנסתי עכשיו לאתר של המוזיאון וגיליתי לתדהמתי שהוא נפתח ב-1962. מעולם לא ביקרתי בו, ורבים מאלו שדיברתי איתם לאחרונה לא ידעו אף הם על קיומו. כלומר – כשפרץ קוראת לתערוכה מוזיאון הטבע, בה״א הידיעה, היא לא מערערת על מוסד רלבנטי או משמעותי בקרב הקהל הרחב. אם אני הייתי קורא לתערוכה ״מוזיאון העיצוב״, הייתי בהכרח מתייחס למוזיאון בחולון, ולכן הורדתי את ה״א הידיעה, כי העיסוק שלי הוא כללי ולא רק או בהכרח במוסד הקיים.
      ועדין, כפי שהתחלתי את התגובה – אתה צודק…

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden