כל מה שחשוב ויפה

דיו שנשפך, צבע, גוונים רגועים, ארבעה קווים פחות או יותר

תכירו את מוזיאונצ׳יק – דמות המותג של פעילויות הילדים בקבוצת מוזיאוני חיפה, שעוצב ע״י שירי יואלי, סטודנטית במכללת תילתן. ההצעה של יואלי נבחרה מבין כל העבודות שהוגשו למינהלת המוזיאונים, והמיתוג יחל כבר בחנוכה הקרוב כמייצג של פעילויות הילדים במוזיאונים השונים בעיר: מוזיאון חיפה לאמנויות, המוזיאון הימי הלאומי, מוזיאון טיקוטין, מוזיאון העיר חיפה, מוזיאון מאנה כץ ומוזיאון הרמן שטרוק.

ביקשתי מיואלי שתספר על תהליך העבודה, על המחשבות מאחורי התוצאה הסופית, ומה לדעתה ההבדל בין עיצוב ילדותי לבין עיצוב שפונה לילדים. אבל לפני הכל, עוד מוזיאונצ׳יק:

syoeli2

Yuval:

הי שירי, מה שלומך?

Shiri:

אני בסדר. היה יום פורה במוזיאון העיצוב?

Yuval:

היה יום פורה, היה כנס של שבוע האופנה חולון שעסק בהשראה

Shiri:

נושא חשוב. אין אמנות בלעדיו.

Yuval:

אכן. בואי תספרי רגע כמה מילים על עצמך לפני שנדבר על מוזיאונים

Shiri:

אני סטודנטית בתילתן. סיימתי בשנה שעברה את הקורסים בהתמחות איור במכללה. עכשיו ממשיכה לשנה נוספת לצורך פרויקט גמר, וגם התחלתי השנה לימודי קופירייטינג בתילתן. מעבר לזה אני עובדת במשרד עיצוב שלטי הכוונה

Yuval:

כמה שנים זה סך הכל כל הסיפור הזה?

Shiri:

סה״כ הלימודים בתילתן הם מסלול של שלוש שנים. הבסיס הוא לימודי עיצוב גרפי, כאשר אפשר להוסיף ללימודים האלו גם התמחויות שונות (קצת כמו מגמות בתיכון)

Yuval:

אוקי. ספרי אם כך על הפרויקט של המוזיאונצ׳יק. מה היה הבריף, עם מי נפגשתם, מה סיפרו לכם וכן הלאה

Shiri:

את פרויקט יצירת דמות המותג למוזיאוני חיפה למחלקה לילדים, פרסמו כמטלה לקורס איור שנה ב׳ וגם לכל מי שרוצה להצטרף (אני הייתי בשנה ג׳). החלטתי להצטרף ל״מכרז״. בהתחלה רק שמענו את הבריף מהמורה ואחר כך היה לנו סיור באחד המוזיאונים ועברנו בריף עם אחראית השיווק (אני די בטוחה שזה התפקיד שלה).

מה שהתבקשנו לעשות הוא לפרסם את המוזיאון לקהל יעד של ילדים שיגיעו לפעילויות למוזיאונים, בדגש על מוזיאון האמנות. הם חיפשו דמות שתשדר אמנות ובגרות מסוימת. די מהר בסקיצות חיפשתי כמה דברים בסיסיים: שהדמות תהיה חסרת מגדר וחסרת מוצא אתני, וגם חיפשתי השראות כדי להגיע לצורה שמשדרת אמנות ולא דמות מאוד מוגדרת, כמו חיה או ילד.

בתחילת התהליך נראה לי מתאים שכל מוזיאון יקבל שיוך בעזרת דמות, והן יהיו מן ״חבורה״. התחלתי לסמן כתמי דיו, סרקתי, והתחלתי לשחק במחשב עם גדלים וצבעים וכל מני פרצופים וידיים. אחרי כמה חודשים, בסוף הסמסטר, כל תלמידי איור שהשתתפו בפרויקט הציגו את העבודות מול מנהלת השיווק. שם הצגתי פרזנטציה של הדמויות שהכנתי והייתה דמות לכל מוזיאון. חוץ ממני ״עלו לגמר״ עוד שלושה סטודנטים. היה מקצה שיפורים, וזומנו לפרזנטציה מול מנכ"ל המוזיאונים ואיש שיווק חיצוני של המוזיאון.

הסקיצה הראשונה

הסקיצה הראשונה

Yuval:

תספרי רגע מה היה בפרזנטציות האחרות. זה מעניין

Shiri:

הדמויות שלא התקבלו בסוף?

Yuval:

כן

Shiri:

הייתה דמות מאוד חמודה של ואל, שהייתה באופן עקרוני דומה לדמות שלי בכך שהיא מאוד חופשית באופי שלה. במקום כתם הוא הלך על צורות גיאומטריות. הייתה דמות של שירי בר לב, שהכינה מין דמות שבנויה מעיגול ושתי ידיים גדולות, שנראית כמו איש חיבוקים שמח. והייתה הדמות של גלינה, שהייתה שועל עם קריצה מתוחכמת.

Yuval:

אז פה אני רוצה לשאול אותך שאלה לגבי ההצעה שלך. מצד אחד יש בכתם צבע משהו מובן וברור, אולי צפוי אפילו. מצד שני ניסית להתחמק מזה. איפה עובר מבחינתך הגבול בין משהו שמתאים לילדים לבין ילדותי, בין משהו שלגמרי משדר אמנות אבל בכל זאת מצליח להיות קצת מתוחכם?

Shiri:

מאוד התרחקתי מדמויות צפויות (צפויות, לדעתי), ממה שמופיע בעולם השיווק לילדים: עיניים מאוד גדולות ובוהקות, דמויות מאוד ברורות, כמו התינוק של במבה, או לני של כרמית… למרות, שכשבניתי את הדמות כן עמד מולי בוב ספוג, בדינמיות שלו, אבל יותר מסוגנן, בלי הבגדים, בלי הפרטים, רק הצורה והגפיים, עם חיוך ממזרי.‎ מבחינתי מה שמתאים לילדים הוא משהו שמח, אבל לא ליצני; צבעוני, אבל לא צועק.‎

syoeli4

Yuval:

אני מניח שהסתכלת במחקר שלך על איך מוזיאונים אחרים פונים לילדים. מה גילית שם?‎

Shiri:

אני גדלתי על מגזין עיניים. ברגע הראשון שסיפרו לי על הפרויקט חשבתי על שתי הדמויות של המוזיאון בירושלים, שהן בעצם אוסף של צורות גיאומטריות, צבעוניות, מקסימות בעיני.‎ אחרי מחקר מסוים גם נזכרתי בחתול-ינשוף של חולון, שהוא גם סוג של דמות שמשדרת איכות וילדותיות, אבל מזוית שונה לגמרי.‎

Yuval:

ובעולם?

Shiri:

לא התעמקתי במחקר שלי דווקא במוזיאונים, אלא בדרכים להביע דמות שתהיה שמחה אבל עם קריצה. כמו הדמויות של פיקסר, שמצליחות לפנות גם למבוגרים וגם לילדים.‎ אני חושבת שהדמות רצינית יותר גם כי היא קצת משדרת על תדר של ״פעם״, פשוט, דיו שנשפך, צבע, ארבעה קוים פחות או יותר,‎ צביעה בגוונים רגועים. מתאים לילדים שיכולים להקשיב לסיור במוזיאון.‎

אגב, כשהגענו לסיור הראשוני במוזיאון, היו שם ילדים בסיור, בשקט מדהים, מסתכלים על עבודות שלא יבעישו שום מוזיאון של מבוגרים. היה כיף. רציתי לחזור להיות ילדה, רציתי שהדמות שלי תפנה אלי כילדה.‎

Yuval:

מה השתנה ולמה מזמן הגשת הפרויקט ועד לביצוע הסופי‎

Shiri:

מה שהשתנה הוא קודם כל הצמצום מחמש דמויות לדמות אחת. הוספתי לדמות זויות, תנוחות, צבעים, והפכתי אותה לווקטורית בדם יזע ודמעות…

syoeli5

Yuval:

מתי זה נכנס להפקה?‎

Shiri:

אני מניחה שהיא תשתנה עוד בהמשך. הכוונה היא להתחיל לפנות איתה לציבור הרחב די בקרוב, ובאירועים בהמשך יגיעו גם עוד זויות של הדמות, וגם הדמות תופיע כבובה ובכל מיני אמצעים גרפיים.‎ לפי הצפי שנתנו לי, אמורים להתחיל להשתמש בדמות בפרסומים של חנוכה, או ליתר דיוק בחיפה – החג של החגים.‎

Yuval:

סבבה. משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?‎

Shiri:

שאני מאוד שמחה שיכלתי לבנות דמות לפרויקט אינטלגנטי כזה, עם מטרה חשובה כמו קירוב ילדים לתרבות ואמנות בפרט

*כוכבית מייצגת שדות חובה

3 תגובות על הכתבה

  1. שירי

    תודה רבה. מחכה למוזאונצ'יק דרך ארוכה.

  2. שירי

    כדאי לציין: הקורס היה בהנחיית ירון חולין התותח.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden