כל מה שחשוב ויפה

גליה גור זאב: כל הדרך, עד הסוף

אחד מספרי האמן שאני סקרן לראות במיוחד ביריד ספרי האמן של ארטפורט, שיפתח הערב, הוא ספר האמן Toda Vida של גליה גור זאב, שיצא לאור בהוצאת Sternthal Books. במרכז הספר, שעוצב בקפידה על ידי נעמי גיגר ודנה גז מסטודיו ג2 -​ סידרת צילומים המתעדים ​את תהליך ​התרוקנות בית הוריה של גור זאב ​במהלך שנה, ומשולבים בו צילומי מגזינים ברזילאיים ושקופיות ​וצילומים ​מ​ה​אלבום ​המשפחתי​.

ביקשתי מגליה שתספר על תהליך העבודה של הספר, על הנסיון להביע אמירה אוניברסלית שמתבססת על היסטוריה פרטית ועל ההחלטה לשלב תצלומים מתוך מגזינים ביחד עם התצלומים המשפחתיים. אבל לפני הכל אני אזכיר שביום שבת בשעה 14:00 אני מעביר ביריד הרצאה על הרלוונטיות של הפורמט המודפס בעידן הדיגיטלי, וגם – הנה עוד תמונה:

מגירות וארונות שאיש לא שומר על פרטיותם

מגירות וארונות שאיש לא שומר על פרטיותם

Yuval:

הי גליה. מה שלומך?

Galia:

מעולה. בבית וחם

Yuval:

בדיוק. לא מזג אוויר להסתובב בחוץ…

Galia:

כן…

Yuval:

בואי תספרי רגע כמה מילים על עצמך לטובת מי שלא מכיר, לפני שנתחיל

Galia:

נולדתי בתל אביב ואחרי הצבא למדתי מה שנקרא בזמנו גרפיקה, ועסקתי בהפקת מוזיאונים ועיצוב והפקת תערוכות, גם מסחריות. בין השאר עבדתי בבית התפוצות במחלקת התערוכות. ב-1984 עברתי לירושלים ללמוד בבצלאל במחלקה לצילום, בתקופה שעדיין התווכחו אם צילום זו אמנות. אחרי הלימודים הקמנו חמישה חבר׳ה מהכתב את לימבוס – מקום לצילום (העמותה לקידום הדימוי הצילומי). קיבלנו מקלט ברח׳ בן יהודה בתל אביב שבו הצגנו תערוכות ויצרנו פרויקטים משותפים שלנו. לימים הקבוצה הצטמצמה ונשארנו שלוש בנות. אלה היו 14 שנים אינטנסיביות ומעניינות. במקביל עבדתי, צילמת הצגתי ואצרתי תערוכות צילום

Yuval:

וואלה, לא ידעתי שהתחלת מעיצוב. כבר אני מרוצה…

Galia:

כן, וזה בהחלט חלק מהעשיה ומתהליך העבודה שלי גם היום

Yuval:

את יכולה להזכיר כמה מהפרויקטים ומהתערוכות שעשית בשנים האחרונות? היה את עדות מקומית, ומה עוד?

Galia:

אצרתי את התערוכה המקיפה של הצלם בנו רותנברג, שהוצגה במוזיאון ארץ ישראל, כמו גם שנתיים את עדות מקומית, תערוכה לכבוד 100 שנה לתל אביב אבל על הימים ה״שחורים״, ובימים אלו עובדת עם רלי ואבנר אברהמי על התערוכה ״מצב משפחתי״ שהוצגה במוזיאון ארץ ישראל ותוצג באמסטרדם הקרה והמדהימה.

מבין הפרויקטים האישיים הצגתי כמה תערוכות יחיד, ״שולחן״ בגלריית הקיבוץ, ״סדר״ בסדנאות האמנים, שתי תערוכות של בריכות, התערוכה ״אחרי הכל״ על בית ההורים בסדנאות האמנים, וכמו כן תערוכות קבוצתיות.

ggz2

Yuval:

יפה. ועכשיו הצטרף לפרויקטים האישיים ספר האמן Toda Vida. מה את יכולה לספר עליו?

Galia:

הפרויקט נולד ביריד ״אוהבים אמנות״ ופתיחת הסטודיו (יש לי חדר בנחלת בנימין שבו אני עובדת). הוצאתי את כל הפרופים (הדפסות קטנות בתהליך עבודה על תערוכות) ושמתי אותם בערמות על שולחן . כך ראיתי את כמות הצילומים הגדולה שצילמתי בבית הורי במשך שנה. תיעדתי את תהליך התרוקנות הבית מהמלא, לאחר השבעה, ועד להתרוקנותו. ב-2009 הצגתי רק את הבית הריק בתחושה שזו התחלה של נגיעה בחומרים האלו ועכשיו כנראה הגיע הזמן לגעת שוב בחומרים ממקום אחר.

Yuval:

אוקי. ומתי הבנת שאת רוצה להוציא ספר?

Galia:

קיבלתי תמיכה ממפעל הפיס. עדין לא היה לי ברור אני עושה עם זה אבל כשראיתי את כמות צילומים הבנתי שאלו חומרים לספר. הרעיון המקורי היה להציג את תהליך ההתרוקנות, בספר דו-צדדי, אבל עם הזמן נוספו חומרים נוספים של המגזינים הברזילאים (Manchete) ושקופיות וצילומים מאלבומי המשפחה שנחשפו בתהליך ההתרוקנות. הכל ביחד הרבה שאלות של איך החומרים האלו ישתלבו עם צילומי תעוד הבית. התהליך היה מרתק.

Yuval:

אז בואי נעשה סדר, כי לא לגמרי ברור מה החומרים שיש בספר, מאיפה הם הגיעו ומה הקשר ביניהם

Galia:

הספר מכיל את סדרת צילומים של תעוד בית ההורים, משולבים בו צילומים של המגזין הברזילאי – כתבות ופרסומות – ובנוסף שתלתי את השקופיות וצילומי המשפחה מהתקופה שבה שהתה המשפחה שלי בריו דה ז׳נירו. צילומי המשפחה והשקופיות משולבים באופן שהם נטמעים במגזין והופכים לחלק ממנו. הדמויות המופיעות לא מזוהות

Yuval:

מה זה המגזין הברזילאי?

Galia:

Manchete (כותרת), מגזין ברזילאי שהיה תדיר בביתנו בתקופת השהות בברזיל. הוא מכיל כתבות, פרסומות, הוא צבעוני מאוד בפורמט גדול. דפים דקים ומיתדפדפים ואני מכורה לדיפדוף. צריך לזכור שמדובר בשנות ה-60 המוקדמות, הצבעוניות אופיינית לתקופה, צבעים רווים וחזקים

Yuval:

באיזה גיל גרת בברזיל? באילו שנים? ולמה?

Galia:

מ-1962 ולמשך שלוש שנים. הייתי בת 8 כשנסענו. אבא שלי נשלח מטעם הסוכנות, בונדס לגייס כספים למולדת

ggz4

Yuval:

יפה! אז עכשיו נשאלת השאלה למה. למה לשלב בין דפי המגזין לחומרים האישיים? ולמה בכלל לפרסם את הצילומים המשפחתיים? מה ניסית להשיג?

Galia:

ההתבוננות בצילומי הבית, המלא בעיקר, העלו בי את כל תקופות העבר, למרות שחשוב היה לי שהספר לא יהיה נוסטלגי. הבית מלא בציוני דרך של המשפחה: החפצים, הציורים, הפיצ׳יפקעס. התקופה בברזיל היתה משמעותית והבנתי שהחומרים הללו הם חלק מה-די.אן.איי הוויזואלי שלי. המגזינים והצילומים התערבבו לתוך סדרת צילומי הבית בשלב מתקדם של עריכת הספר, פתאום זה נראה היה נכון. הדפדוף יצר סוג של פלשבקים לזמנים אחרים ומקומות רחוקים. כמו בסרט.

Yuval:

אז יש לי שאלה: איפה עובר הגבול אצלך בין החוויה הפרטית למשהו אוניברסלי? כי הוצאת ספר לא רק שיישב אצלך בבית אלא שתהיה לו כוונה אמנותית כלשהי. אולי השאלה במילים אחרות היא גם למי הספר מיועד?

Galia:

אתה שואל פרקטית? מי קהל המטרה? רוב העשייה האמנותית שלי מקורה מהקרוב אלי, בחוויות שלי, במשפחה שלי. לא באופן של להציג את המשפחה הפרטית שלי אלא לדבר על הנושאים אלה, כמו משפחתיות, אבדן, זיכרון

Yuval:

לא פרקטית בהכרח, אלא באמת – איפה עובר הגבול. מה עשית כדי שאני שלא מכיר את ההיסטוריה המשפחתית שלך ידפדפף בספר שכולו לכאורה צילומי משפחה ושזה ידבר גם אלי. מבלי להיות נוסטלגית, כפי שציינת

Galia:

אין בספר כוונה להציג את היסטוריה פרטית, החויה הזו של לרוקן בית מתכולתו חיים של אנשים, היא חויה אוניברסלית

Yuval:

אל תקחי את זה אישית אבל אני לא מרגיש שקיבלתי תשובה. נכון שזו חוויה אוניברסלית אבל למה שהסיפור שלך יעניין יותר מסיפורים אחרים? או מה בצילומים שלך את חושבת ידבר לכולם? אני יודע שזו שאלה לא פשוטה אבל אולי בכל זאת יש לך התחלה של תשובה?

Galia:

אתה נוגע פה בשאלה למה צייר מצייר ולמה צלם מצלם וכן הלאה. העשייה הזו לא נוצרת מתוך כוונה להגיע לכולם, במחשבה שכל יצירה – בין אם כתובה ובין אם היא שייכת לתחום האמנות הפלסטית, קולנוע וכו' – מקורה מסיפור פרטי וחוויות אישיות, ומכאן יוצאת אל הצופה/קורא ולפרשנות האישית שלו. וכל זה מבוסס על זיכרון קולקטיבי.

Yuval:

נעזוב את זה אם כך. אולי מילה על שם הספר, לפני שמסיימים?

Galia:

שנייה לפני אני רוצה לציין את עניין עיצוב הספר. עבדתי עם דנה גז ונעמי גיגר, שעברו איתי דרך של תהליך ארוך ומרתק, הספר מעוצב ומופק כמגזין ומהדהד למגזינים של החיים טובים או מגזינים של עיצוב פנים. המשמעות של שם הספר TODA VIDA מפורטוגזית היא כל החיים, או לחילופין, כשמכוונים להגיע למקום, בדרכים – כל הדרך עד הסוף

ggz1

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden