1965 היום

פורטפוליו News: התערוכה ״1965 היום״, שתפתח במוזיאון ישראל ב-31/3, חוזרת אל השנה שבה הוקם המוזיאון: היא מציגה את התרבות החומרית והחזותית שאפיינו את ישראל של שנה זו – החל מפריטים יום-יומיים שאפשר היה למצוא בכל בית, דרך האמנות שנוצרה אז בארץ ובעולם, וכלה ביומני קולנוע ובסרטונים ביתיים המספרים את סיפורה של שנה ״רגילה״ לכאורה, שדברים רבים קרו בה. אוצרי התערוכה: מירה לפידות, איה מירון, נעם גל, שוע בן ארי, נגה אליאש־זלמנוביץ׳.

התערוכה נפתחת במיצב ענק, המשלב עשרות חפצים מתרבות היום-יום של 1965: ריהוט, אופנה, מכשירי חשמל, ספרי ילדים ועוד. בין המוצגים במיצב אפשר למצוא את ה״ספסלית״, שהומצאה ע״י משה פיטרו ומגלמת את מצוקת הנדל״ן עם ספה ההופכת למיטה; חפצי קרמיקה שונים – תוצר של תעשיית הקרמיקה ששגשגה באותן שנים ונעלמה; ריהוט סקנדינבי שנמכר בחנות דניש (לימים טולמנ׳ס), שהשפיע רבות על התעשייה המקומית ובתוכה רהיטי הזורע, שמלות בית האופנה משכית, שכיכבו בשנה זו, וגם עטיפת אלבום הסולו הראשון של יהורם גאון שיצא לאור באותה שנה. ב-1965 נפתחה המחלקה לעיצוב המוצר בבצלאל, התקיים שבוע האופנה הראשון בארץ, ונחנך מלון הילטון תל אביב – כולם השפיעו על התרבות האסתטית של ישראל ב-1965 והשפעתם נמשכת עד ימינו אנו.

בלב התערוכה עבודות אמנים שונים שפעלו באותה שנה, החל מאמנים ותיקים ומוערכים באותה עת, כמרדכי ארדון ויוסף זריצקי, דרך דור הביניים של שנה זו, כאביגדור אריכא ויעקב אגם, וכלה באמנים צעירים שרק החלו את דרכם האמנותית כיאיר גרבוז ומיכה אולמן.
חלק מהיצירות מוכרות כיום היטב ומזוהות עם שנות ה-60. חלקן היו חדשניות באותה העת ולא התקבלו אז בשל חריגותן, ואילו אחרות נוצרו על ידי אמנים שפעלו ב-1965 אך יצירתם לא עמדה במבחן הזמן.

כדי להימנע משיפוטיות המגיעה ממרחק הזמן שחלף, יוצגו העבודות על פי סדר הא״ב של שמות האמנים. הצגה זו מאפשרת לנו לא רק להעריך מחדש את האמנות של 1965, אלא גם לבחון מחדש את האופן שבו אנו מעריכים כיום את אמנות העבר. לצד הפעילות האמנותית הישראלית, יוצגו בתערוכה עבודות משמעותיות בינלאומיות משנת 1965, כעבודותיהם של יוזף בוייס ויוקו אונו. עבודות אלה מאפשרות להבין את מידת הפתיחות של ישראל להשפעות מבחוץ באותה שנה.

את התערוכה יסכם מפגש מיוחד בין שני אופני צילום שהיו אופייניים באותה תקופה: יומני חדשות קולנועיים לצד סרטונים ביתיים. יומני כרמל ואולפני גבע, שצולמו בשחור לבן ולוו בקריינות מליצית ובטון סמכותי, היו חלק בלתי נפרד מחוויית הצפייה בקולנוע. ואילו סרטוני המשפחה הצבעוניים מזמנים הצצה ליומיום המשפחתי של התקופה, כמו סרטון מחופשה משפחתית בטבריה, שבו נתפס במקרה בעין המצלמה דוד בן גוריון החולף עם פמלייתו בשביל ונראה לרגע ככל תייר.