כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

דלית שרון בזמן הקמת התערוכה. צילום: לירון ברייר דנציגר

סביבות עבודה. דלית שרון

דצמבר 2013

מאיר, שי, רועי, דלית ורעות,

בשבוע האחרון, כחלק מתהליך העבודה המשותף שלנו על ״סביבות עבודה״, טרדה מנוחתי והתבהר לי עיקרון משמעותי להצלחת התערוכה והעבודה האישית של כל אחד ואחת מכם. מדובר בנקודות המפגש ביניכם בחלל, באזורי המעבר בין הסביבות השונות. ״הנטל״ העיקרי נופל על כתפיה של דלית, המתרכזת בפיר המדרגות, והיא צומת מחבר בין הקומות.

ברגע שקונסטרוקציית הפרופילים של דלית פוגשת את מאיר במרפסת, היא נטענת במשמעות מחודשת, והופכת מחזית שיכונים לסורגי כלא. נקודות השקה נוספות הן סרט הווידיאו של דלית במדרגות העולות לצריף של מאיר, הפרוג׳קטור של מאיר, המאיר על סרטה של דלית, חזית השיכונים בחלל של רועי, המטוס של רועי בשיכונים של דלית, הפיגומים של שי במבואת הכניסה לצד ׳החנות של רעות׳ ועוד…

לא נוכל להסתפק בפתרונות ויזואליים גרידא. נחוץ כאן דיאלוג משמעותי, עמוק, וטיפול מדויק. אלו קווי גבול קריטיים, שעליהם תקום ותיפול התערוכה כולה.

עקרון ידוע בבסיס תורת הציור הוא כי ריכוך ומדרוג במעברים, בגבולות ובקצוות מיטיבים עם הדימוי המרכזי. אופן חשיבה ושימוש בשפה כגון ״הפרעות״, צריכים להתחלף בתובנה כי מדובר באתגר, בהזדמנות לגדילה ובהזמנה לשיתוף פעולה יוצא דופן. מערך זה נבנה כחלק מה״אני מאמין״ האוצרותי שלי ומתוך ביטחון, כי בכוחם של אזורי התפר לעבוד היטב וליצור גוף מגובש ומתפקד המעצים את הפרט. עלינו לייצר את המינון הנכון בין תערוכה קבוצתית לבין תערוכות יחיד. זוהי, אמנם, משימה המוטלת על כתפיי, אך אני זקוקה לעזרתכם ולהבנה רוחבית מטעמכם.

ברגע שרועי יגיע לארץ נקיים פגישה קבוצתית ב״הלנה״ ונתחיל לטפל באזורי החיכוך הכואבים…

חג אורים שמח,
שלכם,
רויטל

_H9A3460_1

צילום: לירון ברייר דנציגר

״אני הבוגרת שבחבורה. בוגרת המחלקה לאמנות בבצלאל, בתחילת דרכי הצגתי בגלריה שלוש ומאז בחללים אלטרנטיבים שהם site specific – מיצב בתחנה מרכזית החדשה, בגלריה המומחה, מיצב-מיצג בהאנגר לא מקורה בנמל תל אביב, מיצב מעופרת וזכוכית מתחת לאיצטדיון טדי בירושלים, ועוד. כיום, במקביל לעבודה בסטודיו, אני מלמדת בטכניון ובגראז׳ – מכינה ללימודי תרבות ואמנות שהקמתי לאחרונה בתל אביב. ב-2003 עשיתי סרט דוקומנטרי ׳הבונקר – הזהות ההפוכה של פנחס כהן גן׳ (עם ניצה גונן) על האמן פנחס כהן גן״.

_H9A3204

״עבודת אמנות בעבורי היא אמצעי שבו אני יכולה לומר (להראות) במבט אחד מערכת מורכבת של אמירות; אמירה שיכולה להכיל בתוכה סתירות פנימיות שמבליטות מספר רבדים שונים, שכולם אמת, או במילים אחרות: העבודה יכולה לומר במבט אחד ׳גם וגם וגם וגם׳, דברים שלו הייתי צריכה לומר במילים היה צורך בגיבוב של אינסוף משפטים על מנת לבטאם. ברור שעבודה אינה נמדדת בתמורה הכספית שמוכנים או לא לשלם עבורה, וכמובן שגם לא במשך הזמן שלוקח לעשות אותה.

״העבודה היא תהליך אבולוציוני.

״לפני מספר ימים התבוננתי בצילומים הראשונים שעשיתי לפני כשלוש שנים בשיכונים בבת ים, בשכונה הגובלת בבית החולים אברבנאל. תהליך האבולוציה של העבודה מאז אותו היום שבו חזרתי נרגשת מגיבוב ההתערבויות של התושבים בחזיתות בתי השיכון, עבר לי כמו בסרט. תיכננתי לעשות מיצג, התחלתי לצייר גריד, ולנקות או ללכלך את חזיתות השיכונים. כמובן שאם היו מציעים לי לעשות את העבודה בחלל אחר היתה יוצאת לי עבודה שונה לגמרי״.

IMG_8463

״כשרויטל הציעה לי לקחת חלק בתערוכה היתה לי הרגשה שהחיבור שלי עם הנושא של התערוכה הוא לא אחד לאחד, אבל היה לשתינו ברור שעבודה שלי שייכת לשם. בחרתי להציב את העבודה ״מכונת מגורים״ בפיר המדרגות של הגלריה, וכך להפוך את המעבר שהוא ׳שומקום׳, ל׳מקום׳. העבודה ממוקמת כך שהצופה מוצא את עצמו חלק ממנה, וכך במהלך הסיור שלו במוזיאון הוא חווה אותה בתוכה ומזוויות שונות, התאורה משתנה והחוויה היא אחרת בכל מקום. בחלל הכניסה אפשר לראות גריד של חזית בניין שיכון: מרפסת – מרפסת – רווח – חלון – חלון; או מרפסת מטבח – חלון – רווח – וחוזר חלילה. במרתף רואים מערכת של כלונסאות שכאילו מחזיקים את הבניין כולו. ומזווית אחרת רואים את המיצב על כל גובהו וחלל המוזיאון נראה כמו בזיליקה מפוארת עם סדרת החלונות הגבוהים שלו״.

IMG_8461

״אני אוהבת תערוכות בעלות עוצמה, תערוכות שמעוררות בי סוג של קינאה ומחשבה – למה לעזאזל אני לא חשבתי על זה קודם… חשוב לי שבתערוכה שלנו השלם יהיה הרבה יותר מסכום חלקיו. אני מאד אוהבת את הזליגות שקורות מעבודה לעבודה, בעיני הן יוצרות איכות ועניין רב, והופכות את חלל הגלריה לשותף פעיל בתערוכה. זה משהו שתמיד חשוב לי בתערוכות שלי ושל אחרים״.

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden