זהר צפוני 06: Hvass&Hannibal

‫סופי הניבל (Sofie Hannibal) וננה הבס (Nan Na Hvass) הן מעצבות גרפיות, בעלות סטודיו Hvass&Hannibal בקופנהגן, שנפגשו כבר בזמן הלימודים בתיכון. הן מציגות ללקוח את לוחות ההשראה וארגז הכלים שלהן לפני שהן ממשיכות למוצר הסופי, מאמינות שעיצוב בחומר הוא פריווילגיה ולא חושבות שהן מייצגות את העיצוב הדני.
זהר צפוני: הדס זהר מציגה את העיצוב הדני, במיוחד לפורטפוליו

״סופי ואני נפגשנו ב‪תיכון‬״, מספרת הבס. ״היא מספרת שכשהגיעה לבית הספר החדש שבו לא הכירה אף אחד, היא ראתה אותי מציירת ולכן רצתה להיות חברה שלי. היא הזמינה אותי להצטרף אליה לחוג איור, וכך החלה החברות בינינו. בהמשך למדנו יחד תקשורת חזותית באקדמיה לעיצוב. בשנת 2006, במקביל ללימודים, התחלנו לעבוד ביחד על פרויקטים קטנים ועסקנו בעיקר בדקורציה ובפרסומים ללהקות. העבודה הגדולה הראשונה שלנו היתה דקורציה לקיר במועדון ההופעות המפורסם ‪Vega‬ בקופנהגן. זו הייתה הזדמנות נהדרת: מלבד החשיפה קיבלנו את ההרגשה שמישהו סומך עלינו, ואפשר לומר שזה היה אות הפתיחה לעבודה המשותפת שלנו כמעצבות. בעקבות הפרויקט הזה עבדנו יותר ויותר ולמדנו פחות ופחות, וכשהיתה לנו עבודה בקנה מידה בין-לאומי עזבנו את בית הספר בלי לדעת אם אי פעם נחזור ללימודים.

״לפני שנתיים החלטנו להשלים את המאסטר שלנו, שכלל עיצוב שפה חזותית לאלבום אקספרימנטלי. מאחורי האלבום עמד סיפור מלהיב ויוצא דופן: חברי הלהקה הדנית Efterklang נסעו לחקור את הסאונד במכרות רוסיים נטושים באי ספיצבורג שבקוטב הצפוני, הרפתקה שהצריכה מלווה בנשק כדי להתגונן מפני דובי הקוטב… כדי לגבש שפה חזותית שתתמוך בדימוי המרוחק והמסתורי של המקום ערכנו מחקר מקיף בהשראתו; ציירנו מפות של העיר, הכנו לוחות השראה ובחנו אלמנטים רוסיים. רצינו לייצר שפת סימנים ייחודית שתושתת על קרטוגרפיה ועל סימנים גיאוגרפיים, ותכלול מעין דיאגרמות או מפות סודיות. עיצבנו חוברת שתלווה את המוסיקה, תספר את סיפורו של האלבום, ותדגיש את ההבדל בינו לבין אלבומים סטנדרטיים שמוקלטים בסטודיו. כמו כן עיצבנו עטיפה, במה להופעות, אנימציית stop motion ואפילו גרביים תואמים!״.

״בתור אדם חזותי אני חושבת שיש חשיבות רבה לדימויים באלבום ולרושם שהם יוצרים. כשאני נתקלת בלהקה טובה עם עיצוב רע זה נראה לי חבל, למרות שאני יודעת שמה שחשוב זאת המוזיקה… אנחנו מעצבות הרבה עטיפות לאלבומים, ובדרך כלל משקיעות המון עבודה ביצירת הדימוי המרכזי. כשאת עובדת עם דימוי אחד בכל פעם אין ברשותך ארגז כלים, ואז כשחברת התקליטים מבקשת עטיפה לסינגל באופן מיידי, הצורך ליצור דימוי נוסף בסדרה יכול להוביל למאבק. כשאנחנו מבזבזות את כל האנרגיה שלנו על דימוי בודד, ואנחנו צריכות לשבור את הראש כדי לסחוט ממנו דימוי נוסף, זו בעיה״.

״מצב דומה שבו קשה ליישם עקרונות גרפיים שקיימים בפריט אחד בעיצובו של פריט אחר, יכול להווצר גם בעיצוב של אלמנטים אחרים, כמו לדוגמה עלון או כרזה. כדי לא להקלע אליו בעבודה על תדמית מורכבת, אנחנו מתחילות מבניית ארגז כלים חזותי. קודם כל אנחנו עורכות מחקר; סוקרות הרבה דימויים, מארגנות אותם ללוחות השראה סביב תמות שונות, ומגישות להתייחסותו של הלקוח. זה נעשה עוד לפני שאנחנו מתחילות עם הסקיצות, רק כדי למשש את הדופק ולהבין מה מדבר אליו מבחינה חזותית.

״אנחנו מעדיפות מצב שבו הלקוח מתעניין בתהליך ורוצה לקחת בו חלק; זה דוחף אותנו למקומות שלא היינו מגיעות אליהם בלעדיו, וכך נוצר תהליך מספק. ארגז הכלים שאנחנו מציגות ללקוח בתחילת העבודה כולל הגדרה של צבעים, אלמנטים גרפיים, לוגו ופונטים, שניתן לחבר זה לזה בדרכים שונות, ועדיין לשמור על עקביות. כך קל יותר לעצב פריטים גרפיים שמתווספים בהמשך.

״על חשיבותו של ארגז הכלים למדנו במהלך העבודה על עיצוב ועידת התקשורת במאלמו, שבדיה. הוועידה עסקה בהתנהגות אנושית וטכנולוגיה, ואיך לחבר ביניהן באמצעות יזמות. התבקשנו לעצב בעבורה תדמית חזותית, וכן לעצב את האירוע עצמו: במה וחלל, דקורציה ותלבושות, החל בקונספט וכלה בהפקה. התחלנו מעבודה על התדמית החזותית. היות והקונספט של המארגנים היה ׳הועידה האנושית ביותר בעולם׳, חשבנו שיהיה נכון להשתמש בעבודת יד״.

״בסרט רואים אותי מציירת נקודות על הרהיטים. הרבה אובייקטים נוצרו ביד: האלמנטים שתלינו מהתקרה, הציור על החולצות. אנחנו מעורבות בהפקה עד הפרטים הקטנים ביותר. כשנוצר שיתוף מסוג כזה עם לקוח, אנחנו לא אוהבות להגביל מלכתחילה מספר האלמנטים שיעוצבו, אלא לראות בעבודה תהליך אורגני. אנחנו מעדיפות להגדיר אותה כשיתוף פעולה, משום שגם לנו יש אינטרס שהפרויקט יצמח וימצה את הפוטנציאל שלו.

״כשאנחנו עובדות כל כך הרבה על המחשב עיצוב בחומר הוא פריווילגיה; הדבר נכון לגבי שטיחים, טקסטיל ושאר אובייקטים מאויירים. תמיד טוב לעשות עבודה שאינה מוזמנת, כי זה מזכיר לך מה את באמת רוצה לעשות מעבר למה שמצופה ממך. זה מקום לממש את המוטיבציה והביטוי האישי שלך. הפרויקטים הללו משליכים גם על פרויקטים מסחריים, ומעלים את הרמה שלהם. לעיתים לקוחות רואים משהו שעשית והם מבקשים את אותו הדבר, וכך נוצר מעגל שבו את עושה את אותו הדבר שוב ושוב מבלי לחשוב על הרצון שלך בתוך היצירה״.

  

״מעצבי טקסטיל לימדו אותנו שכדי למכור פאטרן לחברת אופנה, צריך להציע מאות דוגמאות ומתוכן אולי אחת תבחר. כשהתחלנו לעבוד עם מארימקו לא ידענו את זה. שלחנו כמה סקיצות והם ביקשו לראות עוד ועוד, כך שבסופו של דבר הגשנו המון הצעות. בזמנו חשבנו שעשינו עבודה מיותרת, אבל בדיעבד אני יכולה להגיד שחומרים שלא נעשה בהם שימוש הם בגדר מותרות; ניתן יהיה למצוא להם תכלית בהמשך״.

״עיצוב סקנדינבי מתאפיין באיכות גבוהה ובקווים אסתטיים וחסרי תשוקה – פחות זה יותר. עם זאת יש בו טקטיליות ושילוב בין חומרים. אני לא חושבת שאנחנו מייצגות עיצוב דני. עיצוב סקנדינבי בשבילי הוא תור הזהב של עיצוב רהיטים, ואני לא מרגישה שזה נוגע במיוחד לעבודה שלנו שהיא יותר צבעונית וחיה. ההשראה שלנו באה ממקומות שונים ומדברים בעלי אופי פולקלוריסטי יותר״.