אריק לרנר: יותר ויותר חשוב לי ש״יבינו״, ואני יותר ויותר יודע כיצד לגרום לזה לקרות

בשנה האחרונה עבד המעצב אריק לרנר על פרויקט אישי, שהתחיל אמנם ממחשבה עסקית, אבל נגמר בסרטון קצר שמתמצת את היכולות שלו לספר סיפור בעזרת הכלים הטכנולוגים שאיתם הוא עובד בעשור האחרון. הסרטון יושק ביום שבת הקרוב החל מהשעה 19:30 בבוקסא, שד׳ רוטשילד 31, תל אביב (אירוע פייסבוק). לרנר לא הסתפק ביצירת הסרטון אלא הזמין גם מאיירים ליצור כרזות בהשראת הסרט, ביניהם אלון בריאר, אורי טור, גבריאלה ברוך, ליאור ונטע בן חורין (NNL), אלנה (ELNA*), דניאל דימשטיין, תמר דברת, איתי ניב, אולג מילשטיין, גל שקדי, דקל חברוני, אפיק נעים, יותם קלנר, ניצן קלמר וסאסא בורגמן (ELEBEA).

ביקשתי מאריק שיספר על תהליך העבודה, על מה מיוחד בגבריאל – הדמות שברא, ומה צופן לו העתיד. אבל לפני הכל, הנה הסרטון:

הי אריק

הי. יש אינטרנט?

מחזיקים אצבעות… מה שלומך?

סבבה. מקווה שהתינוקת תתן קצת שקט. אם אני נעלם פתאום הלכתי להרגיע 🙂

סבבה. בוא תספר עליך בכמה מילים לטובת מי שלא מכיר – מה למדת, איפה, מתי, מה עשית מאז ומה אתה עושה היום…

אוקי – אני בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (2006). התמחיתי בעיקר באנימציה ובמושן גרפיקס. מאז יצא לי לביים פרסומות אנימציה בלונדון לכמה שנים, אחרי זה הקמתי סטודיו למושן גרפיקס ופוסט פרודאקשן בתל אביב, והשנה סיימתי עם זה ואני הולך לעבוד כמעצב בחברת הייטק. בנוסף, כבר כמה שנים שאני מלמד בבצלאל וגם משתדל ככל הניתן לייצר פרוייקטים משלי

מה זאת אומרת סיימת עם זה? מה יעלה בגורל הסטודיו?

השותף שלי (נעם גלברט) לקח את העסק וממשיך איתו. הסטודיו נקרא soul royale

אוקי, אז אפשר להיות רגועים… ובוא תגיד כמה מילים רק מה עשיתם בסול רויאל

כמו כל סטודיו טרי קיווינו בעיקר לעסוק בחומרים יותר ״מיוחדים״… אין ספק שהחזקת עסק משלך הוא תהליך מפכח במיוחד – בסופו של דבר יצרנו בעיקר מושן גרפיקס ופוסט ללקוחות שונים כמו סטרטאפים שונים וסטודיואים ללא יכולות פוסט ואנימציה… וגם פה ושם קצת קליפים. בין היתר יצרנו את הקליפ ״יום שישי״ של הדג נחש והקליפ ״pdf files״ של umlala

אומללה, ועכשיו הי-טק! האמת, אני יכול להבין. אבל בוא נדבר על גבריאל: מה בעצם הרעיון של הסרטון?

הרעיון לעשות פרויקט עצמאי היה מאוד עיסקי בהתחלה – רציתי לחזור לביים בחו״ל והיה נדמה שבלי פרויקט חדש, אף אחד לא יזכור מי אני. אז זה התחיל בתור סרטון קצר, לריענון זיכרון התעשייה, אך מהר מאוד הצטברו לי עוד ועוד רעיונות והרגשתי שאני עומד על רעיון מוצלח, ובשלב זה כבר הרגשתי שאני יוצר אוסף של רעיונות שפשוט לא היה ניתן להסביר בלי פשוט להראות אותם… אז אחרי שנה עבודה, בעצם יצרתי פרזנטציה 🙂 כמובן שזה יותר מזה, קיוויתי לסקרן אנשים על הסיפור, על האפשרויות שהעולם הזה יכול לאפשר…

בסופו של דבר בסרט יש מקבץ רחב של רעיונות ופיתוחים של הסגנון שלי שצברתי לאורך השנים שבהן התרחקתי מהסגנון הזה

אז מעבר ליכולות הטכניות, מה הסיפור שרצית לספר?

הייתה לי דמות בראש, הדמות של גבריאל – טיפוס שנהפך ליותר מעניין בגלל העובדה הפשוטה שהוא מצוייר, משהו שמזריק לסיפור זוויות חדשות ויוצאות דופן על התמודדויות לא רגילות של דמות כזאת… למרות שבסופו של דבר הוא מכיל דילמות די אוניברסליות – חוסר החלטיות, רגשות מנוגדים, דילמות רומנטיות.

הסרט במצבו הנוכחי הוא בפירוש רק הטבילה הראשונה בעולם של גבריאל, ובהחלט מטרתו לסקרן אנשים. בתקווה שיום אחד אוכל להמשיך את הסיפור בפרקים נוספים

כלומר, יצרת דמות שתמשיך לעבוד איתה?

זאת התקווה, כן. לכן אני מתייחס לוידאו הזה בתור הקדמה, פיילוט

סבבה. אז בוא תספר קצת על תהליך העבודה. מה היה האתגר הכי גדול? ואיך זה בכלל קורה כל הקסם הזה?

אני מניח שהאתגר הכי גדול היה ליצור דמות שתעניין את הצופים, עם סיפור שיגרום לצופים להרגיש משהו. התהליך הטכני היה פיתוח של תהליך עבודה שאני מכיר כבר זמן רב – היו כמה גורמים טכניים שהציבו קשיים, כמו לייצר בגדים משכנעים או משהו שנראה פשוט כמו לייצר עיניים גדולות כל כך בדמות בתלת ממד…

אני שמח שיצא לי להמשיך ולפתח את הסגנון של החיבור הזה בין אנימציה וצילום, אני מרגיש שבפרויקט הזה הגעתי לרמה חדשה ומעניינת יותר של מה שניתן לעשות עם הפורמט… חיבור של דמות אנימציה עם וידאו הרי קיים עוד מימי רוג’ר ראביט, אבל אני מקווה שהכיוונים שלקחתי את הדמות הזאת, כמו העובדה שהיא נוסעת בסקייטבורד והאנימציות/גרפיטי שהיא מייצרת הביאו זווית חדשה. שוב, כל אלה נחמדים כפיצוח טכני וזה תמיד קצת קסום לראות את החיבור הזה פועל, אך כל זה לא מאוד משנה אם הצופה לא מתרגש, לא מתפלא, מופתע, מסוקרן

זה נכון. אבל בכל זאת מעניינת אותי ההצצה אל מאחורי הקלעים, לטובת מי שאין לו מושג ירוק (…) איך עושים את הדברים האלו. מה מצלמים? מה במחשב?

 

אוקי, אז התהליך הוא כזה – את הרקע אני תמיד מצלם, וזה תמיד רקע ריק. אני כבר רגיל למבטים של עוברי אורח שלא מבינים למה אני מצלם את הרצפה או חלל ריק… את הצילומים האלה אני מעביר תהליך שעוקב אחרי תנועת הרקע ומייצר (דרך תהליך חישובי כלשהו) העתק דיגיטלי מדויק של תנועת המצלמה המקורית – כך שכל דבר שאני ״מצלם״/מרנדר מתוכנת התלת מימד, ישתלב בצילום הוידאו בצורה מושלמת, כאילו צולם במציאות על ידי אותה המצלמה.

עם המידע הזה אני משתמש לייצר אנימציות בתוך חלל דיגיטלי שמדמה את החלל שצילמתי, ואחרי כל זה, בתהליך של התאמת התאורה, הצבע והצללה, אני מרכיב את החומרים הדיגיטליים על גבי החומר המצולם. בגדול, כמו כל תהליך של אנימציה, מדובר באחיזת עיניים משכנעת במיוחד

לגמרי משכנעת. אתה יכול אולי לתת דוגמה על משהו שלמדת מהעשייה המסחרית ויישמת פה?

באיזה קטע, של תהליך עבודה או יותר תהליך מחשבתי?

גם וגם

טוב. ידע טכני זה דבר מצטבר, אז כל פעולה שלמדתי בשביל פרויקטים אחרים עזרה לי לפצח בעיות טכניות בפרויקט הזה. מחשבתית, אני חושב שככל שהזמן עובר ואני מתרחק מתקופת הלימודים הגמישה, אני יותר ויותר לומד איך לתכנן את התוצאה שבאמת תעביר את מה התחושה שאני רוצה שהיא תעביר. יותר ויותר חשוב לי ש״יבינו״, ואני יותר ויותר יודע כיצד לגרום לזה לקרות. קצת יוצא מהחלל שהוא הראש שלי ומנסה בדרך יותר מציאותית להעביר את התחושות לאחרים

מבין בהחלט. אז שניה לפני שאנחנו מסיימים, תספר לנו מה הג׳וב החדש שלך?

חה, אולי תשאל משהו אחר, זה עוד לא סגור אז… 🙁

סבבה. אז שאלה אחרונה: העבודות של המאיירים שיוצגו, מה ביקשת מהם לעשות?

למאיירים הראיתי גרסה מוקדמת של הסרט, ואמרתי להם – פוסטר. מעבר לזה, כלום. כל אחד כמובן לקח את זה לכיוון אחר. התוצאות מאוד מגוונות כמובן ואני מאוד מתרגש מהפיענוח של כל אחד את הסרט. זה מעניין לראות את המבט שלהם על העולם הזה. ותודה ענקית כמובן ליותם קלנר שעוזר להפיק ולדניאל דונר שמארח.

מגניב