כל מה שחשוב ויפה

הגיע הזמן לחגוג את העשייה שלפעמים נתקעת ברווח שבין עיצוב, אמנות וטכנולוגיה

אני זוכר את המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש כששמעתי ב-2010 שהולך להיות שבוע עיצוב בירושלים. ״אתה צודק״, אמר לי אז קני סגל, שניהל בזמנו את המרכז לעיצוב בירושלים, בתגובה להרמת הגבה. ״לא לכולם נראה שהמקום הטבעי של העיצוב הוא בירושלים. אבל זה בדיוק מה שאנחנו מנסים לעשות, לשנות את התודעה ולהזכיר שהעיצוב הגרפי והתעשייתי החלו בירושלים בבצלאל. יש פה פעילות ויש פה נפח: שבוע העיצוב הוא תולדה של עשייה, של משהו שקורה״.

ארבע שנים לאחר מכן, אין לי מושג מה עלה בגורלו של המרכז לעיצוב בירושלים, אבל שבוע העיצוב חי ובועט, ויפתח בפעם החמישית ביום רביעי הקרוב בבית הנסן, הודות לרשות לפיתוח ירושלים. והפעם, בניהולו האמנותי של שראון פז, שבוע העיצוב ייערך תחת הכותרת ״עיצוב התנסותי״, בתגובה לתמורות כלכליות, חברתיות וטכנולוגיות ששינו בשנים האחרונות את התפקיד המסורתי של המעצב ואת היחסים שבינו לבין המשתמש. במילים אחרות: זה לא שבוע עיצוב ״רגיל״ והמציגים והמיצגים יזמינו את הקהל לנגוע, לבחור, לשחק, להגיב, להשמיע קול, להריח – לקחת חלק באקט העיצובי ולהשפיע על התוצאה הסופית, החד פעמית והאינדיווידואלית.

ביקשתי משראון שיספר קצת יותר על התוכנית, על מה עומד מאחוריה, מה מייחד את שבוע העיצוב ירושלים השנה ואיפה עובר הגבול בין התנסות אינטראקטיבית מגניבה לבין התנסות בעלת ערך. אבל לפני הכל, עוד תמונה:

DSC07913

Yuval:

הי שראון, בוקר טוב. מה שלומך?

Saron:

שלומי מצוין: 9

Yuval:

לא רע בכלל… בוא תגיד כמה מילים על עצמך לטובת מי שלא מכיר – איפה למדת, מתי, מה עשית מאז ועד היום, ככה באופן כללי

Saron:

אז אני שראון פז, מעצב התנסותי, ראש המחלקה לניו מדיה במוסררה ושותף בסטודיו ForReal לעיצוב התנסותי וחוויה דיגיטלית, יחד עם צביק׳ה מרקפלד ותומר דניאל. למדתי תואר ראשון במחלקה שכבר לא קיימת במכון טכנולוגי חולון – עיצוב ואמנות (וחבל), ואת התואר השני עשיתי ב-Sandberg Institute (התואר השני של Rietveltd) באמסטרדם במחלקה שנקראית Applied Arts. אני בעיקר תמיד מחפש מקומות רב תחומיים (או על תחומיים) שמעניקים הרבה חופש לסטודנטים, מה שאני גם מנסה ליצור במוסררה במחלקה שלי

Yuval:

ומה עושים בסטודיו ForReal לעיצוב התנסותי וחוויה דיגיטלית? יכול לתת כמה דוגמאות?

Saron:

אנחנו מנסים לעצב חוויות מעוררות סקרנות חושים ומחשבה באמצעות חיבורים מעניינים בין העולם הדיגיטלי הוירטואלי למציאות הפיזית.

לדוגמה, זו עבודה שעשינו בהנסן, שמאפשרת לקהל הרחב לשתף את העולם במחשבות הדעות והרעיונות שלו ולקבל say במרחב הציבורי ע״י שליחת סמסים לשלט והצגתם בענק במרחב הציבורי. זו היתה חוויה מרתקת מפני שיחד עם הצעות נישואין, פרסומות ליוזמות מקומיות וכל מיני דברים אחרים שקרו עם השלט, בני נוער התחילו לשלוח קללות והתושבים לא ממש אהבו את חופש הביטוי הזה…

זאת עבודה שעשינו לבית ספר בראשון – פונג סוני. וזו עבודה שאנחנו מפתחים בימים אלו, שאנחנו עושים שיתוף פעולה עם עמותת עמיתים כדי לנסות לתת לקהל קצה של תחושה של מה זה אומר להיות אדם המתמודד עם מחלת נפש. זה עדיין בפיתוח ויעשה שימוש במשקפי מציאות מדומה כדי להכניס אדם לגופו של הדופל גנגר…

קשה לבחור…

זה לא יראה כמו שבוע העיצוב שאנשים מצפים לו ואני מקווה שהוא גם ימשוך קהל מעבר למילייה הקבוע שמגיע לאירועי עיצוב. אני רק יכול לקוות שאנשים יופתעו לטובה ויתמסרו לחוויה שאנחנו מארגנים להם. לפעמים צריך קצת לטלטל את הסירה כדי לאפשר את זה ואני מאמין שמי שיתמסר תהיה לו חוויה בעלת משמעות (שזה לא מובן מאליו)

IMG_3016

Yuval:

מעניין. ואיך נוצר הקשר עם שבוע העיצוב ירושלים? כי אני עובר על תוכנית האירועים ומזהה שם את טביעת האצבע שלך, לפי העבודות שסיפרת עליהן עכשיו

Saron:

אני בקשר ארוך עם צוות בית הנסן, מרגע שהתחילו השיפוצים. המקום תמיד ריתק אותי היסטורית וארכיטקטונית. הסיפור שהוא מספר רק משיטוט הוא מרתק, וגם הנסיון לייצר בית שמחבר בין עיצוב, טכנולוגיה ומדיה הוא ייחודי, ולצערי לא קיים מספיק בארץ. מזה זמן אני מחפש במה ועיתוי נכון לחשוף בפני הקהל בארץ את השליחות שלי בנוגע לעיצוב התנסותי ובשבוע העיצוב הכל התחבר – ואני שמח ומתרגש על כך מאד מאד.

אנחנו מנסים לבנות את הקהילה הזו כבר כמה וכמה שנים גם באמצעות חינוך – המחלקה לניו מדיה במוסררה, קורסים שאנחנו מעבירים בסטודיו, שיתופי פעולה עם גופים כמו גוגל וצבע טרי ועוד, גם לקבץ את האנשים וגם ליצור עוד אנשים שיהיו מעורבים בסוג העשייה הזו, ונראה לי שהגיע הזמן לחגוג את העשייה הזו שלפעמים נתקעת ברווח שבין עיצוב, אמנות וטכנולוגיה ולא מקבלת את החשיפה שמגיעה לה…

Yuval:

אז אפרופו תוכנית האירועים, זה באמת שבוע עיצוב יוצא דופן מהבחינה הזו. אתה לא חושש קצת שמי שרגיל לשבועות עיצוב ״סטנדרטים״ יותר לא יבין מה רוצים ממנו? לא יבין מה הקשר בין מה שיוצג שם לבין עיצוב, כמו שהקהל רגיל לחשוב עליו? ואולי תתן על הדרך כמה דוגמאות מה הולך לקרות

Saron:

אוקיי, אתה צודק. זה לא יראה כמו שבוע העיצוב שאנשים מצפים לו ואני מקווה שגם ימשוך קהל מעבר למילייה הקבוע שמגיע לאירועי עיצוב. אני רק יכול לקוות שאנשים יופתעו לטובה ויתמסרו לחוויה שאנחנו מארגנים להם. יהיו עבודות שנוגעות כמעט לכל תחומי העיצוב והיצירה בכלל – אופנה, מוסיקה, עיצוב תעשייתי, עיצוב גרפי, קולנוע ועוד, אבל עם טוויסט חושי, שיתופי ותהליכי, שמגרה ומתגרה בקהל להיות מעורב ולשאול שאלות. לפעמים צריך קצת לטלטל את הסירה כדי לאפשר את זה. אני מאמין שמי שיתמסר תהיה לו חוויה בעלת משמעות (שזה לא מובן מאליו) ואני גם פתוח לביקורת כמובן

Yuval:

בוא תתן כמה דוגמאות להיילייטס מבחינתך (ואני יודע שקשה לבחור אבל אין ברירה)

Saron:

אז יהיו פרויקטים שנעים על הקשת מממש לואו-טק דרך חיבורים בין לואו-טק להי-טק ועד להי-טק ממש… ״אובר לוק״ הוא פרוייקט שבו אנשים מוזמנים להביא בגדים יד שנייה או טקסטילים כלשהם ובמקום מחכה סדנה שתעשה להם טרנספורמציה – נכנסת עם חולצה יצאת עם תיק (או להיפך). ב״פטאה פונג״ משתמשים ישחקו את המשחק האלמותי פונג ובזמן המשחק על פי תנועות השחקנים יווצר להם כדור פינג פונג מאוייר ע״י רובוט ייחודי. ב״סינגל קופי״ הופעה חיה מתמשכת של נעם רותם ודניאל מאיר תוקלט לסינגל מידי חצי שעה ומבקר בר מזל יקבל את העותק היחידי כמתנה. ויהיו גם סרטים עם ריחות כמחווה לנסיונות דומים משנות ה-80, בועות סבון בצורות, מטוסי נייר מעופפים, קטלוג בעיצוב אישי ומה לא

ותחרות מכונות רוב גולדברג כמובן …

10407801_545260568952309_6634333233201087982_n

Yuval:

כמובן! תסביר למי שלא מכיר

Saron:

מכונות שרוב גולדברג התחיל לאייר בשנות ה-60, שעושות שימוש בהרבה שלבים חסרי תוחלת על מנת לעשות פעולה אחת פשוטה. משהו שמפיל משהו שמדליק משהו שדוחף משהו כדי לפתוח את הדלת… הנה כמה דוגמאות:

Yuval:

אז יש לי שאלה שגם לי אין עליה תשובה חד משמעית: איפה עובר הגבול בין גימיק לבין משהו בעל ערך? בין להגיד ״מגניב״ לבין לראות משהו ולהבין ממנו משהו על העולם? בין להשתטות לבין להתרגש? ואין לי שום דבר נגד מגניב ולהשתטות, ובכל זאת. מאד קשה לפעמים להבין בזמן אמת למה יש ערך ולמה לא

Saron:

אתה נוגע בנקודה רגישה. אני חושב שלצערי טכנולוגיה עדיין נתפשת כגימיק ולא כאמצעי מעורר מחשבה. זה בעיקר קשור לאופן שבו אנשים ניגשים לעבודה ואני מסכים שזו מגבלה חשובה ובעיקר קשורה לרצף שבין תחושת חוסר האונים ואי ההבנה של אנשים של אמנות ומרחבים אמנותיים (כי אנשים מניחים שטמון בה משהו שנשגב מבינתם) ולבין המובנות מאליה של הטכנולוגיה.

אם אומרים לי לא לגעת ולא להתקרב זה נותן תחושת נשגבות, ואם אומרים לי שאפשר לגעת וגם הילד שלי יכול לקחת חלק אז זה כנראה גימיק. היופי בהתנסויות שכל אחד חווה אותן לפי הבנתו, תפיסתו והמקום שבו הוא נמצא. אני מקווה שככל שהתנסויות יהפכו להיות חלק מהחיים שלנו ומהיצירה של מעצבים ואמנים כך יווצרו יותר מדדי איכות ותובנה של החוויות הללו. יש שני תיאורטיקנים שהתחילו את השיח לגבי כלכלת חוויה והם טוענים שמדד האיכות יהיה עד כמה החוויה היא אותנטית. יש לזה עוד הסבר ארוך אבל לא רוצה להלאות. זו הרצאה בנושא ב-TED – מאד מעניין.

Yuval:

תלאה עוד קצת בבקשה. וזה בטח גם עולה בעבודה שלך באקדמיה – איך נותנים ציון לפרויקט שהוא אולי מגניב אבל מה הערך שלו

Saron:

בדיוק היה לי שיעור מעניין עם סטודנטים מהמחלקה שלי בנושא המדיום הוא המסר. מכיוון שמי שעוסק בתחום נע בין מדיומים שונים ומגוונים ובין טכנולוגיות, ההבנה העמוקה של המדיום שאתה משתמש בו חשובה: איך הוא משפיע על אנשים? איך אנשים חוווים אותו לא רק חושית אלא גם תרבותית וחברתית? אתה לא יכול לעשות עבודה היום מבלי לקחת בחשבון את המגבלות, את האפשרויות ואת התובנות שיש לאנשים לגבי המרחב הזה.

לעצב התנסות זה תמיד סיכון מפני שאתה מערב את המשתמש בתהליך היצירה ויש לך שליטה מוגבלת על איך הוא יגיב ויתנהג. ביצירות אחרות תגובת הקהל היא רק בראש של הקהל, אבל פה – אמנם אתה קובע איזשהם גבולות משחק – אבל מי מבטיח לך שהקהל בכלל ישאר בגבולות הללו? זה גם מפחיד וגם כיף. אם אתה לא מופתע מהעבודה של עצמך אז כנראה לא עשית עבודה מוצלחת.

נגיד עשינו עבודה שנקראת ActionPainter, שמבקשת מאנשים להשתמש בסלולארי כמברשת צבע, כאקסטנציה של הגוף ולא כעוד מסך קטן (חלק מצבר המסכים שיש לנו בחיים), וזה לא פשוט ולא מובן מאליו לעודד אנשים לעשות משהו שנוגד את החינוך הטכנולוגי שחברות עושות לנו במשך שנים, אבל כשזה מצליח זה רגע שאני מקווה ומאמין שמעורר מחשבה וספק

כמו ברפואה אנחנו מחונכים להאמין בטכנולוגיה באופן עיוור. יש בשבוע העיצוב עבודה שנקראית mind your poem שמנפיקה שירים מתוך קריאות של מדדים חשמליים מהמוח עם קסדת EEG. אנשים ממש חושבים שקוראים להם את המחשבות…

אוברלוק. צילום: מיקה חזן בלום

אוברלוק. צילום: מיקה חזן בלום

Yuval:

אז מה היית רוצה, שמי שיבקר בהנסן בשבוע העיצוב וייצא אחרי שעה או שעתיים, שמה יקרה לו? שמה יחשוב? שמה יגיד? מה הדבר הכי חשוב מבחינתך בשבוע העיצוב הזה?

Saron:

אני אשמח אם מבקרים יחשפו לסוג עיצוב אחר שלא שם את התוצר או את המוצר במרכז אלא למעצב שמעצב תהליך, מערכת. אני מקווה שאנשים יחושו חוויה טכנולוגית אחרת, שתעורר את הסקרנות שלהם, ובעיקר אני מקווה שהחוויות השונות והאישיות שאנשים יעברו באופן פרטני יעוררו שיחות בנוגע למקום של טכנולוגיה, עיצוב וחוויה בחיים שלנו.

חשוב לי שאנשים יידעו שעיצוב התנסותי הוא מרחב יצירה רחב ומרתק שקורא ליוצרים מכל התחומים לבוא, להתנסות בעצמם, ולהתחיל במחקר התנסותי משלהם. אנחנו יוצרים אקוסיסטם חדש שנע בין מרחבי יצירה, מייקריים במעבדות אינטראקציה ומייקר ספייסים, דרך אקדמיות שמתחילות עשייה רב תחומית, ועד למרחבי תצוגה במוזיאוני מדע, גלריות, וגם בשבוע העיצוב, וכולם פתוחים, מזמינים, משתפים ומרתקים

Yuval:

יפה! משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Saron:

יש עוד הרבה אבל לעת הזו אשמח אם כולם כולל כולם יגיעו לאירועי שבוע העיצוב. יש גם מהלך שיוביל לקטלוג האינסטגרמי הראשון שאנחנו מובילים במסגרת השבוע. הנה הקול הקורא

Yuval:

וואלה. מעניין יהיה לראות מה יצמח מזה

Saron:

באמת מעניין, זה הכל ניסוי אחד גדול…

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden