כל מה שחשוב ויפה
עדות מקומית 2014. צילום: אלעד שריג

המסלול לצפייה בתערוכה אינו מוכתב, אין נרטיב אחד, אלא הרבה אפשרויות להתבוננות תוך כדי תנועה

בשבוע עבר ביקרתי בתערוכה עדות מקומית, שנפתחה בחודש שעבר במוזיאון ארץ ישראל (אוצרת: ורדי כהנא). כבכל שנה, גם הפעם היו המון מבקרים בתערוכה, וכבכל שנה גם הפעם תהיתי מה גורם לאנשים לצאת מהבית ולצפות בצילומים שמתעדים את המציאות הקשה והלא ממש נורמלית שאנחנו חיים בה. הכל יש שם: צוק איתן, פוליטיקה, אסונות, פליטים, מוות ועוד. וזה גם לא משהו שהיה מזמן, אלא ממש בחודשים האחרונים ובשנה האחרונה. ועדין, למרות הכל, זו לא תערוכה שהייתי מפספס (הנעילה, אגב, עוד פחות משבועיים, ב־24 בינואר).

צילום: אלעד שריג

צילום: אלעד שריג

היה בכל זאת משהו יוצא דופן השנה בתערוכה: מלבד הצילומים, שמשתנים כמובן משנה לשנה, הפעם הופקדו על עיצוב התערוכה המעצב טל גור והאדריכלית ליה כוכבי, שהחליטו לתלות את כל הצילומים מהתקרה. כלומר – אין קירות גבס או קונסטרוקציות כאלו ואחרות. התוצאה היא שאולם רוטשילד – האולם הגדול שמאכלס את התערוכות הגדולת במוזיאון, אולם שמניסיון העבר לא פשוט להתמודד איתו – נראה במיטבו. גם אם לפעמים זה יכול לבלבל, נעים להסתובב בחלל, יש אוויר לנשום, וזה עניין מהותי לכשעצמו, במיוחד אל מול המראות הלא תמיד משמחים שעולים מהעבודות. יש איזון נכון בין תחושת המחנק שעולה לעתים מהצילומים לבין התחושה הנעימה שהשכילו גור וכוכבי ליצור בחלל.

ביקשתי מהשניים שיספרו על תהליך העבודה, על האתגר לשלב שתי תערוכות – עדות מקומית ו־World Press Photo בחלל אחד, על ההחלטה לתלות הכל מהתקרה, ושאלתי מה ההסבר שלהם לפופולריות של התערוכה. אבל לפני הכל, הנה הצילום של יובל חן שהתפרסם בידיעו אחרונות ונבחר לתמונת השנה, בנפרד, וכחלק מהתערוכה:

יובל חן - ידיעות אחרונות - תמונת השנה עדות מקומית 2014

יובל חן, ידיעות אחרונות. תמונת השנה, עדות מקומית 2014

צילום: ליאוניד פדרול

צילום: ליאוניד פדרול

Yuval:

הי ליה, הי טל. בוקר טוב, מה שלומכם?

Liya+Tal:

נהדר ואתה?

Yuval:

לא רע בכלל. אומד את נזקי הסופה… ובגלל שביטלו את הלימודים בירושלים זה מרגיש כמו שיעור חופשי בתיכון. מה אתכם?

Liya+Tal:

עובדים על התערוכה הבאה

Yuval:

וואלה. נחמד… איזו תערוכה? ואולי תגידו כמה מילים על החיבור ביניכם, כמה זמן אתם עובדים ביחד, איפה הכרתם וכן הלאה

Liya+Tal:

עדות מקומית היא עבודתנו המשותפת הראשונה. טל מגיע מרקע של עיצוב תעשייתי וליה מגיעה מרקע של אדריכלות וחשבנו שיהיה מעניין לשתף פעולה בעבודה על תערוכה, שבה תכנון החלל והפרט שזורים זה בזה. התערוכה הבאה בשלב תכנון קונספט וכשנוכל לדבר עליה נשמח

Yuval:

איך הכרתם?

Liya+Tal:

מכירים הרבה שנים, דרך חברים משותפים ועניין משותף בעיצוב, בתערוכות ובאמנות

Yuval:

נייס. בואו נתקדם אם כך לעדות מקומית: מעניין אותי לדעת, עוד לפני שנדבר על העיצוב עצמו, מה היה הבריף? מה התבקשתם לעשות, מה היו הדגשים של האוצרת

Liya+Tal:

שיראה אחרת משנים קודמות… עדות מקומית היא תערוכה שנתית לצילום עיתונות. בשנה שעברה התערוכה חגגה את שנת העשור להצגתה בארץ והשנה, השנה ה־11, הוזמנו על ידי אוצרת התערוכה, ורדי כהנא, ודנה וולפיילר-ללקין, יזמת ומנהלת התערוכה, להציע קונספט עיצובי חדש ושונה מכל מה שהיה בעבר

Yuval:

אוקי. ואז מה?

Liya+Tal:

התערוכה מורכבת משתי תערוכות מקבילות: הראשונה, תערוכה בינלאומית בשם World Press Photo – תערוכה ניידת שנאצרת בהולנד מדי שנה ומוצגת ברחבי העולם. השניה, התערוכה ״עדות מקומית״, שמשקפת את הצילום העיתונאי המקומי בשנה החלופת. בתערוכות עבר היה נהוג להפריד באמצעים פיזים בין שתי התערוכות. בתערוכה שעיצבנו השנה שמרנו על החלל היפה של אולם רוטשילד במוזיאון ארץ ישראל, חלל של 800 מ״ר שבמרכזו עמוד אחד בלבד, ללא מחיצות וקירות. ביקשנו שלא להפריד בין שתי התערוכות, אך לקיים הבחנה בין שתיהן

Yuval:

אז אולי נתעכב על זה קצת כי אותי זה קצת בלבל, לא לגמרי שמתי לב להפרדה. ובכלל, התלייה מהתקרה – לא פחדתם שזה גם יבלבל את הצופים? או יקשה על הריכוז שלהם?

Liya+Tal:

אולי זה המקום לומר – התערוכה כולה תלויה! עשינו שימוש בקונסטרוקציה של התקרה, שעשויה כולה מסבכים כדי לייצר שני סדרים לשתי התערוכות. האחת תלויה בכיווניות של מזרח מערב, והשניה בכיווניות צפון דרום. במרכז החלל ישנם איזורי חפיפה בין התערוכות ובהם שני הצירים נפגשים. בנוסף, התערוכות נבדלות גם בחומריות המצע שעליו תלויים הצילומים ובפורמט שלו. לתערוכה הבין־לאומית, כפי שבטח שמת לב, פאנלים אופקיים ולתערוכה המקומית, פאנלים אנכיים

צילום: אלעד שריג

צילום: אלעד שריג

תכנון התערוכה

תכנון התערוכה

Yuval:

ואני שואל שוב, כי אני ממש לא בטוח שהמבקשים שמים לב למה שאתם מספרים כרגע, כולל אני. אז לא פחדתם שזה יבלבל את הצופים? או יקשה על הריכוז שלהם?‎

Liya+Tal:

ממש לא! התערוכות שלובות זו בזו, ומתרחשות על רקע אחת של השניה כל העת. בדיוק כמו האירועים האקטואלים שהתמונות מציגות. התנועה החופשית בין המוצגים מיועדת לאפשר חוויה של שיטוט ואת החופש שהיא מביאה איתה: בחירה שמושמת בידי הצופה.

המסלול לצפייה בתערוכה אינו מוכתב, אין נרטיב אחד, אלא הרבה אפשרויות להתבוננות תוך כדי תנועה. האוצרת עבדה עם הקונספט הזה באופן הדוק, כך שמתקיימים מספר נרטיבים מקבילים בתערוכה. וההקשרים בין העבודות הם לא רק בין אחת לזו שלידה, אלא ב־360 מעלות.

Yuval:

אתם יכולים אולי לתת דוגמה ספציפית?

Liya+Tal:

בטח. על הפאנל לצד תמונתו של אריאל שליט, שצילם חרדים בעצרת מחאה מול כלא שש, ישובים על כסאות כבתמונת מחזור מבויימת, מוצגת תמונתה של אבישג שאר־ישוב, שבה נראים ראש הממשלה ורעייתו בחגיגת מימונה, בתמונה שמזכירה בקומפוזיציה את ״הסעודה האחרונה״. בצידה השני של הסעודה, בעומק, מוצגת תמונת פורטרט חושפנית של בוז'י הרצוג, שצילם ינאי יחיאל. כשמסיתים את המבט לצד השני, נחשפות כבר תמונות עם מראות של טילים ויירוטים מקיץ 2014.

אבישג שאר ישוב. מקום ראשון בקטגוריית צילומי חדשות, תמונות בודדות

אבישג שאר ישוב. מקום ראשון בקטגוריית צילומי חדשות, תמונות בודדות

Yuval:

אפרופו קיץ 2014: מטבעה של תערוכת צילומי עיתונות הוא שיש בה הרבה צילומם לא משמחים במיוחד (וזה באנדרסטייטמנט). התוצאה היא שהסתובבתי בתערוכה וכמו בכל שנה יצאתי ממנה די בדכאון. היא כאמור תלויה מאד יפה, ויש צילומים נהדרים, אבל היא לא עושה לך טוב, זה לא כיף להיזכר בצוק איתן ובכל מה שקורה פה במדינה. זה השפיע עליכם, העבודה עם החומרים האלו? וככלל – יש לכם הסבר למה כל כך הרבה אנשים מגיעים לראות צילומים שהם כבר ראו או שהם יכולים לראות באינטרנט?‎

Liya+Tal:

זו תערוכה שההוויה הישראלית כולה נמצאת בה, החלל משובץ בדימויים מרהיבים של היום יום המקומי. אי אפשר להתעלם בה מהמציאות המורכבת שבה אנחנו חיים. וכן, זו תערוכה מוזיאלית פופולארית בצורה יוצאת דופן ושוברת שיאי מבקרים. אנחנו רק מניחים שמעבר להתמכרות המקומית האינטנסיבית לחדשות, התערוכה מאפשרת התבוננות רטרוספקטיבית על אירועי השנה והקיץ, ועיבוד מחדש של החוויות.

מעבר לכך, יש גם ממד של קהילתיות בצפייה בתערוכה. השיתוף נוצר על ידי כך שהחלל כולו פתוח, ומעבר למתאר שלו, שנותן כל העת רפרנס למיקום של הצופה בחלל, הוא גם מייצר נראות של הצופים אחד של השני, מעבר לפאנלים התלויים

Yuval:

זה לגמרי נכון מה שאתם אומרים, וזה עדין תמיד מעורר בי השתאות. התלייה מהתקרה מייצרת את הביחד הזה במיוחד, לא חשבתי על זה קודם. מעניין. ‎משהו נוסף חשוב להגיד לפני שמסיימים?‎

Liya+Tal:

אנחנו שמחים שהקהל מגיע בהמוניו. המבקרים מגיבים לצילומים וגם ערים ומגיבים לעיצוב ולחוויה הייחודית בחלל

Yuval:

רק נזכיר שהתערוכה ננעלת ב־24 בינואר ונקנח בעוד כמה צילומים מהחלל של אלעד שריג

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden