כל מה שחשוב ויפה
עפרה עמית. אי שם בחוץ

עפרה עמית, אביאל בסיל, אורית ברגמן, אלה כהן וקרן כץ בתערוכה של איגוד המאיירים האמריקאי

בחודש שעבר נודע שהעבודה המקסימה של עפרה עמית, ״אי שם בחוץ״ – שנוצרה בעבור התערוכה המשובחת ״מסעות״ במוזיאון ישראל בירושלים – זכתה במדליית כסף מטעם איגוד המאיירים האמריקאי. וכדי להוסיף לשמחה ולגאווה, נודע גם כי לצד העבודה, שתוצג בתערוכה השנתית של האיגוד שתתקיים במוזיאון לאיור אמריקאי בניו יורק, יוצגו עבודות של מאייר ישראלי אחד ושלוש מאיירות ישראליות נוספות – אביאל בסיל, אורית ברגמן, אלה כהן וקרן כץ (אומת האיור רולז!).

לרגל התערוכה ובעקבות הזכייה, בסיל, ברגמן, כהן, כץ ועמית מספרים במיוחד לפורטפוליו על תהליך היצירה של העבודות הזוכות.

line

avielbas1

אביאל בסיל

האיור נעשה במסגרת תערוכת ReCOVER, שהוצגה בפסטיבל הסופרים הבינלאומי במשכנות שאננים, ירושלים השנה. את התערוכה אצר, יובל סער (: כל אחד מהמאיירים המשתתפים קיבל ספר שכבר ראה אור בישראל והתבקש ליצור דימוי חדש לעטיפת הספר. החופש האמנותי שניתן לנו היה מוחלט וההנחיה היחידה היתה ליצור דימוי שיבטא את התחושה שעברה לנו מקריאת הספר.

האיור שלי נעשה בהשראת ספרו של נאם לה, ״סיפורים קצרים״, שראה אור בעברית ב-2009 (באנגלית שם הספר הוא The Boat). זהו קובץ סיפורים, שעוסק במספר דמויות שונות שכל אחת מהן ממוקמת במקום אחר בעולם. גיבורי הסיפורים מתמודדים עם מצבים קיצוניים של אובדן, מוות או אימה.

סקיצה

סקיצה

ניסיתי למצוא דימוי אחד, מספיק חזק, שיעביר את התחושה הזו, ובמקביל רציתי, בתוך גבולות הפורמט שלי, להעביר גם את התחושה של כל העולמות השונים שמופיעים בסיפור. בכדי לאחד את הכל, השתמשתי בפלטה של שלושה צבעים.

line

אורית ברגמן. האיור הזוכה

אורית ברגמן. האיור הזוכה

אורית ברגמן

ביריד הספרים האחרון בבולוניה פגשתי את העורך שלי מהוצאת רוארג׳, המאייר האגדי אוליבייר דוזו, שביקש ממני לחשוב על ספר בסגנון של איור ספציפי שלי שהוא מאוד אהב. זאת הייתה נקודת מוצא מוזרה לספר, מעין משחק בסיפור על תמונה, אבל אני מאוד מרוצה מהתוצאות.

בספר החדש אני מנסה טכניקה חדשה של איור, של הדפסי סול. אני גוזרת את הסול בצורות שונות, למשל של עצים, חורצת עליו קווים בעפרון קשה, ויוצרת מהם הדפסי מונו פרינט מאקריליק. את ההדפסות אני סורקת למחשב ומשלבת אותם באיור כדי ליצור טקסטורות חד פעמיות.

האיור שהיווה את מקור ההשראה

האיור שממנו הכל התחיל

הספר שבו יופיעו האיורים הוא ספר ילדים חדש, ״המלך אמר״, שגם כתבתי. זה ספר לפני השינה, המבוסס על המשחק האהוב המלך אמר, ונוגע בשני הנושאים האהובים עלי בספרי ילדים: מציאות מול דמיון והומור. אני חושבת שדמיון והומור הם שני אפיקים הפותחים בפני ילדים אפשרות להתמודד עם השרירותיות של העולם שבו הם פועלים. אנשים המצליחים לשמר את שני האפיקים האלו פתוחים גם בבגרות, הם בני מזל.

line

ellak1

ellak2

אלה כהן

משרד הפרסום הלונדוני Adam and Eve DDB פנה אלי דרך הסוכנות שלי באנגליה והזמין אותי ליצור סדרת איורים בעבור Golf SV, המשפחתית החדשה של פולקסווגן, שהושקה באנגליה בקיץ האחרון. לפני שהתחלתי לעבוד היתה לנו פגישה מאד מוצלחת (אני תמיד מעדיפה לפגוש את הלקוח באופן אישי ובמקרה הזה לשמחתי הרבה זה התאפשר). נתנו לי המון חופש יצירתי: הרעיון של יצירת תוויות למכונית, כמו שבדרך כלל רואים בחנויות בגדים, מאד מאד מצא חן בעיני, והאתגר המשמעותי היה ליצור איורים מזמינים ומעוררי חיוך אבל לא ילדותיים.

ככה זה התחיל

ככה זה התחיל

מכיוון שהפרויקט התמקד כולו בעיצוב דמויות הקדשתי הרבה תשומת לב ללבוש ולשפת הגוף. התמקדתי ברפרנסים ישנים יותר מתקופות שבהן נסיעה היתה עניין מרגש שהצריך את לבישת מיטב המחלצות (חוץ מזה שהבריטים מתים על חליפות). ככלל אני אוהבת להסתכל על תמונות ישנות של שחקנים מכיוון שיש המון הבעה השפת הגוף שלהם.

line

Pietje Bam

Pietje Bam

קרן כץ

האיור הבודד שהתקבל לתערוכה בקטגוריית ״book illustration״ נוצר בעבור ספרו האוטוביוגרפי של ברם ויילר, ״Pietje Bam״. ויילר היה ילד שובב במיוחד שאהב לזרוק שקיות מים על עוברים ושבים ולהתנכל לעוזרת הבית בעלת רגל מעץ שעבדה בבית משפחתו בדוונטר שבהולנד, בשנים שלאחר מלחמת העולם השניה.

הסדרה השניה, שהתקבלה לקטגוריית ״editorial illustration״, מלווה מעין היבריד של שיר ופרוזה שכותרתו ״אוגוסט״ מאת J.S Belote ונוצרה עבור #13 Carrier Pigeon Magazine, עם הארט דיירקטור Russ Spitkovsky.

August_03

״אוגוסט״, מאת J.S Belote

 august04 August_01 August_05

השיר/סיפור מסופר בגוף ראשון וחוזר במעגלים למקומות וזמנים שונים בחייו של המספר, כאשר אותם צבעים מופיעים שוב ושוב: שועלים כתומים, שמלות אדומות, מים אפורים וכחולים, שיער שחור, אור לבן; ואותן תנועות מעגליות של ניגוב זיעה, רחיצת כלים, מים נקווים, נשיאת אבנים, קליעת צמות ומחול המוות של מאהבים ונמלים ואור בירח מסחררים שוב ושוב את זכרונותיו ומתערבלים זה בתוך זה.

בדרך כלל אני בכלל לא עושה סקיצות או ת׳אמבניילז ואפשר לראות את כל קווי החיפוש וההערות על המקור עצמו בעיפרון חום בהיר. הדבר היחיד שהתחלתי ממנו הוא תנועת ריקוד שקשקשתי פעם במחברת בזמן נסיעה ברכבת והתחלתי ממנה את הסדרה.

line

ofra4

ofra3

 ofra2

עפרה עמית

את העבודה ״אי שם בחוץ״ יצרתי בעבור תערוכת האמנות ״מסעות״, המוצגת באגף הנוער של מוזיאון ישראל בירושלים. מדובר ברצף איורי המתייחס ל״מסע״, הנע לאורך קירותיו של חדר, המהווה חלל מרכזי בתערוכה. בכל קיר ישנו פתח מעבר ש״קוטע״ את רצף האיור, ודרכו אפשר להגיע לחללי התערוכה האחרים.

כאשר פנה אלי אוצר התערוכה, קובי בן מאיר, והציע לי את הפרויקט הזה, אני מודה שברגע הראשון נרתעתי מאוד. אף פעם לא יצרתי עבודה בגודל כזה ובהתיחסות לחלל תלת ממדי… אני רגילה לעבוד בקנה מידה קטן וצנוע בהרבה, טוב לי במרחב המוגן והחמים של שולחן העבודה שלי – אפילו כן-ציור אין לי!

מעבר לכך, דרישות העבודה היו מורכבות במהותן: נתבקשתי ליצור דמות כלשהי העוברת מסע הנע לאורך הקירות במעין ״סטריפ״ המקיף את החדר. הדמות והמסע שהיא עוברת צריכים היו לעורר הזדהות גם בקרב ילדים אבל לא רק. המסע אמור היה להיות מצד אחד סוג של ״סיפור״ שמתפתח, ומצד שני לא סיפור ברור עם התחלה, אמצע וסוף, אלא משהו פתוח שנתון לפרשנויות שונות.  בנוסף, היה צריך להיות ברור שזו עבודת אמנות העומדת בפני עצמה ולא איור דקורטיבי שמקשט את התערוכה, וצורת ה״סטריפ״ סביב החדר לא בדיוק הקלה על העניין.

את סקיצת הקונספט שהגשתי למוזיאון, לא ציירתי אלא כתבתי. כתבתי מה זה מסע בשבילי, וצירפתי דימויים מעבודות קודמות, מה שהתברר כחוויה מועילה וטובה שאיפשרה לי מרחב וחופש בתהליך היצירה עצמו.

הבנתי שבמהותו הבסיסית ביותר, מסע בעבורי הוא תנועה הנובעת משינוי והתפתחות: תנועה מביאה לשינוי, ושינוי מביא לתנועה נוספת, וכן הלאה. אין משמעות ליעד סופי מלבד היותו הנקודה המסמנת את כיוון המסע, כיוון התנועה, ונקודה זו יכולה לשנות את מיקומה בכל רגע ורגע לאורך המסע, ובעצם אינה קיימת באופן ממשי פיזי. כלומר, המסע אינו מגיע אף פעם אל סופו, כי אז הוא קיבעון ואין תנועה.

ofra7

 ofra8

מכאן עלתה בדמיוני פרשנות ויזואלית שבבסיסה ובמהותה תנועה וזרימה אסוציאטיבית: דמות שיוצאת למעין מסע פנימי ופוגשת בדרכה אלמנטים שונים ומשונים (חפצים, צמחים, חיות, אותיות, אנשים…). המפגשים והאינטראקציות בין הדמות לאלמנטים האלו ייצרו חיבור בין הדמות לאלמנט, ויחוללו בה שינוי. הכוונה לא בשימוש פרקטי מובן או מקובל אלא בחיבור פיזי ממש שייצור דימויים סוריאליסטיים, שהם השינויים שהדמות עוברת כתוצאה מהמפגשים האלה. לעיתים השינויים הם בגדר שינויי גודל ולעיתים הם משמעותיים ועמוקים יותר עד כדי טרנספורמציה של ממש (לדוגמה, שהראש שלה מתחלף לראש של חיה כלשהי).

האסוציאטיביות היתה חשובה מבחינתי לייצוג שני דברים: האקראיות של החיים, של ההזדמנויות/ המכשולים/ התפצלויות הדרכים, והיכולת שלנו, בכל נקודה ונקודה במסע, לעשות בחירות שאינן בהכרח מודעות ואינן תמיד רציונליות למראית עין. יכולת גמישות ומתן ״מקום של כבוד״ לאינטואיציה, שבסופו של דבר, מונעת מהגיון פנימי בלתי מודע.

ofra13

ofra14

וכך היה גם תהליך העבודה, סוג של מסע כזה. מצד אחד מאוד מתוכנן: נדרשו מדידות מדוייקות של הקירות והפתחים, שכן העבודה נוצרה ברבע מהגודל הדרוש, על נייר, בצבעי אקריליק, קצת עיפרון ובשילוב הדבקות קולאז׳, ולאחר מכן הוגדלה פי ארבע והותאמה לחלל ולפתחים. מצד שני, כמה שפחות מתוכנן, כמה שיותר חופשי ואסוציאטיבי. התקדמתי בצורה לינארית ולא תכננתי את הכל מראש, כשציירתי דבר אחד, לא בהכרח ידעתי מה הדבר הבא, לא ידעתי מה או את מי תפגוש הדמות וכיצד היא תפעל.

גזרתי, הדבקתי ושיחקתי עם כל מיני דימויים שמצאתי, הם נתנו לי רעיונות לדימויים אחרים, וכו׳. זו היתה עבודה מאוד זורמת וכייפית.

Installation

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden