כל מה שחשוב ויפה

זהר צפוני 11: Tora Urup

טורה אורופ (Tora Urup), מעצבת ואמנית המתמחה בקרמיקה וזכוכית, נסעה בגיל 20 מדנמרק ליפן ברכבת הטראנס-סיבירית כדי לללמוד קרמיקה. היא מאמינה שאופן העבודה אינו פונקציה של החומר, אלא של השקפת העולם של היוצר, וסבורה שמה שחשוב הוא לא כמה בזול היא יכולה לייצר את המוצר, אלא איך אנשים יחוו אותו.
זהר צפוני: הדס זהר מציגה את העיצוב הדני, במיוחד לפורטפוליו

P1090134-copy

גם בעבודה הפונקציונלית צריכה להיות רגישות. אני חושבת הרבה על היחסים בין האדם למוצר ובין המוצרים להקשר הכולל, ועל החוויה החושית (במגע למשל). העבודות שלי לא הכי פרקטיות

״בגיל 20 נסעתי מדנמרק ליפן ברכבת הטראנס-סיבירית כדי לללמוד קרמיקה. חיפשתי, ללא הצלחה, סדנה שבה אוכל לעבוד, אבל פגשתי שם אדריכל נוף יפני שלמד בדנמרק. הוא הבטיח לעזור לי, וכששבתי לדנמרק שמרנו על קשר באמצעות מכתבים. כשהוא כתב לי שמצא עבורי מקום עבודה, שבתי ליפן ונשארתי בה שנה וחצי.

״למרות שביפן למדתי קרמיקה מאפס, הגעתי עם רקע אמנותי כיוון ששני הורי היו ציירים: אמי האיסלנדית ואבי הדני נפגשו באקדמיה המלכותית לאמנות בקופנהגן. אבי התפרנס מעבודתו כצייר ועסק גם בזכוכית; הוא עבד עם שטיחים, זכוכית וברונזה ועשה הרבה עבודה ציבורית, בעיקר בעבור כנסיות. גם אמא שלי היתה מאוד אמנותית, אבל היו לה ארבעה ילדים, אז זה הסיפור הרגיל… מאחר והייתי מוקפת באמנות, עבודה יצירתית היתה טבעית בעבורי.

״כשנסעתי ליפן ידעתי שאני צריכה לשכוח כל מה שידעתי ולהיות פתוחה. אני חושבת שזה היה חשוב מאוד. קשה להגיד מה בדיוק למדתי שם, אבל זה היה בעיקר מהאנשים, ובזכות הקשרים האישיים שפיתחתי. היו לי יחסים קרובים עם אמן שבסטודיו שלו עבדתי ושימש לי כמנטור: הוא חשף אותי לתרבות היפנית. אחרי שנה זכיתי לעבוד בחלל משלי בסטודיו וזה היה נהדר״.

 Exhibition-2014.-'On-and-in-glass'-in-the-shop-gallery,-Butik-for-Borddaekning.

״חזרתי לדנמרק והתחלתי ללמוד בבית-הספר הדני לעיצוב, שהיה אז בית-ספר לאמנות שימושית. בשנתיים הראשונות למדתי במחלקה לקרמיקה. זו הייתה בחירה מקרית: תמיד התעניינתי בצורה, ומהבחינה הזאת קרמיקה היתה דרך טובה להתחיל, אבל באותה מידה יכולתי לעבוד גם עם חומר אחר. הגשתי מועמדות גם ללימודי פיסול אך לא התקבלתי, אז נשארתי עם האפשרות הזאת. הלימודים היו נהדרים: הידיים שלי היו כל הזמן בחומר ולמדתי המון מבחינה טכנית. אחר-כך עברתי ללמוד במחלקה לזכוכית.

״העבודה בזכוכית שונה מאוד מהעבודה בקרמיקה: בקרמיקה את נוגעת בחומר ויש הרבה טכניקות ואילו בזכוכית את צריכה לחשוב באופן שונה, כיוון שלא קיים מגע ישיר עם החומר, זה הליך מהיר יותר. זכוכית אמנם דומה לזיגוג, אבל היא גם שונה משום שהיא שקופה וטומנת בחובה אפשרויות אחרות. אני חושבת שבסופו של דבר אופן העבודה בשני התחומים אינו פונקציה של החומר, אלא של השקפת העולם של היוצר״.

_MG_5001_tora_HIGH

״בתום שלוש שנות לימוד נוספות במחלקה לזכוכית פתחתי חלל עבודה משותף עם שלוש נשים מהמחזור שלי. לאחר שעבדתי והצגתי התחשק לי לעשות משהו אחר, ולקחתי פסק זמן של שמונה חודשים לעבוד כגננית בגן הבוטני. בתום התקופה נסעתי ללמוד בקולג׳ המלכותי בלונדון: אהבתי את לונדון אבל לא את ביה״ס; התרבות היתה קשה בעבורי, לא הרגשתי חופשייה.

״העבודה שלי נתפסה כפונקציונלית, וככזאת היו לה כללים והיא היתה צריכה להכנס לקטגוריות מסויימות. לא אהבתי את זה, כי לי חשובה הגישה האמנותית: לא כמה בזול אני יכולה לייצר את המוצר, אלא איך אנשים יחוו אותו; גם בעבודה הפונקציונלית צריכה להיות רגישות. אני חושבת הרבה על היחסים בין האדם למוצר ובין המוצרים להקשר הכולל, ועל החוויה החושית (במגע למשל). העבודות שלי לא הכי פרקטיות״.

Tora_Urup_2015_01

״החברה היפנית Kimura glass הזמינה ממני עבודה פונקציונלית, ואני בחרתי לעצב כוסות. כוס למעצבת זכוכית היא כמו כיסא למעצב רהיטים: הדבר ההכרחי לשימוש יומיומי. היות וקיים ביפן מגוון רחב של משקאות, חשבתי שיהיה מעניין לחקור את הנושא הזה. עיצבתי ארבעה סוגי כוסות: כוסית שוט, כוס חלב, כוס בירה וכוס מים. מה שעניין אותי היה צורת ההחזקה של הכוס ואופן השתייה ממנה. אמירות כמו ׳נראה שנחמד להחזיק את הכוס הזאת׳, גורמות לי לחשוב שהמודעות שלי להבטים האלו עוברת למשתמש.

״שאלה נוספת שהעסיקה אותי בעבודה הזאת היא איך יוצרים סדרה, ואיך אפשר לשבור אותה. לא רציתי שכל הכוסות תיראנה אותו הדבר ורק קנה המידה יהיה אחר, והתרכזתי בסוגיה הקלאסית של פרופורציות והבדלים דקים. לפני תחילת העבודה נסעתי למפעל ניפוח הזכוכית בטוקיו שהיה עתיד לייצר את הכלים, ובדקתי מה האפשרויות מבחינה טכנית. התחלתי לתכנן את העבודה מתוך המידות הקומפקטיות שאפשר תהליך הייצור. הכוסות אמנם נראות שבירות, אך בניגוד למה שהרבה אנשים חושבים הן חזקות למדי. למדתי שקשה לעצב כוס יפה״.

10.TU206-bowlseries.-h-5-x-Ø-7-13,4-cm.-©TU2006.-Photo-Hans-Hansen-kopi 11.TU306-Tumblerseries.-©TU2006.-Photo.-Hans-Hansen-kopi

  Screen Shot 2015-04-28 at 12.07.14 PM 

״העבודה עם הקערות החלה בסימפוזיון שנערך ב-Holmegard שבה עבדתי כמעצבת: מפגש עם מנפחי זכוכית היווה בעבורי הזדמנות מעניינת לבדוק את מה שמתקיים בין הפנים לחוץ. כשעזבתי את החברה נסעתי לצ׳כיה שידועה במסורת ניפוח הזכוכית שלה, כדי לחפש בעלי מקצוע שאיתם אוכל לעבוד. התקשורת שם היתה קשה, הטון קשוח והתרבות אחרת, ואף על פי כן מצאתי שם את העבודה האיכותית ביותר. מאז 2001 אני נוסעת לשם שלוש-ארבע פעמים בשנה, כדי לבצע את העבודות שלי, היות ואין לי אפשרות לנפח את הזכוכית בעצמי בדנמרק. 

״אני עובדת עם קבוצה קבועה שמונה ארבעה גברים; שלושה מתוכם מנפחים את הזכוכית באמצעות צינורות. אני מכירה את כל טכניקות העבודה ואנחנו מפתחים אותה ביחד. העבודה שלהם היא כמו ריקוד: אחד מתחיל והשני מתבונן ומצטרף. העבודה מורכבת מנשיפה וניפוח, קירור וחימום, חיבור וניתוק. אני נותנת הנחיות למאסטר שנותן את הצורה הסופית לאובייקט. לא תמיד הכל עובד כמו שצריך ולוקח הרבה זמן עד שאני מקבלת את התוצאה הרצויה.

״אני עובדת על הקערות בשני הצבעים כבר הרבה שנים. זמן רב עבדתי עם אותו גודל והחלפתי רק את הגוונים. זה עניין של נסיון: לפעמים מוצלח ולפעמים לא; חלק יוצא גרוע וחלק אני אוהבת, ולפעמים זה לא יוצא כמו שציפיתי, ובכל-זאת נהדר. הצבעים מגיבים באופן שונה זה לזה בגלל ההשתקפות ההדדית. זה ערבוב בין תכנון לבין תוצאה שלא ניתן לצפות, זאת השקעה.

״את הצבעים, שנראים כמעין מוט זכוכית, צריך לחמם לפני השימוש. הם עשויים מחומרים שונים; כמו גלזורה קרמית חלקם רכים וחלקם קשים, וחלקם לא מתחברים היטב עם הזכוכית. אני כותבת לעצמי הערות על כל דבר, ולכן המאסטר של צוות המנפחים קורא לי ׳אלכימאית׳. הניפוח עצמו אורך בערך 45 דקות. לאחר מכן הקערות צריכות להצטנן במשך חמישה ימים, ואז אני לוקחת אותן ברכב שלי לחיתוך במסור יהלום שנעשה במקום אחר. הן נחתכות בהדרגה יותר ויותר בעדינות עד שהן חלקות לגמרי״.

Tora_Urup_NB_14_05_HIGH Tora_Urup_NB_14_03_HIGH

6.-Bowl.-Wargrey-clear-azureblue.©Tora-Urup-2013-kopi

P1090152-copy

P1090158-copy

״כשאנשים מתבוננים בקערות הם חושבים שמדובר בשלוש חתיכות, וגם לאחר התבוננות נוספת הם לא תמיד מבינים מה הם רואים. זו אשליה: כמעט קערה אבל לא באמת. אני חושבת שמעניין להתייחס למשהו שאת מכירה או חושבת שאת מכירה, אבל הוא עדיין שונה. יש לזה אימפקט חזק יותר מאשר אם היה מדובר באוביקט מופשט.

״הקערות לא נוצרו כדי שיגישו בהן סלט אלא לשם הדימוי החזותי, אבל חוץ מסוג העבודה הזה אני חברה בבוטיק שיתופי שמוכר כלי שולחן. אני אוהבת לייצר גם דברים שאנשים יכולים להרשות לעצמם לקנות ולהשתמש בהם בבית״.

Tora_Urup_NB_14_13_HIGH Tora_Urup_NB_14_14_HIGH

״בעבר נמנעתי מלקרוא לעצמי אמנית, כי חשבתי שזה מסוכן; יש בזה הרבה בולשיט. יש מי שאומר שאם אקרא לעצמי אמנית יקחו אותי יותר ברצינות, אבל אני מעדיפה לקרוא לעצמי מעצבת, וחושבת שמה שחשוב זו העבודה. בעיני יש הרבה יומרנות מסביב ללהיות אמנית, אולי בגלל שאני באה ממשפחה כזו. גדלתי לתוך אמנות ולכן אין בי התנשאות כלפי התחום״.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden